יום שני, 23 במאי 2011

התפרצות ה - Grimsvotn

אני עושה בלאגאן בסדר הכרונולוגי של הפוסטים. יש המון תמונות כי אני מטייל הרבה ולא עומד בקצב.
אחרי שחזרנו מהפיורדים המערביים כי אי אפשר היה לצאת מהביתן יומיים בגלל סופת שלגים. הגיע סוף שבוע בו לא עובדים (בניגוד ליומיים הקודמים גם בהם לא עבדנו) ויצאנו כולם לטיול של יומיים.
לא היה מספיק מקום באוטובוס - רק 17 מקומות לנוסעים והיינו 21 וכך מצאתי את עצמי נוהג בפורד פיאסטה חדשה עם 32 ק"מ על הכביש.
המכונית בצבע לבן במקור, אבל זה לא נשאר ככה הרבה זמן.

אדלג כרגע על היום הראשון לטיול ואקפוץ ישר לבוקר של היום השני.
לפני שהלכנו לישון, ווד'ני הנהג והמדריך של האוטובוס סיפר שיש התפרצות של הר געש לא רחוק מהאכסניה וכשהילדים הכינו אוכל נסענו לבדוק אם אפשר לראות משהו.
ראינו קצת שמיים אפורים, ווד'ני התעדכן כל הזמן בפלאפון מחבר שלו שגר קרוב להר הגעש וראה את ההתפרצות מהחלון, אבל לא היה משהו לספר עליו, אז חזרנו לאכסניה.

התפרצות הר געש זה לא סיפור פשוט באיסלנד וכולם זוכרים את ההתפרצות של שנה שעברה שסגרה את המרחב האווירי של אירופה לזמן ממושך וגרמה לנזקים של 60 מיליארד דולר.

יש לא מעט טי-שרטס בחנויות מזכרות לתיירים עם כתוביות בנושא: קודם כל עם השם הבלתי אפשרי של הר הגעש משנה שעברה,
וגם על האפר הוולקני בכלל.
עם הכתובית - We may not have cash but we have ash  - זכר למשבר הכלכלי שבגללו יותר ישראלים מגיעים לאיסלנד עכשיו כשהמחירים נעשו יותר סבירים (אבל עדיין יקרים).
בבוקר יצאנו לכיוון של הר הגעש. הבנו כבר שלהמשיך בטיול כמתוכנן כבר אי אפשר כי הדרך חסומה אבל לפחות לראות מה קורה.
עברנו את המחסום המשטרתי שעוד לא סגר את הדרך והמשכנו לכיוון הר הגעש. בניגוד לאתמול שהשמיים היו אפרפרים, הבוקר התחלנו באפור של ממש.
המכונית הלבנה לשעבר התחילה להתכסות באפר חום/שחרחר וטווח הראיה הלך והתקצר.
כשהגענו לטווח של כ 30 מ' (התמונה הבאה מצולמת לכיוון חזרה - מכיוון ההתפרצות והלאה),
החלטנו לחזור חזרה.
עשינו את זה ממש בזמן כי כלי רכב שהיו באיזור 10 דקות אחרינו נתקעו כי כבר לא ראו כלום.
כשהסתובבנו, יצאנו מכלי הרכב לצלם. האפר השנה יותר גדול משהיה שנה שעברה וגם הרוח לטובת האירופאים, כך שהוא לא מגיע למרחקים גדולים הפעם ונופל יותר קרוב.
בכל אופן, זה מאיים ומישהי אמרה שזה נראה לה סוף העולם.
כשחזרנו למחסום המשטרתי הוא כבר חסם את המעבר לכיוון שהגענו ממנו. רק צוותי חילוץ ואמבולנסים עברו בכלים עם גלגלי הבלון הענקיים.
עצרנו בתחנת הדלק וקבוצת תיירים צרפתיים שלא יכלו להמשיך הלאה אספה את האפר הוולקני ממכסה המנוע והשמשה האחורית שלי למזכרת.

יום שישי, 20 במאי 2011

מעגל הזהב של איסלנד

ככה קוראים לסיור מאוד נפוץ, שמכסה 3 נקודות מפתח באי, למי שנמצא כאן לתקופה קצרה בלבד.
המקום הראשון אותו מבקרים הוא Þingvellir. אפשר לחשוב שאם נחליף את Þ ב TH הכל יסתדר ונוכל לבטא את השם נכון. אז לא, ליד ה LL מתגנבת לה T לא קרואה. בקיצור, יאוש האיסלנדית הזו. צריך ללמוד אותה ברצינות ואין זמן ואין גם כל כך ממי. אין אף מתנדב איסלנדי אחד. לא כל כך מקובל פה.


המקום הזה הוא חלק מהרכס מרכז אוקיאני - בין יבשת אמריקה ויבשת אירופה. באופן תיאורטי אפשר היה לעמוד על רגל אחת בכל יבשת, אבל בפועל זה לא נכון כי הרכס מורכב מכמה קניונים/חריצים מקבילים.
בין שני קירות הבזלת האלו התכנסו האיסלנדים לצורך מפגשים של כולם עם כולם, מסחר, משפט, הכרויות של צעירים וכו'. זה בקטע היבש אבל יש גם קטעים רטובים, בהם זורמים נחלים.
הקטע הרטוב מוביל למפלון כמו שיש פה באי בלי סוף. באיזור הזה מקיימים עד היום טקסי נישואים לפי הדת הישנה של האיסלנדים.
במקביל לחריץ הזה עוד חריץ עם נחל, שמוביל לאגם הגדול.

ובדרך אפשר לראות עוד חריץ עם מים.
בנחל שמוביל לאגם הגדול אפשר גם לצלול. זה תמיד היה בתוכנית שלי עוד לפני שהגעתי לאיסלנד. צריך להיות משהו מיוחד. צוללים בסתישע סיפרו לי שהמים כל כך צלולים שאפשר לקבל ורטיגו, לראות את השמים מעומק של 30 מ' ויותר. כשאני עובר במקום יש לי מחשבות שניות. בערך 4 מעלות בחוץ ועם השפעת הרוח החזקה ההרגשה היא של הרבה פחות. ועוד להכנס למים? מועדון הצלילה מבטיח לי שזה לא בעיה עם חליפה יבשה. בכל מקרה אדחה את זה לסוף הביקור שלי. אולי ביולי יגיע סוף סוף הקיץ.
במקום הזה גם הוציאו להורג נשים. בניגוד לגברים שתלו או ערפו, את הנשים שמו בשק והטביעו. אחזור לנקודה המשמעותית הזו עוד מעט.
תיירים זורקים למים מטבעות כמו ברומא בפונטנה די טרווי, אבל פה אף אחד לא משוגע להכנס למים להוציא את המטבעות.


הנקודה השניה בטיול היא המפל המוזהב, כלומר Gullfoss. 


הייתה מחשבה להכניס את המפל הזה שנחשב לגדול באירופה לתוך צינור. המפל היה שייך לגברת אחת שהתנגדה נמרצות לרעיון ואיימה להטביע את עצמה במפל. אומרים שבגלל הרגישות לנושא של הטבעת נשים החליטו לוותר לה בסופו של דבר ואפילו הקימו מצבה לזכרה.

הנקודה השלישית היא הגייזיר.
הזכיר לי שזו שנת הרי הגעש שלי - אחרי דומיניקה עם האגם הרותח, מונסרט, הפעם יש לי גיזר שמתפרץ כל הזמן.
התיירים עומדים ומחכים בסבלנות שהוא יתפרץ. התהליך מעניין אבל צריך שעות כדי לצלם תמונה ראויה אז הסתפקתי בלצלם את הצלמים.
אני אוהב לראות את הפוזות שכל מיני אנשים עושים כשהם רוצים לצלם. מצחיק נורא. יש לי תמונות של שורת יפנים מול בקינגהם, כאילו ריקודים מתחת לסקרה קייר, מבט דרך עינייו של הבודהה בבנקוק...
שם ראינו גם את המכוניות המפלצתיות של הטיולים המאורגנים.


לסיבוב הזה הוספנו טיול שבדרך כלל עומד בפני עצמו - ללגונה הכחולה.
בדרך עובדים עוד שדות בזלת נצחיים, מכוסים בחזזיות (ככה זה נראה לי) - נוף הזוי לחלוטין.


את הלגונה הכחולה לא צילמתי, הייתי קפוא לחלוטין, הידיים רעדו לי והייתי בטוח שאמות מקור.
הלגונה היא תוצאה של קידוח לתוך מערה עם מים חמים (שהתגלו במקרה) שהיו במערת לבה במשך מליון שנה וככה גדלו להן בשקט אצות כחולות מיניאטוריות.
אז ככה נמצאים בבריכה של 30 מעלות פלום, תחת כיפת השמיים שהאוויר לא שמע אפילו על צלסיוס. יש גם סאונה יבשה וחמאם תורכי אבל הכי כייף היה לעמוד מתחת למפל של מים חמים מאוד שנשבר על הגב ועושה מסאז' לא רגיל. היה קשה לזוז ממנו. תענוווווווווווווג.

יום חמישי, 19 במאי 2011

הגן הבוטני בריקיוויק

אני מנצל את מזג האויר הסוער בפייורדים המערביים (רב הזמן שלג שטס לו אופקית בגלל הרוח החזקה ולא ממש מגיע לאדמה) ומשלים פערים בעידכון יומן המסע שלי.
אחרי סולימר, חזרתי לריקיוויק כדי לעבוד עם עוד מתנדבים בגנים של ריקיוויק. הקבוצה קטנה, בלגית אחת וכמה קוראניות.
אני מאוד אוהב לעבוד בגינה והיה לי נחמד גם בקור המקפיא של הבוקר. אני פוקח עיניים לכל הנושא הזה של ניהול עבודת המתנדבים וכבר עשיתי שיפורים משמעותיים לא רק לקבוצה שלי אלא לארגון בכלל.
החיים של "המתנדבים לטווח ארוך" מתנהלים בקומונה, משהו שלא היה לי קודם לכן כי לא עשיתי שנת שירות. הכי קרוב לזה היה כשהדרכתי בתותחנים, בזמנים שיכולנו להתעלם מהמפקדים שלנו או לפחות מהדרגות שלהם כשהיינו בשדה ולכל אחד היה את התפקיד שלו והדרגה לא קבעה כלום.

בגן הבוטני כ 5000 זנים של צמחים וכמו בכל גינה אבל בייחוד פה, אחרי החורף מבצעים ריענון של חלק לא קטן מהצמחים, מפנים את החללים של השלג והקור ומוציאים מהחחמות צמחים חדשים במקומם ושותלים.

את רב היום הראשון ביליתי בלהפוך את האדמה לאורך כמה מהשבילים. היה כייף להזיז את הגוף ולהרגיש את השרירים. ליווה אותי מפקח עבודה נחמד שבדק כל הזמן את מצב התולעים ברגבי האדמה שנחשפו.
הוא עבד במקביל אלי במרחק של כמה סנטימטרים ללא כל פחד.
הוא מוסווה יפה עם הרקע של האדמה החדשה אז צילמתי אותו שוב ליד האגם על השלט של "לא להאכיל את החיות".
יש כמה בריכות/אגמונים בגן ובו ברווזים ואווזים.  האווזים ענקיים וכל הזמן חיפשתי את נילס אולגרסן עליהם אבל לא ראיתי.
האיסלנדים ממושמעים לא כמו עם אחר שאנחנו מכירים. לברווזים אין ברירה והם עושים את מה שהם אמורים לעשות כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלהם.

א-פרופו ממושמעים, כל יום הגיעו כמה כיתות של גני ילדים לביקור בגן. נראים כמו גמדים קטנים, לבושים בחולצות מחזירות אור עם שם הגן שלהם ומתנהלים בשיא הנימוס. לא כל כך מסתדר עם הסיפורים הנוראיים על הויקינגים, מזכרת שאין סתירה בין נימוס ואכזריות.

הפרחים כמובן לא במצב טוב כרגע אבל יש ערוגת נרקיסים ובחרתי אחד מהם ענקי ויפיפה לקישוט של הפוסט הזה.

רב המבנים של הגן מודרניים, כולל גם מעיין חממה משושה בה נפגש כל יום פרלמנט של גמלאים. יוצא דופן הוא מבנה שבנוי בדרך הישנה.


מעבר לגדר של הגן נמצא אחד מהאתרים המעניינים של העיר - אתר הכביסה הקולקטיבי של העיר.

בעבר היה פה מעיין מים חמים, יותר נכון רותחים. בכלל, כל רקיוויק מרושתת במים חמים שבאים מהמעיינות האלה ודומים להם. צריך להתרגל ולהזהר שפותחים את הברז כי המים ממש רותחים. על השוקת של המעיין רשת ולידה מצבה למישהי שנפלה למעיין ומתה מהכוויות.
ליד השוקת מעין מוזיאות פתוח שמתאר את ההיסטוריה של המקום, שם גם צילמתי את התמונה של התמונה של הפעילות במקום במאה ה-19.
שימו לב לניסוח "המעניין" של המשפט השני - "כך סוסים החליפו את הנשים כבהמות משא".
לזכרם של הנשים האלו גם הקימו פסל יפה.
ביררתי, למרות מה שרואים בפסל, הנשים לא כיבסו בעירום מלא. כנראה בגלל הקור.
את המעיין העבירו כבר לתוך צינורות כדי שהנשים לא יצטרכו ללכת עד למעיין ויוכלו לשבת ולקרוא עיתון בזמן שמכונת הכביסה עושה את העבודה בשבילן.




יום שלישי, 17 במאי 2011

Dyrhólaey - לשון יבשה עם מגדלור ופאפינים לרוב

למקום הזה נסענו בטרמפים לפני המחנה בסולימר שכתבתי עליו בפוסט הקודם.
היו לנו יום וחצי חופשיים, וכך נסענו לנו יערה, מקסיקני אחד ששכחתי כבר את שמו, דוידה (בסגול - יעני דוד באיטלקית) ואני, בטרמפים.
לקחנו אוטובוס לכיוון כביש מספר 1 (הכביש ההקפי של איסלנד - הכביש הראשי, שאכתוב עליו עוד כמה מילים בהמשך). הנהג, פורטוגזי, יעץ לנו לרדת במקום אחר מהמקום שתכננו כי לדעתו יהיה לנו סיכוי יותר טוב לעצור איסלנדים. הוא סיפר לנו שכשהוא הגיע לאיסלנד לקח לו 22 שעות להגיע לאן שרצה ואיחל לנו הצלחה.
התפצלנו לזוגות, ועמדנו על הכביש מקווים שהניסיון שלו לא מבשר את מה שיקרה לנו.
הראשונה שעצרה לנו הייתה נהגת מיניבוס של חוות סוסים. מהחווה שלה המשכנו בעוד שני טרמפים עד לצומת עם השלט שלמעלה.
לא היה צורך בפיצול כי בכל המקרים, גם אחר כך, שכבר עצרו, אז לקחו את ארבעתנו.
אם חשבתם שהמפה בשלט מתארת כפרים ענקיים כמו התמונה הבאה, אז לא, התמונה היא של המרכז הקהילתי של אצבע היבשה הזו.
זה יותר בתי חווה בודדים, פה ושם כמו הבית הזה:
היעד, במרחק של 6 ק"מ הליכה מהצומת הוא המגדלור.
הולכים מהר נגד רוח מקפיאה ומתפעלים כל הזמן מהנוף המדהים. הבתים הבודדים שרואים באופק הם יחסית חדשים. עד לא כל כך מזמן האיסלנדים גרו במערות שהם סגרו אותם מפני השלג, ביחד עם בעלי החיים שלהם. איש המערות האחרון נטש את המערה שלו ב- 1938 אם אני זוכר נכון.
הדרך הסתיימה בעליה למגדלור שרואים בתמונה למעלה, לא חוק מהקצה של המצוק.

מצפון רואים שלושה טרולים שהתאבנו בגלל שלא הספיקו לברוח ונחשפו לאור השמש. לא כל כך חוכמה. השמש שוקעת עכשיו אחרי 11 בערב וזורחת בערך בשלוש. אין חושך של ממש. אפילו לא באיזור שהיינו, רחוק יחסית ממקום ישוב ממשי.
בלב שמורת הטבע עומד מגדלור, נראה נטוש, לא מאוייש בכל אופן.
אבל זה לא החלק הכי מעניין. החלק היפה הוא מצוק שעומד כמעט מנותק מהחוף, שהגישה אליו לא רחוקה מהמגדלור.
כדי שיהיה לכם מושג על הגודל, צילמתי גם את דוידה הולך לו לאורך הלשון.
רואים אותו? שם באמצע השביל.
הכתמים הלבנים על המצוק הם צואת ציפורים, בעיקר של שחפים.
החלטנו להקים את האוהלים מאחורי מבנה ומאחורי הגדר של חצר המגדלור, בתקווה שלא נעוף למטה מהצוק ברוח הנוראית.
לקראת שקיעה התחילו להגיע הפאפינס. נדמה לי שקראתי שבעברית הציפור נקראת יסעור אטלנטי אבל בשבילי הם ישארו puffins.
לי הם עשו תרגילים, כל פעם שהגעתי קרוב אליהם עם מצלמה הם ברחו לי. ניסיתי פעמיים אבל כל פעם חזרתי לאוהל בנסיון נואש להפשיר.
ליערה היה יותר סבלנות משלי ולמעשה חיכיתי להפגש איתה שוב ברקייויק כדי לכתוב את הפוסט הזה עם תמונה של פאפין שהיא צלמה, כי היא נשארה בסולימר עוד שבוע אחרי:
בבוקר קמנו וחזרנו לכביש הראשי. חיכינו לטרמפ שעתיים. התפצלנו שוב לזוגות וזה לא עזר. אנחנו הלכנו בערך קילומטר במחשבה שלשניים יהיה יותר קל לתפוש טרמפ מארבעה וגם זה לא עזר. קפאנו לגמרי. אני הלכתי הלוך ושוב כל הזמן וחלמתי על הקריביים והשמש.
הכביש הראשי של איסלנד, האוטוסטרדה, ובקושי רכב עובר כל 10, 20 דקות.
בסוף הגיע מישהו ולקח אותנו (שוב ארבעתנו) עד לתחנת דלק בה אכלנו ושתינו  שתיה חמה. כל מי לשקח אותנו הסביר לנו על כל מפל, הר וקרחון בדרך. אחרי האיים הקריביים אני עוד במוד של מחשבה על איים קטנים  וקשה לי להתרגל למחשבה שאיסלנד גדולה פי 5 מישראל ופי 150 מסתישע. משם המשכנו עם עוד טרמפ עד ל Solfuss שהיא העיר הקרובה לסולימר. הנהג עורך דין שנוסע לפגישות עם הכלב שלו בכלוב מאחור. לא נראה לי שהוא היה מאושר במיוחד. בסולפוס (ככה אני קורה למקום, האיסלנדים מבטאים את זה לגמרי אחרת) פגשנו מתנדב שיושב קבע בסולימר. הוא הגיע מרקייויק והחלטתי להצטרף אליו לכפר. האחרים חזרו לרקייויק רק כדי לחזור לסולימר כעבור כמה שעות. הרבה אחרי שהתמקמתי והתקלחתי.
ומה שקרה בסולימר אתם כבר יודעים מהפוסט הקודם.

נ.ב. גיא ביקש שאזכיר את הבלוג שלו iceland.co.il
קראתי שם כל מילה לפני הנסיעה כשעוד לא ידעתי אם אני נוסע לאיסלנד להתנדב או סתם לטיול (מה שהתברר לי רק כשהגעתי לכאן והצהרתי "אני כאן").
 בהחלט מומלץ. מאוד נהנתי !!

יום שני, 9 במאי 2011

Sólheimar - כפר אקולוגי


על הכפר אפשר לקרוא בויקיפדיה. אנחנו הגענו לשם במטרה כפולה - גם להוות מחנה עבודה בחממה במקום קבוצה שהבריזה וגם לעבור השתלמות למובילי מחנות עבודה.
היינו סה"כ שמונה כולל המובילים הוותיקים יותר שהעבירו את ההשתלמות. התמקמנו בבית של מתנדבים של הארגון ויצאנו לעבודה בבוקר למחרת. על הדרך לכפר אכתוב בפעם הבאה, כשאקבל עוד תמונות מחברים למסע.
יצא לי לעבוד יומיים בחממה ומאוד נהנתי. אחרי העבודה ישבנו בבית אקולוגי מיוחד ולמדנו. בסוף השבוע
רק אכלנו, הלכנו לבריכה וגם למדנו מידי פעם.
קומונה של שנת שירות.
הכפר מבוסס היום על טיפול בחוסים ברוח נוצרית ואנטרופוזופית - מתחילים את היום במעגל ושרים את שיר הבוקר, מודיעים הודעות, שרים יומולדת שמח למי שצריך וכו'.
 אחרי זה הלכנו לחממה. צהריים - חדר אוכל קיבוצי. בחמש מרק חם עם לחם.
הלחם באפייה מקומית - בעיה רצינית. קשה להפסיק לאכול.
בין לבין, משחקים כדורגל עם הכלב.
בכפר בניה חסכונית באנרגיה אפילו שבאיסלנד זו לא בעיה. על הגגות מדשאות לבידוד, ניצול מירבי של מים, למרות שמבחינת מיחזור יש להם עוד מה לשפר.  יש להם בעיה, הם לא מנצלים את הכל כי הם לא מייצרים מספיק זבל כי שהמיחזור יהיה כדאי.
לחוסים עצמם יש כל מיני סדנאות יצירה עם דברים מאוד יפים. אני אהבתי בעיקר את עבודות העץ והקרמיקה.
 משהו מיוחד שלא ראיתי בשום מקום אחר - אבן מזג אויר:
הטקסט אומר משהו כזה -

אם האבן רטובה סימן שירד גשם
אם היא יבשה סימן שלא ירד
אם יש לה כובע לבן סימן שירד שלג
אם היא מתנדנדת סימן שיש רוח
אם היא עולה מעלה מטה סימן שיש רעידת אדמה

מתנצל על התרגום הצולע - איסלנדית שפה מאוד קשה וכל הזמן מדברים אנגלית.