יום רביעי, 28 בפברואר 2018

Fuli Bridge

טיול אופניים ראשון בסופ"ש ראשון אחרי התחלת הלימודים. כמו כל הפעילויות, צריך להרשם כדי לדעת כמה תלמידים מעוניינים. 



 בסופו של דבר, היינו  כ-20 איש.
בבוקר הולכים לחנות להשכרת אופניים. שום דבר לא לוחץ. אופניים פשוטות של בנות, בלי "ראמה". 
המסע מתחיל בשביל יפה מיועד לרוכבים והולכי רגל.


מגיעים לנחל.



סירות במבוק עם הרבה תיירים. משיטים את הסירות במורד. גם פה יש גשר אבל מה שיותר מעניין זה הכאילו דבש. מוצק לגמרי. מתוק כמו סוכר עם ניחוח קלוש של דבש. לא בטוח בטבעיות של הדבר הזה.  



בצד השני של הגשר עוד סירות.



ממשיכים עוד כמה ק"מ. עוברים את הכביש הראשי ומגיעים לעוד כפר. כאן יש משהו מוזר. בשביל האופניים נוסעות מכוניות ואנחנו נוסעים בכביש הראשי. עולם הפוך.
מגיעים לגשר.






בדרך חזרה עוברים עוד כפרים והדרך מתפתלת ביניהם ובתוכם.
הפעילויות כוללות גם ארוחת צהריים משותפת במסעדה. יקר יחסית. פי 3 או 4 ארוחת הצהריים שלי ליד בית הספר (ז"א פי 3 או 4 מ-5.5 שקל לארוחה הרגילה). על נושא האוכל אכתוב בפוסט לחוד.

בראש שנה הסינית עשינו עוד טיול לנחל ואני מצרף פה עוד תמונות שאעלה לאלבום אנשים מצלמים בדף הפייסבוק שלי.



יום שישי, 23 בפברואר 2018

Xing Ping

נחתתי ביום שישי בבית הספר וכבר בשבת הראשונה טיול ראשון. לבית הספר יש ממונה חברתי והוא מארגן את הטיולים ושאר פעולות קבוצתיות. נרשמים על דף על קיר הפעילויות ובסכום מצחיק משתתפים בטיול. אוטובוס קטן מגיע להסיע אותנו לכפר ציורי לא רחוק ליד אותו הנחל שעובר גם ביאנגשואו.


הליכה קצרה לפינה יפה שמופיעה על שטר ה 20 יואן.

כולם מצטלמים עם השטר שיוצא כל כך קטן בתמונה שאי אפשר לראות כלום. אבל אי אפשר שלא להצטלם גם כן. הרבה אנשים עומדים ומחכים להצטלם בפוזה הנכונה.

אני וההתחכמויות שלי מחליטים להצטלם דווקא עם הצד שני של השטר.

משם  לטיפוס על ההר כדי לראות את כל האיזור בהדרו. ממש יפה, לא קלישאה. מגיעים למעלה בלי נשימה ובכל זאת אפשר להישאר פעורי פה. שפיצי הרים, נחל מתפתל.

Group Photo קורא דרק הממונה החברתי. עוד צילום ועוד צילום. סלפי קבוצתי כל הזמן.

משם יורדים לכפר. תיירותי משהו. רחוב קטן עם חנויות לתיירים. ברקע השפיץ שטיפסנו עליו יותר מוקדם.

בפתח של מסעדה עומד כלב בחליפה כמו שרואים הרבה באנגליה. לא הרגשתי נוח לשאול אם זה לשמור על ארוחת צהריים חמה או סתם שלא יהיה לו קר.
בתים ישנים. לא בטוח שהייתי מרגיש בנוח לישון בבית עם קיר עקום כזה.

ארוחת צהרים כמו תמיד בסין עם שולחן ומנות משותפות לכולם. מגש מסתובב במרכז וכל אחר לוקח אליו לצלחת.
הבנתי למה הסינים רזים כל כך. המרדף עם המקלות אחר פיסות הגזר הקטנות והחלקלקות צורך יותר אנרגיה מאשר הערך הקלורי שלהן.



יום שלישי, 20 בפברואר 2018

OMEIDA Language College, Yangshuo

 אנדרי איתו עבדתי בתה"ל תמיד אמר שהודו זה עולם אחר וסין יקום אחר. אז כשהגעתי להודו, זה לא נראה לי ככה. לא הרגשתי שזה משהו מהותית אחר. קחו קצת מעברות מדרום אמריקה, תערבבו אותה עם ירוחם, קצת עבודת אלילים של האח שלי ותקבלו משהו די קרוב להודו. טוב, לא ממש, אבל מספיק קרוב כדי שאשאר מתוסכל. הרי אני מחפש משהו אחר. שלא ארגיש בבית, שאני מרגיש שאני יודע מה יש מעבר לפינה. אולי כי אני מת על האוכל ההודי, מסתדר טוב עם הודים או אנשים בדרך כלל, המקדשים והמוזיקה מוכרים לי מהרבה סרטים ועוד הרבה תירוצים כאלה.

אז החלטתי שאני רוצה יקום אחר. כאמור, לפי ההבטחה של אנדרי, המקום לחוות את זה הוא סין. ואם כבר סין, אז בעבודה או התנדבות כלשהי. וכדי לעשות את זה צריך ללמוד סינית. סינית שפה קשה, אז זה מכתיב שהות ארוכה, כדי ללמוד את השפה ומה שנגזר ממנה – איך הסינים חושבים.  בינתיים, זה באמת שונה, אבל להגיד שזה יקום אחר זה קצת מוגזם.

בית ספר מחולק לשניים: בית ספר לאנגלית עבוד תלמידים סיניים, ובית ספר לסינית עבור תלמידי חוץ. הם לא קוראים לשפה שלהם מנדרינית אלא סינית ולכן אני אמשיך בקו שלהם.  מבחינתם, קנטונית היא דיאלקט של השפה העיקרית. לא מכירים בשפות אחרות. כנראה שמיעוטים לא מעניינים את אלו שדיברתי איתם.

אני לומד בבית הספר לסינית ובקצה שני של הבלוק בית הספר לאנגלית שם אני תורם שעה ביום בתמורה למגורים שלי. המגורים במרחק של שתי דקות הליכה. מספר מבנים כשבקומות הראשונות חנויות שפונות לכביש. בחדר שלי עוד סיני צעיר חולה ניקיון. מתמרח בכל מיני משחות, מסכות לפנים. נדמה לי שהוא גם צובע שערות לשחור כהה במקום השחור הרגיל שכנראה יש לו. בא מצפון המדינה אז לא קר לו. בהתחלה קפאתי גם בחדר וגם בחוץ. יש מזגן לחימום אבל אני שונא מזגנים כך ששאלתי מפזר חום מבית הספר. אני לא צריך אותו הרבה אבל טוב שיש. בחוץ אני עדיין לבוש לחופשת סקי רוב הזמן. היו כמה ימים יפים וחשבתי שהאביב הגיע אבל החורף שוב חזר.

בבית הספר יש גם אחראי לפעולות חברתיות ועליהן אכתוב בהמשך.  יש גם שעת תרבות שבועית, כמו הרצאה והדגמה על תיאטרון הצללים. גם אנחנו יצרנו דמויות אבל לא סיימנו את המלאכה.


יש לי גם קליפ מההצגה אותו אעלה כשאצליח להפעיל את תוכנית עריכת הוידאו שלי.



בעיה שהייתי חייב לטפל בה בדחיפות הייתה סתימה בשיניים במקום זו שנפלה. אז לקחתי איתי מישהו מהחדר לידי במעונות שיש לו אנגלית סבירה פלוס. הלכנו לחנות של רופא השיניים, בין המסעדה וחנות צרכי כתיבה. הצלחנו להסביר לרופאה מה אני צריך ותוך כמה דקות הייתה לי סתימה לתפארת. כל הזמן הזה, עוברים ושבים חולפים על פני חלון הראווה כך שהם יכולים לחוות דעה על איכות הטיפול. אף אחד מהם לא נכנס להציץ לי בתוך הפה, אבל זה לא היה מפתיע אם זה היה קורה. קראתי שזה די מקובל.

סיפור נוסף זה השגת ויזת סטודנט לשנה. לצורך כך נסעתי לגווילין - עיר הגדולה הקרובה, שעתיים נסיעה. מזל שעוד "סטודנטית" הייתה צריכה לחדש את הויזה שלה. היא כבר כמה שנים ביאגשואו, לומדת פעמים בשבוע ומכירה את הפרוצדורות הנדרשות. לקחנו מונית לתחנת הבריאות וקיבלתי סריקה מקיפה. בצילום גילו לי ששברתי צלע. לקח לי זמן להיזכר שלפני כ 3 שנים התעלפתי כנראה בגלל לחץ דם נמוך מהשפעת יתר של תרופות נגד לחץ דם גבוה ונפלתי על הכיור באמבטיה. לקח לי אז שבוע להגיע לרופאה כי לא יכולתי לזוז והיא לא שלחה אותי לצילום כי בין כה וכה אין מה לעשות גם אם הצלע שבורה. אז עכשיו אני יודע שהיה שם שבר.

אני לא תלמיד מצטיין. לא חוזר על החומר בכל שעה פנויה. והשפה קשה. כדי להקל על לימוד השפה המציאו לפני כמה שנים כתיב באותיות לטיניות שקוראים לו פיניין, דומה לאנגלית, אבל עם עוד תוספות  שמגדירות את טון הדיבור. בסינית כידוע יש טונים שונים: גבוה, עולה, עולה יורד עולה ויורד ברוגזה ( לא אני המצאתי את התואר הזה – ככה למדתי מהמורה). אותה המילה בטון שונה משנה לגמרי את המשמעות.

"דומה לאנגלית", ז"א משתמשים באותן אותיות, אבל לא מבטאים אותן אותו הדבר. יש 3 צורות לצליל פחות או  יותר דומה לאות ש', ו H היא בעצם ח' ועוד כל מיני דברים כאלה בשביל לסבך לי את החיים. H היא אות עם תסביכים בכל העולם. בצרפתית היא לעיתים קרובות אילמת ובאיסלנדית היא בכלל מושמעת כמו האות ק'.

כמו בעברית, כשהטעם זז (בערך, משהו דומה), הטונליות משתנה ואז לך תדע למה הכוונה. בנוסף לכל הצרות, יש מילים שנשמעות (גם להם, לא רק לי) אותו הדבר וצריך לנסות לפענח את המשמעות מהלוגיקה של המשפט. לפעמים, אפשר להבין את המשמעות רק אם רואים את המילה כתובה. מה זה עוזר לי? גם ככה אני לא לומד את הסימניות.



באיזורים שונים במדינה מדברים קצת אחרת, אפילו כשמדברים את השפה הסטנדרטית שאמורה להיות אחידה לכולם, שלא לדבר על דיאלקטים שונים. בקיצור חגיגה שלמה.

אני לומד 3 שעות אקדמאיות ביום ובשאר הזמן מבלה עם התלמידים הזרים האחרים או מדבר אנגלית עם הסינים. מי שרוצה, מקבל שותף לימוד שפה איתו מדברים כחצי שעה אנגלית ואמורים לדבר חצי שעה סינית. כושר הביטוי שלי כרגע מאוד מוגבל, אז אנחנו מדברים בעיקר אנגלית.

לכל הסינים שלומדים בבית הספר וגם לעובדים, שם אנגלי, כדי להקל על הזרים וגם ההפך. השם שלי: איי מין שפרושו אוהב אנשים, אבל אנשים בקושי מבינים אותו כשאני אומר אותו. שאלתי למה לא מבינים אותי והתשובה הייתה שלא צריך להתרגש גם ככה הם לא מבינים אחד את השני במקרים רבים. צריך לראות את זה כתוב. תירגלתי את השם הסיני של ישראל שעות (איסלייה) ועדיין מתקנים את המבטא שלי כל הזמן, כשמבינים אותו בכלל. ואם יודעים שהמדינה הזו קיימת.

בעיקרון, הסינים לא סובלניים למבטאים אחרים, גם לא שלהם עצמם. לא עושים כל מאמץ לנסות אולי בכל זאת, בהגייה שונה, אם אפשר להבין משהו. דיברתי על זה עם ושתי (כן, כמו שמה של המלכה רק עם שין, או סמך ולא עם שין, דרום אפריקאית שעובדת בבית הספר בשיווק) וזו גם ההתרשמות שלה.

מכמה בחינות סין מדינה יותר מתקדמת מאיתנו, בייחוד בהקשר של חוסר מזומנים. רבקה, השותפה שלי לדיבורים מסתובבת בלי מזומנים בכלל. הכל משלמים דרך הפלאלפון. לכל דוכן הכי קטן ואפילו סתם רוכל ברחוב יש כרטיס עם קוד QR. לוחצים באפליקציה, מצלמים את הקוד והכסף עובר מחשבון הבנק של האחד לשני.

שבועיים ראשונים הייתי תלמיד בודד מול מורה ואחר כך הצטרפתי לשתי בחורות, מרוקאית וטורקיה לקבוצה של המורה (זכר) היחיד בבית הספר. כל השאר מורות צעירות יחסית. הבחור מוכשר (גם מנגן בכלי מסורתי בעל שני מיתרים וגם יכול להיות זמר אופרה סינית), מצחיק והלימודים איתו הרבה פחות לוחצים. הוא אימץ לעצמו שם מקורי: 12. הוא טוען שזה מספר המזל שלו. אז איך אני אמור לקרוא לו בעברית, שתים עשרה או שנים עשר?



בשבועיים הראשונים הייתי ממש לחוץ כי בקושי הבנתי את המורה למרות שהיא השתדלה לדבר בקול רם וגם הלחצתי אותה כי התאמצתי לראות איך היא מבטאת את הצלילים השונים.  אנג'לה, איתה נסעתי לגוילין בנושא הויזה אמרה שאני ממש אמיץ ללמוד מנדרינית עם בעיית השמיעה שלי.

בין יתר המשימות שלי היה גם לשפוט בתחרות זימרה באנגלית של ילדים שבאו ללמוד אנגלית בחופשת האביב, החופש שלפני ראש השנה הסינית. יש גם תלמידים מבוגרים שגם הם הגיעו לשבועיים בלבד. רוב התלמידים הקבועים נסעו הביתה לקראת החג. יש כאלו שנמצאים כאן כבר כמה חודשים ובכל זאת האנגלית שלהם לא הרבה יותר טובה מהסינית שלי. גם להם קשה עם השפה הזרה.


השתתפנו  בכמה מהפעילויות של הילדים כמו להכין כיסנים, וריקוד דרקון מניר מלווה בתיפוף ועוד.

בראש השנה, לא למדנו יומיים. גם אם היינו רוצים זה היה בלתי אפשרי. דומה קצת לימי קרב בלבנון, רק בלי ההרוגים. בכל מקום ובכל שעה, פיצוצי נפצים וזיקוקי דינור אישיים. הזכיר לי את גאי פוקס בדרום אפריקה.  כמה מהתלמידים הזרים פשטו גם הם על חנות הזיקוקים הקרובה ופיצצו אותם לפני ואחרי הארוחות החגיגיות.

לא עזר למנקי הרחובות,

אחרי שגמרו לנקות, לא עברו כמה דקות והרחוב שוב נראה אדם מהעטיפות של הנפצים.

בין לבין, למדנו להכין ברכות לחג במגזרי נייר,

וגם הלכנו כולנו למסעדה לארוחת חג,  בה הילדים שביננו קיבלו מעטפות אדומות עם כסף כמנהג המקום (בכל סין מחלקים מעטפות כאלה, רק שבמחוזות שונים הסכומים שונים והתנאים לחלוקה שונים, בעיקר ההתייחסות לגילאים והמצב המשפחתי, רווק/לא רווק וכו').

בנוסף לנוף המהמם של העיר, עכשיו היא גם מקושטת יפה. עיר מאוד מתויירת  (כרגע הרוב המכריע תיירות פנים, במיליונים, כמו שיש רק בסין)


זה הכל להפעם. יש לי עוד הרבה על העיר הזו אבל נדחה את זה לפעם אחרת. זה השבוע השישי שלי בבית הספר והגיע זמן לכתוב משהו. יש לי עוד סיפורים על 4 ימי טיול שעשינו,  עוד על העיר ובית הספר, עריכת קטעי הווידאו ...  בקיצור, לא חסרה עבודה.

יום ראשון, 4 בפברואר 2018

בדרך לבית הספר – Guangzhou

טסתי לבית הספר דרך אדיס אבבה. למה לעבוד שוב דרך שדה תעופה הכי שנוא עלי? פשוט. צברתי מיילים באתיופיין איירלינז כך ששילמתי רק מיסי נמל. שמונים ומשהו שקלים. הם חייבו אותי לקנות כרטיס חזור אותו עמרי ביטל מיד כשנחתתי. עלה לי עוד 100 ₪. סתם מעצבנים. הסינים לא דורשים כרטיס חזרה, בטח לא לאחד שמתכנן להישאר כל כך הרבה זמן כמוני.

כיוון שהיו לי הרבה שעות המתנה באדיס, כדי לא לשלם מלון כפי שחוקי IATA מחייבים לתת למי שמחכה יותר מ 8 שעות בין טיסה לטיסה, קיבלתי סיור בעיר. לפי לוח השנה של האתיופים, יצא חג המולד, כך שהרבה דברים היו סגורים אבל המוזאון הלאומי היה פתוח. במרתף, כל החלק האנתרופולוגי של האדם הקדמון ומעל זה היסטוריה ואתנולוגיה. זה לא מוזיאון ישראל מבחינת היופי של המוזיאון או עושר המוצגים אבל מעניין מאוד. בחצר, העתק של פסל מתרבות האולמק של מקסיקו. זה רמז בשבילי? אחד הדברים שאני רוצה לעשות זה להשתתף בחפירות של אתר כזה. אני הולך לשאול בדוכן המידע מה הקשר לאתיופיה ומקבל הסבר מקיף על העזרה של מקסיקו להיילה סלאסי. ממשיכים בשיחה ערה על המצב עם הפלסטינאים. הזדמנות להפיץ קצת ציונות למי שבקושי יודעים איפה זה ישראל.

גם רוב הסינים שאני פוגש לא יודעים איפה זה ישראל על המפה. יש סינים נוצרים אז מידי פעם אני שומע בתגובה לשאלה מאין אני מגיע את השם ירושלים.

הנחיתה בגואנגג'ו הייתה יחסית בסדר. כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהפקדתי תרמיל לבטן המטוס. מחכים המון המון זמן עד שהחבילה מגיעה. על אותו המסוע כ 6 טיסות ואני רואה את הדובי החמוד מגיע מידי פעם ומסמן לי שהמסוע השלים סיבוב נוסף. בינתיים הצלחתי לקנות כרטיס סים סיני ולמלא את הטופס למכס כי הכנסתי למדינה מט"ח יותר ממה שמותר להכניס ללא הצהרה. באתי להרבה זמן ויש לי מזומנים למקרה שתהיה בעיה לא צפויה עם כרטיסי האשראי.

בסוף החבילה מגיעה, נדחף כמו כולם ביציאה למכס והופ אני בחוץ. הליכה לא ארוכה ואני במטרו. מאוד מסודר. פעם ראשונה ואני מבקש עזרה בקניית הכרטיס. מאוד פשוט. מאוד יעיל.

יורד בתחנה הנכונה אפילו אחרי שהחלפתי קווים בדרך והולך לאכסניה. נראה לי שבקבלה עבדו עלי עם העודף. לא נורא, לא יותר מיד. אני אשם, לא ספרתי וגם לא הכרתי את כל השטרות. יש שטר של 5 שהוא חצי יואן ולא 5 יואן. עכשיו אני יודע אבל עדיין לא תמיד סופר את הכסף. הכל כל כך זול.

אני פה כבר כמעט חודש וקר לי כל הזמן. תכננתי לגור בדרום המדינה כי לא רציתי את הקור בצפון ובכל זאת קר לי.

גואנגג'ו היא עיר מודרנית. מידי פעם רואים טלאי של בנין ישן אבל בעיקרון הכל חדש, מגדלים גבוהים, מדרחוב יפה. משימה עיקרית – קניית כרטיס רכבת ליאנגשואו. ההזמנה דרך האינטרנט. בסופו של דבר אני מקבל למחרת אישור שיש כרטיס ואני "מבזבז" כמה שעות בנסיעה במטרו לתחנת הרכבת כדי להוציא את הכרטיס וחזרה ברגל חלק ניכר מהדרך. העיקר ללכת ולחלץ קצת את העצמות. לחסוך זמן ביום הנסיעה. קניתי 3 ימים מראש ובכל זאת הצלחתי לקנות רק כרטיס בעמידה. בדיעבד, זה דווקא יצא טוב. עמדתי עד התחנה הראשונה ואז הרכבת חצי התרוקנה.

עשיתי לחשבון מייל בQQ – מקבילה של ג'ימייל. זה עבד יום ואחרי זה חסמו אותי. לא הצלחתי לשחזר את הכניסה ובינתיים אני לא צריך את החשבון. אפשר לעקוף את קיר האש הגדול של סין באמצעות תוכנת VPN עליה עשיתי מינוי לפני שיצאתי לדרך. בינתיים זה עובד למרות שבסינים איימו שיחסמו גם את זה בינואר השנה. נראה לי שחסימה כזו תגרום נזק כלכלי גדול מידי לסין ובינתיים לא מיישמים את החסימה. עוד ישומון חובה הפלאפון – WeChat  או Wei Xin  בסינית – התחליף המקומי ל WhatsApp, רק יותר משוכלל. משמש גם לכל התשלומים האפשריים.

בניסיון להתגבר על הג'ט לאג אני מסתובב במרכז העיר – בסביבת האכסניה ובמדרחוב כי להכיר מה יש בסין, מה אין, מה אפשר לאכול ברחוב ובמסעדה. לא מצלם כלום, כי - א. את הדברים האלה אפשר למצוא באינטרנט ו ב. לא בא לי להוציא את הידיים מהכיסים.

יום לפני הרכבת, אני עושה יום ארוך לפארקים היפים של העיר. מזג האוויר קצה יותר סביר ואני הולך הרבה ברגל. אחד הדברים הכי מרשימים הם השלטים בChinglish  -  - תירגומים הזויים לאנגלית מהלשון הסינית המדוברת. מקווה שזה האחרון שאני מפרסם. יש הרבה אתרים שמוקדשים לנושא.


בעיר יש שמורת טבע יפה. כרגיל הולך בעקבות האף ונופל בדיוק על הכניסה. חוכך בדעתי אם לקחת הלוואה לצורך קניית כרטיס אבל מחליט שבשביל שני שקלים אין צורך. עליה רצינית, בדרך רחבות קטנות עם שערי כניסה טיפוסיים מעץ. זקנה עושה טאי צ'י (או משהו כזה) עם חרב.




מגיע לפארק ינטאי. מעושה, מלאכותי, סכריני ובכל זאת משהו סיני. יפה למי שאוהב דברים מסוגננים כאלה.


עוד מדרחוב עם מיליוני סינים ודוכני מזון בהתאם. בגן סמוך הופעה של מוזיקה סינית. זמרת סופרן מחקה חתול (לפחות לי זה נשמע ככה) בליווי של כל מיני כלים, חלקם לא מוכרים.
יש לי עוד כמה תמונות אבל בעיקר סרטונים. מתישהו אעשה מהם סרט. עדיין לומד את המצלמה החדשה ותוכנות לעריכת סרטונים אבל החלטתי לא לחכות



ביום הנסיעה, אני קם מוקדם (עדיין תחת ההשפעה של הג'ט לאג) ועולה על הרכבת. רכבת מהירה אבל לא הכי מהירה – לא עברה את ה 248 קמ"ש עד כמה שראיתי על הצג. המקסימום המותר הוא 250 בקו הזה.
בתחנה מחכה לי הנהג שנשלח ע"י בית הספר. התפנקתי ולא בא לי להתחיל לחפש את בית הספר עם התיקים. שעת נסיעה עלתה לי חצי מהמונית מרחובות לנתב"ג.