תיקנתי כמה שטויות שכתבתי בפוסט הקודם. הנחתי
הנחות שבסוף נראו לי לא הגיוניות ובכל זאת כתבתי אותן בלי לבדוק ועכשיו בדקתי.
אומרים "מודה ועוזב גרים בירוחם", לא? מקווה שתסלחו לי.
אז קודם כל לגבי השרף של האורנים. כתבתי
שמשתמשים בהם עם הפחמים ולא ידעתי איך. אז פשוט מורחים כפסי עץ וזה כנראה עוזר
בהצתה של הפחמים. מקווה שעכשיו הבנתי את זה נכון.
השטות השנייה שכתבתי הייתה לגבי לבני החומר.
לא ראיתי מטריצה אז הנחתי שאין תבנית, אבל זה נראה לי לא הגיוני. כשהגעתי
לאומבוסיטר, ירדתי לשדה עצמו לראות איך עובדים. גיליתי שיש תבנית ללבנה בודדת אבל
כנראה שלוקחים אותה הביתה בסוף היום כי היא יקרת ערך.
אז התהליך פשוט. כורים את הבוץ, ושמים בערמה
קטנה ליד התבנית.
ממלאים תבנית, לוחצים להוציא את המים ושמים
את הלבנה להתייבש לשלושה ימים.
אחר כך, מעמיסים אותה על התנור שמורכב למעשה מהלבנים עצמן.
שוב שלושה ימים והלבנה מחליפה צבע ומוכנה.
הלבנים באיכות ירודה ומתפוררות די בקלות. רואים בתים חצי מפוררים לאורך הכביש כל
הזמן.
השדה שכרו ממנו את הבוץ מעמיק את עצמו כל
הזמן וכשיש מספיק מים מגדלים בו אורז. מגדלים גם הרבה גזר, כרוב ושאר ירקות. תענוג
לאכול ירק טרי סוף סוף.
אמבוסטר ידועה בחרשי עבודות העץ שלה. הלכתי
לראות כמה בתי מלאכה בהדרכת אחד המוזיקאים שניגנו במלון בארוחת הצהריים.
בדרך, משאבת המים סגורה להפסקת צהריים. מים
ברוב הבתים כמובן שאין.
הראשון, מנסר חתיכות קטנות במשורית משוכללת
יחסית, ידנית כמובן.
השני עבד עם מחרטה, גם היא ידנית. הכבל
שמסובב את המחרטה מצופה מעיים של פרה ומשתחרר כל הזמן. אישתו של החרש מסובבת את
הגלגל הגדול כל הזמן.
הייתה שם בחצר גם תערוכה של חפצים יפים.
לא קניתי כמובן כי המקסימום שאני יכול לדחוס
לתרמיל שלי הוא עוד כרטיס סים, וגם זה בקושי. אם היה לי מקום, זה מה שהייתי רוצה.
ספל עץ ענק עשוי מחתיכה אחת גולמית. פשוט מדהים.
לא נכנס לצערי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה