אחרי שבוע של מתח חולקנו לאיזורי מגורי הקבע שלנו. נו טוב, לא ממש מתח כי היה לי ברור שרב האנשים לא רוצים להשאר בעיר - וזה היה מה שאני ביקשתי וקיבלתי.
זו השכונה שלי לשלושה החודשים הקרובים, אם כי גם במשך שלושת החודשים האלה יש לנו 3 סמינרים, בסווימבו (הבית המרכזי של תבל בצדק ליד המשרד) ועוד אחד במקום מרוחק אחר.
האיזור מזכיר במשהו את הדירה של עמרי. אנחנו בדירת גג, קומה חמישית, שני מפלסי גג שם עושים גם פעילויות של תנועת הנוער שלנו, מעל רחוב דומה לרחוב עליה, בין גשר Teku מצד אחד
וקלימטי צ'וק (צומת בנפאלי) מהצד השני,
בית אחד אחרי הגלב
השבוע, בניגוד להתאקלמות הגלובלית שעברנו בבית של תבל בצדק, עבדנו על הפרוייקטים של הקבוצה שלנו ממש.
עברנו בבתי הספר, בגנון של תבל בצדק, בפעילויות של תנועת הנוער ומפגשים של קבוצות הנשים.
עד סמינר העבודה ביום חמישי נפגוש עוד אוכלוסיה של "תושבי הנהר" בה אנחנו רוצים להקים קבוצת נוער.
כאן זה עולם הפוך. כיוון שהדליתים (הבלתי נגיעים) הם הקבוצה בתחתית (בעצם מתחת לתחתית) ההיררכיה של הקאסטות הם נדחקו לשוליים.
הם התמקמו להם באיזור הנחל שנחשב בכל העולם לאיזור שוליים כי מידי פעם הוא עולה על גדותיו. המגורים ליד הנחל מסוכנים והשכונות האלה מהווים בדרך כלל את הסלמז של הסלמז.
לכן "הבלאבתים" הם דליתים ואילו דיירים שלהם הם ברהמינים עניים שאומנם נמצאים בשלב העליון של ההיררכיה החברתית אבל הם כמעט חסרי כל. אחוזי הרבית שמשלמים ל"סוכנים"/בעלי בתים האלה אסטרונומיים בהשוואה לבנקים בארץ.
לא פלא שהעניים נשארים עניים. בתנאים כאלה כדאי לבדוק אפיקי השקעה פה. אני צריך לעבוד על זה.
את סדר היום הרגיל שלנו נתחיל רק בשבוע הבא אחרי "סמינר עבודה". אני מקווה שיהיה לי יותר זמן ברגע שתהיה לי תוכנית עבודה מסודרת. יהיו לי שני פרוייקטים אישיים:
הקמה של קבוצת גברים והקמה של מערכת ניהול ידע לכל הפרוייקטים של תבל בצדק. בשביל האחרון אני צריך אינטרנט. בינתיים עוד אין לי. בטיפול .
בינתיים אנחנו עסוקים עם פגישות ודיונים עד חשכה.
זה אומר שעוד לא התחלתי ללמוד נפאלי ודבנגרי (הכתב הנפאלי שמקובל גם בהודו - בהינדי). במסעדה, בארוחת הצהריים, אני עובר על התפריט לפי הסדר (כל מה שנכנס בערך לתקציב),
וסולטנה (מהצוות הנפאלי שלנו) עוזרת לי לקרוא כי התפריט כתוב נפאלי ללא אפילו זכר לאנגלית. אפילו "פריי רייס" - ככה אומרים בנפאלי אורז מטוגן, כתוב בדבנגרי.
