אחת הסיבות העיקריות לביקור שלי בראוניון הייתה שיש על האי הר הגעש
פעיל. טוב, הוא לא ממש פעיל כרגע, אבל בכל זאת, לא רואים כאלה כל יום, ואם אני כבר
בשכונה אז למה לא לקפוץ לבקר. בכל זאת, אתר מורשת עולמית.
ביום השלישי שלי באי הגעתי בערב לקרבת ההר. מצאתי לי מקום שינה
באכסניית הולכי מסלול. יש הרבה כאלה כראוי למדינה מסודרת
.
יש לא מעט חבורות צמחים באי הקטן הזה. זו הקרובה להר הגעש הפעיל יותר
חד גונית ואחידה מאשר באחרות.
יצאתי לדרך מיד כשהתעוררתי ואחרי נסיעה קצרה והליכה של חצי שעה אחריה,
הגעתי למצוק ממנו אפשר לראות את ההר, עם מספר יציאות משנה של לבה.
ירדתי מהמצוק להצטרף למטיילים שראיתי מלמעלה.
הלבה החדשה יחסית, סימון שבילים לא כמו אצלנו. יש סימן לבן כל צעד
וחצי. לא סתם. אצלנו מסמנים כל כמה מאות מטרים, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי המסלול
בלי ללכת לאיבוד. גם כאן זה ככה, רק שהענן המעצבן יכול לגרום לכך שלא נראה קדימה
יותר מכמה מטרים בודדים. לכן הסימון הצפוף הזה.
אני מגיע לקתדרלה. ככה קוראים למבנה גיאולוגי מעניין. מין מערה כזו
שנוצרה ע"י פליטה של חומר בצורה של קירות סובבים חלל בצורת פירמידה.
זה גם הגובה של תחתית הלוע של הר הגעש מעבר למעלה ממול.
אצל הצרפתים כל דבר גבוה נמדד ביחס למגדל אייפל. גם לוע הר הגעש.
גם לצמרת של אייפל לא עליתי ברגל. לא השתמשתי בה, אבל שם יש מעלית.
אני מתלבט, להשקיע 6 שעות הלוך חזור להגיע לסף הלוע או לא? אני רואה
את הענן מתקרב. מכיר אותו כבר מאתמול. יש לו כושר טוב יותר ממני. הוא יגיע לפסגה
לפני. כבר היינו בצרפת בפסגת הר שלא ראינו יותר ממטר קדימה, אז בשביל מה להתאמץ?
בדרך חזרה, אני לא אשת לוט, אז כן הבטתי אחורה וראיתי אותו מטפס
כמצופה.
בתמונה לא רואים עד כמה הוא גדול, אבל במקום שנסעתי אליו משם כבר ראו
אותו בכל תפארתו. תראו איזה יופי נראה ערוץ הנחל ליד הגן הבוטני שהייתי בו.
טוב, אז אם אין מעלית לפסגה, אני לוקח משהו מקביל.
45 של טיסה. חוויה מהממת. קודם כל טיסה בתוך המכתשים האחרים (עליהם
בפוסט הבא),
ואחרי זה להר הגעש עצמו. העלייה בהליקופטר יותר קלה מאשר ברגל,
ועוברים גם מעל עוד לוע משני,
עד שמגיעים לפסגה.
על שאר האי בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה