כולה 9 ימים והרבה לא ראיתי. הייתי חייב להיות ב
8 בבוקר בעבודה בקמפלה. לא היה מקום על טיסה ישירה דרך אדיס אבבה ולכן טסתי דרך אמסטרדם.
כל הדרך בביזנס. לא רע בכלל. אפשר להתרגל לזה. בהתחלה דאגתי כי אני רגיל לתנוחה
מסוימת כדי להירדם במטוסים ולא היה לי כסא מלפנים כדי להצמד אליו אבל הסתדרתי.
מעל גרמניה התעוררתי והדייל התחייב שהם הקרינו
את סרט הבטיחות ובאמת גם המריאו. נאלצתי להאמין לו. אני לא הייתי בהכרה בשלבים
האלה.
אחרי שעתיים בסכיפהול שכללה גם בערך שעה הליכה
מקצה אחד של הטרמינל לקצה השני, המראנו דרומה. עשה רושם שהייתה נקודה מסוימת באוויר
שעברתי בה גם בהלוך וגם בדרך דרומה. חבל שלא יכולתי להשאר בה ולחכות למטוס השני.
הטיסה מעל המדבר המערבי במצרים ובסודאן מהממת.
גם אגם אסואן יפהפה. העננים מעליהם משוננים. נראים כמו גליל נייר טואלט שנפל לאסלה
ועומד להתייבש על אדן החלון.
נחתנו באנטבה כבר בחושך. הזכיר נשכחות. בעיקר
הטרמינל הישן.
התיק שלי לא הגיע. מסתבר שזה די רגיל בטיסות
האלה. היה לו הרבה ללכת בסכיפהול ולא הגיע בזמן.
עד שמילאתי את כל הטפסים, הנהג ששלחו לי מהעיר
התייאש וברח לי ונאלצתי לנסוע עם נהג אחר. הגעתי למלון 20 שעות אחרי שיצאתי מהבית.
מלון Golf Course יפה, חדר גדול ומרווח, משקיף על מגרש גולף. במגדל למעלה מסעדה מסתובבת. לא הלכתי לבדוק. החדר שלי מסתתר מאחורי
העצים שבתמונה.
שחררתי את הנהג שהיה לשי לפני, והלכתי כ 25 דקות ברגל כל יום לעבודה וכמובן אותו המרחק בחזרה.
בשבת עבדתי במלון ובראשון יצאתי לטייל ברגל.
העיר לא מעניינת במיוחד. הרבה גבעות. רחובות נקיים יחסית ונשים מנקות אותם כל הזמן
עם מטאטאים מזרדים. קדאפי התחיל לבנות מסגד גדול. יש מספר מקדשים הינדים נטולי
השראה וקצת כנסיות פה ושם.
מגרש הגולף הוא הנקודה היפה בעיר, לפחות בחלקים
שאני ביקרתי בהם.
בראשון התחיל טורניר והמגרש "התמלא"
בשחקנים ובסוחבי המקלות שלהם, לא יותר מידי אנשים.
באחד הימים החלטתי לנסות אוכל מקומי. מרק התיש לא
היה טעים מיוחד. לעומת זאת, בימים שהוזמנתי לאכול ע"ח המארח הוגש רוטב/ממרח אגוזים
אוגנדי טיפוסי שהוא לא רע בכלל.
במסעדות יש הרבה אוכל הודי וזה היה עשוי מצויין.
החזרה דרך אדיס אבבה הייתה זוועתית. בשדה התעופה
העלוב שלהם, היה טור של מאות אנשים לאיזור השער שלנו. כשגמרנו את הבידוק הכללי
הרגיל, היה בידוק נוסף מיוחד לאלה שטסו לארץ. בבידוק הזה בדקו רק ישראלים. הבודקים
הוציאו פריט פריט מתיקי היד ובדקו אותם אחד אחד לעקבות של חומרי נפץ. אחר כך
החזירו אותנו ואפשרו לנו להתערבב עם שאר הנוסעים. לא הצלחנו להבין את ההגיון שבזה,
כי אם מישהו היה רוצה להעביר לנו משהו, הבדיקה הזו לא הייתה עוזרת בכלל.
ישבנו וחיכינו ביחד עם נוסעי הטיסה לוושינגטון
ואחרי שהם עלו על המטוס שלהם גם לנו נתנו לעבור בשער.
יצאנו באיחור של שעה בגלל הבלגאן הזה אבל
הטייסים של אתיופיין ידועים ברגל כבדה על הגז ונחתנו בערך בזמן.
