אני מרגיש כמו גבי אשכנזי שעבר בין היחידות השונות לפני שפרש. אחרי החוף והעיר התחתונה מגיע תורה של העיר העליונה. הרבה יש לספר על החלק הזה של האי, אבל אסתפק בכמה תמונות מייצגות.
ראשית הבתים העתיקים יחסית, כמו זה, שאפשר לראות את הגג הכפול שלו שמאפשר קליטה של כל הגשם למאגר המים שאפשר לראות ליד כמעט כל בית (כשלא רואים, כמו בבית שלנו, המאגר פשוט מתחת לרצפות).
המרפסות הטיפוסיות וציפוי רעפי העץ על הקירות החיצוניים.
הבית הזה, כמו הבית הקודם, עומדים על תילם כמו שהם כבר מאתיים שנה לפחות.
אלמט ארכיטקטוני מעניין נוסף הוא קירות מסביב לבתים.
במקרה הזה, זהו קיר ביתו של החזן של הקהילה היהודית. בחיפוש אחרי מנהרה בין הבית הזה ובין בית הכנסת, עלו במקרה על המקווה. את הקירות אפשר לתארך לפי הבקבוקים שנעוצים בחלק העליון שלהם.
במהלך הסיור ההיסטורי, גיי אומרת לכולם, שכדי שיוכלו להמשיך לבנות קירות כאלה, כל תייר צריך להתחייב לשתות לפחות שני בקבוקי יין.
אם לא, יבנו קירות כמו אלה:
בכל העולם, הקונכיה הוורודה הזו היא פרח מוגן. כאן היא משמשת לבניה בכל מיני צורות.
ההיסטוריה הצבאית של העיר העליונה והאי כולו מוכתבת דווקא על ידי העיר התחתונה שכולה הייתה מבוססת על מסחר. אנשי האי מעולם לא התנגדו התנגדות של ממש. כל זמן שאנחנו יכולים לסחור בחופשיות, מה זה משנה איזה דגל מתנוסס על המבצר.
ואם תותחים יטווחו מהאוניות שבמפרץ את המבצר, אז הראשונים שיפגעו ויהרסו הם המחסנים ואת זה הם רצו למנוע בכל מחיר.
מעברו השני של המבצר, מגורי החיילים והכלא הצבאי שהגג שלו משמש מסעדה בה אכלתי פעמיים. פעם ראשונה היה בסדר. פעם שניה, לא משהו.
בחלונות התחתונים (שהמכונית מסתירה) אפשר לראות את חרכי הירי.
הרבה יותר מעניין הוא הניקוז של העיר העליונה. מסתבר שבנו את העיר דווקא על הניקוז הראשי של הר הגעש וכשיורד גשם, כל הרחובות הופכים לנהרות איתן ומגיעים למתקן היפה הזה.
גיי אומרת שאפשר לדעת מתי מלכת הולנד מגיעה לאי לפי זה שמנקים את הניקוז לכבודה. בכל מפל קטן בדרך יש בריכה לאיסוף הסחף והכל מגיע למאגר ענק בעיר התחתונה. מעניין היה לצלול שם ולראות איזה ממצאים נסחפו לתוכו.
ובנימה פילוסופית אני מצרף את התמונה הבאה.
מה זה אומר לכם? מהי הסימליות המובעת בתמונה?
ראשית הבתים העתיקים יחסית, כמו זה, שאפשר לראות את הגג הכפול שלו שמאפשר קליטה של כל הגשם למאגר המים שאפשר לראות ליד כמעט כל בית (כשלא רואים, כמו בבית שלנו, המאגר פשוט מתחת לרצפות).
אלמט ארכיטקטוני מעניין נוסף הוא קירות מסביב לבתים.
במהלך הסיור ההיסטורי, גיי אומרת לכולם, שכדי שיוכלו להמשיך לבנות קירות כאלה, כל תייר צריך להתחייב לשתות לפחות שני בקבוקי יין.
אם לא, יבנו קירות כמו אלה:
ההיסטוריה הצבאית של העיר העליונה והאי כולו מוכתבת דווקא על ידי העיר התחתונה שכולה הייתה מבוססת על מסחר. אנשי האי מעולם לא התנגדו התנגדות של ממש. כל זמן שאנחנו יכולים לסחור בחופשיות, מה זה משנה איזה דגל מתנוסס על המבצר.
מעברו השני של המבצר, מגורי החיילים והכלא הצבאי שהגג שלו משמש מסעדה בה אכלתי פעמיים. פעם ראשונה היה בסדר. פעם שניה, לא משהו.
הרבה יותר מעניין הוא הניקוז של העיר העליונה. מסתבר שבנו את העיר דווקא על הניקוז הראשי של הר הגעש וכשיורד גשם, כל הרחובות הופכים לנהרות איתן ומגיעים למתקן היפה הזה.
ובנימה פילוסופית אני מצרף את התמונה הבאה.
