תכננתי חודש בראוניון אבל אני מסתפק ב 13 יום. היו תוכניות שהשתבשו
שלא באשמתי. אז שכרתי רכב ונסעתי לטייל. המחשבה הראשונית הייתה לעשות סיבוב מכין
להליכה הרגלית. יש פה אלפי ק"מ של שבילים, כמה שהאי הזה קטן.
כמו על הכוכב של הנסיך הקטן, וכמו בסתישע בה הייתי כבר לפני 7 שנים
(לא להאמין איך הזמן עובר) גם פה יש שלושה הרי געש. ז"א יש שלושה שהיה אולי
טעם לטאטא אבל עוד אחד ממש פעיל שעובר שינויים כל הזמן. התפרצות אחרונה ב 1998.
אני מתחיל במכתש של Salazie. קירות המכתשים בגובה של
מאות מטרים. בהתאם, כבישים מאוד צרים הם התקן במכתשים האלו. צר ובעליה, לא מעט
סיבובים חייבים לקחת במהלך ראשון. מידי פעם צריך לנסוע רוורס כדי לתת לרכב ממול
לעבור.
שבט של אורגים מתיישב על מקבץ של במבוק ממש ליד הכביש. לא צריך להתאמץ
לחפש.
מפלים יש בלי סוף. הזרימה בערוצים מאוד צרים, נפילה של הרבה מאות
מטרים. המפל הזה נחשב אחד היפים שבהם. באמצע הדרך, הזרימה מסתתרת תחת מעטה של
צמחיה וצצה לה יותר למטה. אי אפשר לראות את כל הגובה מנקודה אחת על פני הקרקע.
ההליקופטר חג מעליו לפני שנכנס לערוץ הצר ממנו הוא בא. טס ישר לתוך הקיר והסתובב
על הצד ממש ברגע האחרון. כמו רכבת הרים בלונה-פארק.
אחד אחר, נשפך כמו גשם על הכביש. עם כל כך הרבה מפלים חייבים להיות
יצירתיים במתן שמות. לזה קוראים "להשתין באוויר". מכוניות עוברות
ונשטפות ויש כאלה שעוצרות לקבל מנה יותר גדולה של ... מים.
הדרך מאוד יפה, הפוטנציאל להליכה רגלית נראה בינתיים טוב מאוד.
מילת המפתח פה היא "נראה". לא חשבתי עד הסוף בנקודה הזו. הענן
הזה באמצע התמונה משמעותי. ב- 12:20 הוא מגיע מאיזור החוף המזרחי ומתיישב לו בדיוק
במקומות שאני רוצה ללכת בהם. לא רק שהוא מסתיר את הנוף אלא הוא גם מרטיב את השביל
ומכסה גם על הדרך. בקיצור, ממש לא רעיון טוב ללכת לבד. גם הציוד שלי לא בדיוק
מתאים להליכה כזו. אז ויתרתי. הטיול משנה סגנון. הרבה מסלולים קצרים ומעגליים.
אפקט ההליכה המתמשכת מאבד את הקסם שלו. לא מזג אויר כלבבי להליכה כזו. לקחתי טרמפ
זוג צרפתי צעיר וכל הסיפורים שלהם הצדיקו את ההחלטה שלי לשנות כיוון.
הייתי אולי צריך להישאר שם עוד יום אבל מיהרתי לנסוע להר הגעש הפעיל,
עליו כתבתי כבר בפוסט הקודם.
מהר הגעש נסעתי לשמורה בוטנית. הרבה צמחים יפים ומעניינים. שלטים
מסבירים את המוצא של העצים ואם הם אנדמיים או לא.
בדרך עוד כמה אטרקציות בוטניות ביניהם גן שתול של מעל ל 100 סוגי
דקלים. נקי, מאורגן עם שאיפות (על פי השילוט) להיות כמו הגן המפורסם במאוריציוס
(אולי אוכל לבקר בו בשבוע הבא).
מעבר לצד שני של האי, ואני בדרך למכתש השני. (לשלישי אין גישה עם רכב
בכלל. רק ברגל).
88 סיבובים יש בעליה למכתש שלCilaos . כך
כתוב. לא ספרתי. הכבישים עוד יותר צרים מאשר במכתש הקודם. לא נעים. אין לי פחד
גבהים בדרך כלל וגם לא פחד לנהוג במקומות קשים אבל פה נתקלתי בחוסר נעימות כלשהי.
סלעים שנופלים לכביש כל הזמן לא עוזרים לתחושת ביטחון. הכפר הראשי במכתש הזה
מקסים. גינות מטופחות כשבאחת מהן ציפור גן עדן שנראית ממש כמו ציפור.
אני אוסף טרמפיסט בדרך. הוא גר במכתש השכן. פעם בחודש הוא לוקח תרמיל
גדול והולך למכולת. 3 שעות לכל כיוון. כשהוא שומע שאני מישראל הוא קורא כמה פעמים
"הללויה" ומתעקש לקנות לי כוס קפה בבולז'רי בכיכר "העיר".
בצהרים, כמו בכל יום, הענן המנוול מגיע לקלקל לי את היום.
לפחות הוא מרטיב את הפרחים.
כפיצוי, אני נכנס לבית קפה להתחמם לי עם כוס שוקו חם. זה כמו אינטרנט
קפה ובעל המקום גם מתקן מחשבים.
הוא אסף מכל מיני מקומות "ענתיקות" ומחשבים ישנים. ממש
תענוג להיזכר בכל הדברים האלה. מחשבים שעבדתי עליהם וגם כאלה שהייתי מזיל ריר
בגללם, על חלון הראווה שליד שלום במספרה שבסוף רחוב כצנלסון בגבעתיים. זוכרים מה
זה לחייג?
יש במכתש הזה עוד כפרים ואחד מהם נקרא כפר החבלים כי הקימו אותו עבדים
שברחו ממדגסקר ואפשר היה להגיע לכפר רק על ידי טיפוס על חבלים. מי משוגע שילך לחפש
את העבד שלו בתנאים כאלה?
יומיים טיילתי ברגל במכתש הזה. הרטיבות הגדולה תרמה רבות לאוכלוסיית
החזזיות והמגוון של הצמחיה אדיר.
מהמכתש יוצאים באותה דרך שנכנסים אליו, אין דרך אחרת. בקצה הזום של
המצלמה צילמתי את החור שבקיר.
יש שתי מנהרות כאלה. גם האוטובוס עובר פה. רווח של שני ס"מ בכל
צד.
אני חוזר לאיזור השפלה. אנחנו בעונת הקציר של קני הסוכר. טרקטורים
גוררים עגלות עמוסות מכל עבר. באחד השדות שעדיין לא קצרו גם כובע נזיר שותף
לחגיגה.
אפשר לקבל סכרת באי הזה. חוץ מקני הסוכר יש גם הרבה אננס.
לקראת סיום אני מתמקם בעיירה קטנה עם מרינה
נחמדה. כדי להרים את הדגיגון הזה מהסירה שגררה אותו למזח, היה צורך ב 5 אנשים עם
חבלים עבים במיוחד.
משם נסעתי לנקודת תצפית על המכתש השלישי שלMafate שכאמור אין גישה נוחה אליו.
באחד מהכפרים האלה גר אותו טרמפיסט שלקחתי
כמה ימים קודם לכן. יש כנראה מעברים יותר נמוכים ופחות תלולים מהקירות האלה.
ולפני סיום, גלויה סמלית מאוסף
הטקסטורות שלי
עוד מעט הטיסה למאוריציוס (או מוריס כפי
שהמקומיים קוראים לאי). אי אחרון לפני הטיסה לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה