עוד קורפו וחזרה לPreveza

מהפכה. היינו 5 בסירה השבוע. תחילה הגיע יורם ואחר כך אריאלה עם החברה שלה יעל.

שרגא קנה לאריאלה סירת מנוע גדולה לכבוד הפרישה שלה.

נו טוב. בערך. אבל הסירה הגיעה למזח בדיוק ביחד עם אריאלה. כנראה שלא במקרה.

הסירה עגנה ליד עוד כמה מפלצות דומות והצוות שלהן היה עסוק בללקק את הסיפונים השונים, אנטנות ומה לא, כל דקה פנויה.

בהתחלה ישבנו על עוגן

מתחת למבצר הישן,

ואחר כך נכנסנו למזח של קלאב מקומי, לכבוד הצטרפותם של הצוות המורחב.

הסתובבנו קצת ביחד בקורפו. ליורם יש שורשים באי. סבתא שלו משם ומשפחתו היא אחת מאלו שנשלחו לאושוויץ והצליחו לחזור. הוא מצא גם קרובת משפחה שלו שפותחת את בית הכנסת למבקרים.

באחד הערבים הייתה הופעה/פסטיבל ריקודים עממיים מכל מיני מקומות. הכי טובים היו הילדים הגרוזיניים.

היו כמה ריקודים יווניים וגם להקה בולגרית. רקדו יפה אבל הכי מרגש בשבילי הייתה דווקא ההופעה המזומרת.

הסוף ההופעה חזרו הגרוזינים והקהל ירד בסוף לכוון הבמה וכולם התחילו לנשק את הרקדנים.

מקורפו ירדנו בחזרה דרומה. ברב המקומות כבר היינו. כמובן שלא יכלנו שלא לוותר על ביקור חוזר (פעמיים) גלידת גלוריה.

הירח מתנהג בנימוס והתמלא לכבוד הצוות המורחב.

בפקסוס דואגים לחזות העיר וציירו חזית על בית שמתחת לבית כנראה פחות טוב.

המזח ממש על המדרכה הרחוב הראשי. הכל טוב ויפה, מסתכלים על העוברים והשבים אבל בחצות בערך, מגבירים את המוזיקה (טראנס) עד 2 לפנות בוקר. איום ונורא. אי אפשר לישון.

בינתיים, נפרדנו מיעל שחזרה הביתה. שכרנו רכב כדי להחזיר אותה מ Preveza לאיגומניצה משם היא לקחה מעבורת לקורפו, אבל על זה בפוסט הבא.

הפלגת תענוגות לקורפו

מ Vonitsa, חזרנו ליציאה מהימה הפנימית ונכנסנו למרינה בשם קליאופטרה. נשארנו שם לילה לתיקונים וביום השני יצאנו לעיירה Prevesa אותה ראינו בדרך פנימה. נקשרנו למזח העירוני והרבה לא ראינו, לא נראה מקום מעניין.

עוד יום קליל ועגינה ב Two Rocks Bay שם היו באופן מפתיע שני סלעים גדולים אבל גם עוד ערמה גדולה של מפרשיות. ספרתי 29 ביחד איתנו. מתחיל להיות צפוף פה.

סלעים ואיונים כאמור לא חסר פה. על חלקם גם מקימים בתי תפילה.

גם ב Parga יש כנסיה צרפתית על אי בנמל הקטן.

סביב המעגן העתיק חנויות מסוגים שונים, כל בית בצבע אחר.

ואיי סלע קטנים כבר אמרתי?

גרשו אותנו משם למפרץ הסמוך כי אמרו שאמורות להגיע 3 סירות גדולות של תיירים ואכן אחר כך ראינו אותם מהמפרץ הגדול יותר, שם התפרסו להם מלונות על חופי הרחצה. … וגם עוד ערמה של מפרשיות.

היתרון היה שהיתה לנו נקודת מבט טובה יותר על המבצר … הוונציאני … כמובן.

על צפיפות כבר כתבתי? אחרי לילה בפרגה, הפלגנו הלאה והצלחנו להדחק למזח העירוני של Gaios באי Paxoi. מקום פופולרי להפלגות של כל מיני צ'רטרים.

כמויות גדולות של תיירים מכל מיני סוגים, יוונים וזרים, נשפכים מהסירות האלו, עושים סיבוב בנמל וממשיכים הלאה. גם אני עשיתי סיבוב קצר להכרת האיזור.

כשחזרתי לסירה מצאתי את שרגא מנסה להתמודד עם קייטנה של ילדים איטלקיים שהגיעו עם 3 סירות כשאחת מהם נדחקת ממש לידינו. צפוף כבר אמרתי?

את הסירה הם קשרו באופן יצירתי לשלט אין חניה במקום לטבעת המיועדת לכך.

גם מהצד השני היו לנו איטלקים. זוג מבוגר שהגיעו עם החתול שלהם, אפור עם קולר צהוב, שקיפץ לו בלילה בין סירה לסירה בלי כל בעיה. ישנתי על הסיפון למרות הרעש מהדיסקו הסמוך (מרחק של כעשרה מטר) וגירשתי אותו תחת העין הפקוחה של האמא שלו מהסירה שליד.

פה טעמנו גם את הגלידה הטובה ביותר עד כה, תוצרת בית, בגלידריה Gloria.

עוד תמונה, סתם כי הטקסטורה והצבעים של רשת הדייגים מצאו חן בעיני.

התמכרנו (או לפחות אני) והאינטרנט הפכה להיות בעיה בהפלגה הזו. לא בכל מקום אנחנו מגיעים לאפשרות קליטה וגם כשיש לא תמיד מצליחים להתחבר. אנחנו לא יחידים עם הבעיה הזו. קונים קפה במקומות שיש ויי-פיי ואחר כך מתחברים גם הזמנים אחרים. ישבתי עם הגב להשכן האיטלקי שלנו ולמזלי שרגא הסב את תשומת ליבי לקטע המשעשע הזה.

למקום הבא הגענו ללא כוונה מראש. Mourtos. יצא ככה. לא ברור בדיוק איך. כל כך הוקסמתי מהמקום שביקשתי משרגא להשאר יומיים. כמה מפרצים קשורים ביניהם, תעלה שמובילה למרינה ואנחנו עוגנים בתעלה … עם עוד לא מעט סירות.

הוצאתי את הסנפירים שלי ובפעם הראשונה שחיתי, חצי שעה ביום הראשון ובערך כפול מזה ביום השני, כנגד זרמים חמים וקרים לסרוגין. שנים לא עשיתי דבר כזה.

בלילה הרוחות סובבו את כל הסירות וכמה מהן חסמו את המעבר בתעלה. לא ספרנו כמה סירות היינו. היו יותר מידי.

אתמול הגענו לקורפו. הטלנו עוגן במפרץ שמתחת למבצר (הוונציאני כמובן)

ויצאנו לעיר.

שרגא לקח את הכביסה שלו לטייל. הוא שכח שביוון יש הפסקת צהריים בין 1 ל 6 אז כל החנויות סגורות (למעט חנויות לתיירים).

לא נורא. מחר יהיה יום חדש.

איונים ומפרצונים

4 לילות במרינה של פטראס. סידורים ושיפצורים. תמיד יש משהו.

ממפרץ פטראס יוצאים לים האיוני. יש המון איונים קטנים וגדולים (כנראה שבגלל זה הים נקרא הים האיוני, למרות שגם בים האגאי יש המון כאלו) ומי ששתל אותם טרח לשים אותם דווקא באמצע הדרך שלנו.

התחלנו בים שקט וחשבנו שזה מה שיהיה כל הדרך בהמשך. התברר שטעינו ובגדול.

לקראת ערב נכנסנו בין שני איים למפרץ קטן ויפה בשם Oxia. לא מעט סירות דייגים עגנו לידינו, כשקמני בבוקר, במקום כל סירה הייתה סירת מנוע שהביאה את הדייגים לסירות שלהם וכנראה שהם יצאו לעבודה בלילה לקול נחירותינו.

בבוקר יצאנו שוב לדרכנו, בשעה סבירה, בלי שעון מעורר.

שוב חשבנו שגמרנו עם הסערות. עד מהרה הרוח התפתחה לסערה רצינית.

צמצמנו מפרשים פעמיים ועדיין הגענו למהירות מטורפת (יחסית) שגורמת להטיה מכובדת של הסירה כמובן.

שוב מצאנו לנו מפרצון יפה לעגינה. היה די צפוף במקלט הזה והעוגן הסכים לשתף פעולה ולהתקע כמו שצריך רק בהטלה שלישית.

לעיר Vathi באי Meganisi הגענו לפני הצהריים ונשארנו שם שני לילות. עיירונת חמודה, מזח עירוני (משלמים רק על מים וחשמל לאיש המים) ומרינה. מסעדות על המים, גלידה ביתית (בניגוד לציפיות, לא משהו מיוחד. איציק, השותף לסירה של שרגא אמר שזו הגלידה הטובה בעולם. כנראה שהתחלף הטבח).

ממשיכים הלאה.

האי "הקטן" שבמרכז התמונה (מאחורי המפרשית) הוא האי של אונסיס. לא קיבלנו הזמנה רשמית לבקר אז דילגנו עליו.

המבצע הבא – חציית תעלת Lefkas פותחים את הגשר שבסוף התעלה לתנועת מפרשיות פעם בשעה. התעלה רדודה מאוד כך שנוצרת שיירה של מפרשיות בין המצופים האדומים משמאל לירוקים מימין.

המהירות מוגבלת אבל אין שוטר שיפקח על התנועה.

הגענו לגשר לפני הזמן. מחכים. המכוניות עדיין נוסעות עליו.

בשעה העגולה הגשר מסתובב. המכוניות עומדיות ומחכות,

ותנועת המפרשיות מתחילה לזרום לשני הכיוונים.

עוד סיבוב סביב לשון חול ואנחנו בים הפתוח.

אנחנו ממשיכים לעבר עוד מפרץ Amvrakikos שהוא בעצם כמו אגם פנימי שמקושר לים. בכניסה רואים את המרינה (קליאופטרה) מול העיר Prevesia הנראית כמו חפיסת בייגלה מקלות שאני הולך לנשנש עוד מעט.

המבצר שמימין, טוען שרגא, הוא ונציאני בהגדרה. גם אם זה לא נכון.

עוגנים לא רחוק מעיירה בשם Vonitsa. גם פה די עמוס (אנחנו סירה עשירית והגיעה עוד אחת אחרינו). רוח משונה, מסתובבת כל הזמן וגם טפטף קצת עם קשת יפה. ביום השני גם קפצנו לים. לא חיממו לי את המים אז חזרתי מהר לסירה.

המפרץ הוא מאחורי איון קטנטן המקושר ליבשה בגשר צר.

עברנו באחת מהקשתות של הגשר עם הדינגי וצעדנו בעיר.

כמו בכל עיירה כזו, טיילת על החוף, מזח ועל הגבעה – עוד מבצר.

בדרך החוצה, שוב רואים את הצוק היפה הזה,

ואת חוות הדגים (יש כאן אחת כמעט מאחורי כל פינה) שמחליפה את השיטות הישנות המחלידות מאחור.