שתי מנות הונגריה, מנת רומניה, מנה אחת של בודפשט וקורט שורשים – חלק ב’

סגד (Szeged), תחנה ראשונה בחלק השני של הטיול להונגריה.

עיר אוניברסיטאית. ברזומה שלי הרצאה שעקיבא ואני עבדנו עליה והוא הציג אותה שם בלעדי. ארכיטקטורה יפה, שני בתי כנסת מפוארים כמקובל בהונגריה ואנחנו בדרך ל-פץ’ (Pécs). גם בפץ’ בית כנסת מפואר ומדרחוב יפהפה.

ליד הבזיליקה המרכזית גדר מנעולים,

וגם גדר ממים (מה שנראה כמו מוטות לבנים זה בעצם זרמים זעירים של מים).

זו הייתה גם הפעם הראשונה שראינו את הפתרון היצירתי של בית קפה נייד – למברטה עם גנרטור ומכונת אספרסו.

בריאן (ההוא שמדבר מהקופסא של הGPS, זוכרים?) עובד עלינו ואנחנו עושים סיבוב מיותר בניסיון להגיע לשמורת טבע. השמורה לא מעניינת במיוחד ואנחנו ממשיכים הלאה לאגם בלטון, הימה הפנימית של הונגריה.

עוד שמורת טבע,

ומגיעים למרחצאות השניים שלנו בהונגריה ב- Hévíz. נשארנו במלון הזה שלושה ימים שבפתחו הדבר הבא:

מזהים?

אולי לפי האף של הכלב?

שוב יום של של מרחצאות – טבילה ארוכה במים החמימים, סאונה חמה בכל מיני טמפרטורות. העיקר הבריאות.

ביום הבא טיול לאורך החוף הצפוני של הבלטון – הפלגה בקארסט מתחת לTapolca,

ומסלול סיבובי של שעתיים וחצי מסביב לאחד מהרי ההר הגעש שבאיזור.

את חבילות החציר עיטרו כקישוטים ליד הדרכים.

משם למקום המרחצאות השלישי שלנו ב-Sárvár ולילה בעיר Győr.

באחד מבתי הקפה הייתה הרקדה של ריקודי סיקטיז, כשהטובים ברקדנים היו זוג מדהים, לא צעיר במיוחד.

בבוקר, יום ספורט עירוני בכיכר העיר. כל מיני סוגי ספורט שלא רואים אצלנו, כמו טניס שולחן זוגות, עם כדור רגל, ברגליים.

משם לבודפשט. לא מצאנו מקום לינה במקומות שחיפשנו והחלטתי להמשיך לעיר למרות שהיה כבר מאוחר, מעבר ל-חמש/שש המסורתי.

הכינותי מראש רשימה של בתי מלון אפשריים ולמרות הGPS לא מצאנו את מה שחיפשתי, מכל מיני סיבות.

בסוף התפשרנו על מלון יקר יחסית, בלי שום יתרון משמעותי שמצדיק את המחיר. העיקר להפסיק לחפש.

בבוקר, הסתובבנו ברובע היהודי כדי חפש מקום ל4 ימים האחרונים ללא הרכב. במקרה ראיתי שלט של Guesthouse. לא היה שם מקום אבל הם הפנו אותנו לסניף אחר שלהם, במרחק של שני של רחובות משם, למלון דירות נהדר, במחיר מפתיע. חובה להכיר לכל מי שנוסע לשם: 35 מ"ר ל 4 אנשים, מאובזרת למשעי, נקייה, עם ארבעה ברים מתחת לבית, מסעדות מכל עבר. בקיצור תענוג. www.all-4uapartments.eu. לא יקר כבר אמרתי?

אחרי שהתמקמנו, טיילנו לגבעה של בודה עם האוטו, לנצל אותו עד הסוף לפני שהחזרתי אותו למחרת בשמחה ובששון. להסתובב עם מכונית בעיר הגדולה הוא לא אחד התחביבים שלי.

הפרלמנט הוא אחד המקומות שחובה לבקר בבודפשט, מבנה יפה עם פרטים ארכיטקטוניים מרהיבים,

אבל יותר מצא חן בעיני אזורי החניה לסיגרים של חברי הפרלמנט כאשר הם נכנסו למליאה כדי לשמוע נאום מעניין. ביבי, יש עוד למה לשאוף.

אבל מעבר לכך, החלק המעניין היה הביקור בגטו בו גרנו ובבית הכנסת הגדול. סבא שלי נשלח מהכפר שלו בטרנסילבניה לעיר הגדולה בגיל 13 והוא שר בבית הכנסת הזה עם החזן המפורסם קוורטין עד שהתחלף לו הקול. גם לו היה בריטון יפה כשגדל אבל הוא לא המשיך בתחום מעבר להענקת חינוך מוזיקלי לילדים שלו.

לא רחוק מהבית, עצרנו ליד שלט שסיפר על הגטו. כשאחד הדיירים ברחוב ראה שאנחנו מתעניינים, הוא הפנה אותנו לחצר עלובה ומוזנחת, שם ראינו שארית של קטע קטן מחומת הגטו. 

מעניין לאן יהיה לטיול הבא.

שתי מנות הונגריה, מנת רומניה, מנה אחת של בודפשט וקורט שורשים – חלק א’

יום הולדת ארבע ליומן המסע הזה ותמיד שואלים אותי איך אני בוחר את המקומות אליהם אני נוסע ולמה. לסתישע נסעתי בעקבות חיפוש בגוגל של ארכיאולוגיה וצלילה. אם כבר הייתי שם אז טיול בסביבה ממש התבקש. לאיסלנד ונפאל נסעתי להתנדב. אם כבר הייתי בנפאל, אז טיול בדרום הודו גם כן ממש התבקש. הפלגה ליוון, כי שרגא הציע כמו גם הסיור בחברון שפורסם בפייסבוק של תבל בצדק. גם חברון ונאות סמדר זה מעין "חוץ לארץ". בבלוג אני כותב בעיקר כותרות לתמונות. על קצה המזלג. אסוציאציות שלי. התמצית של התמצית.

הפעם זה טיול נופש. כמו פעם. רכב עם ארגזי אוכל במושב האחורי: ארוחת בוקר במלון או בבית קפה, פיקניק בצהריים, ארוחת ערב במסעדה מפנקת ולינה במלונות של "השעה חמש" – ז"א, בשעה חמש, מתחילים לחפש מלון. בדרך כלל זה היה יותר קרוב לשעה שש. במקרה היחיד שסטינו מהכלל הזה "אכלנו אותה", אבל בקטנה. כיוון הנסיעה היה ידוע באופן כללי, אבל נבנה תוך כדי תנועה.

אם לא ניקח בחשבון את ההפלגה ליוון, זה טיול ראשון שלי עם GPS. אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את המכשיר הזה באזרחות. גם ב WAZE אני לא משתמש בדרך כלל. זה היה דווקא נוח למרות שמידי פעם המכשיר סיבך אותנו כי המפה שלו הייתה ישנה ולא מעודכנת. בוויכוח בינו ובין האף שלי, האף תמיד ניצח. בחלק הראשון של הטיול עד גבול רומניה, מה-GPS יצא קול של אשה שדיברה אמריקאית מעצבנת. בגבול החלפתי לגבר שדיבר צרפתית שקראתי לו ג’ראר וכשחזרנו להונגריה, החלפתי לבריאן מאנגליה.

הנחיתה בבודפשט הייתה לקראת חצות. המשרד של "הרץ" בשדה נסגר בדרך כלל ב 10 ולכן היינו צריכים לשלם לפקיד על ההמתנה. הם גם לוקחים עמלה על כל מעבר גבול עם הרכב. לא הבנתי למה. הפקיד העייף שכח לתת לי כרטיס יציאה מהחניה ואחרי כמה דקות מורטות עצבים קיבלתי כרטיס מפקידה של חברה מתחרה. הגברת מהGPS הובילה אותנו למלון שליד שדה התעופה בלי שום בעיה.

בבוקר יצאנו לעיירה חמודה על שפת הדנובה בשם Vác. בתים יפים, כיכר יפה, טיילת לאורך הנהר, הצצות והשתקפויות מבעד לחלונות.

משם נסענו לגן בוטני יפה. הכי מצאו חן בעיני הפטוניות בכניסה לתאי השירותים.

פיקניק בגן ציבורי ב Gödöllő אבל לא נכנסנו לארמון. לא נראה לנו שכדאי.

בעליה למצודה ב Eger, גברת משועממת מנסה לשכנע אותנו לקנות עבודות יד וכשהיא מתייאשת היא חוזרת לשלוח SMSים כפי שעשתה לפני שהגענו.

העליה למצודה תלולה ומעייפת אבל שווה את המאמץ.

לילה ב פנציו ב Mátrafüred. איזור הררי, מלא מסלולי הליכה ושמורות טבע.

למחרת בבוקר, טיול בשמורת טבע יפה. עלינו עם רכבת קטנטנה וחזרנו ברגל למרות ששילמנו הלוך חזור. התמונה יותר יפה מהמציאות אבל מאוד נהננו.

היום הארוך הזה הסתיים בבעיה למצוא מקום לינה. חופשת הקיץ ורצינו מרחצאות וכמונו עוד כמה אלפי הונגרים כך שנאלצנו להמשיך לוותר על לינה קרובה למרחצאות לטובת מלון רחוק ולא אטרקטיבי.

כפיצוי, בילינו את המחרת במרחצאות אחרים וסיימנו במוטל על הדרך, לא רחוק מהגבול הרומני.

המרחצאות בטמפרטורה נמוכה ממה שאני הייתי מעדיף. המים אדומים מאצות ואמורים לתרום לבריאות. לארץ נטולת ים זה יכול תחליף לחוף. לא בעיני. תרבות המרחצאות מעניינת אבל אני לא התפעלתי.

רומניה זה כבר סיפור אחר. במידה מסוימת הייתה לי הרגשה של חזרה להודו. ההתעללות של המשטר הקומוניסטי ניכרת היטב בתשתיות ובבתים. את הבוקר הראשון בילינו על כביש ש"אוכל הכבישים המצוי" אכל את חציו. כל קילומטר נעצרנו לפני רמזור אנושי שכיוון את התנועה לכל צד לסירוגין. אתגר לא קטן לסבלנות שלי.

הבתים ב Oradea ראו ימים טובים יותר.

היעד, פארק אפוסני. איזור הררי יפהפה. אנחנו פה כדי לבקר במערה ב- Garda de Sus. במערה גושי קרח עוד מתקופת הקרחונים. בגלל עומק המערה והטמפרטורה שבה, הקרח עדיין נשמר.

אבל גם בחוץ יפה. אני נדלק על ערמות החציר בשדות שנראים לי כמו טרולים.

משם לאיזור שיושב בסקסונים, שבו לכל כפר יש גם שם גרמני ואנחנו ישנים ליד כנסיה מבוצרת עתירת מגדלי שמירה ב- Biertan, שנראה שייך לאופרה אחרת מהאגדות.

לגבי Sibiu פיתחתי ציפיות מגזמות. הגענו, עשינו סיבוב והחלטנו להמשיך הלאה. ביקור בלתי מתוכנן ב Alba Iulia הביא לתוצאות מפתיעות. חבורה סקוטית של נגני חמת חלילים, 2 כנסיות מעניינות, בעיר מבוצרת עם חפיר בצורת כוכב. הצטרפנו לטקס חתונה בכנסיה האורתודוקסית ועקבנו בהתפעלות אחרי המנגל של בצק טעים בנוסח הונגרי שמסתובב לו על האש לפני שמסתובב לנו בבטן.

בבוקר נסענו לכפר ממנו באה סבתא שלי – Brănișca (ברניצ’קה).

אבא שלה היה מנהל של חווה חקלאית גדולה עם 100 פרות. חקלאי שהיה מסתובב עם הטלית על גבי הבגדים שלו כדי לפתור בעיות של הזעה וריח. הכפר היום קטן ומאוד לא מרשים. בונדי, בן דוד של אמא שלי שהגיע פעם לכפר ודיבר הונגרית ורומנית גורש משם ולא נתנו לו להיכנס לחווה.הונגרים אנטישמיים ביסודם ואולי גם דאגו שמא יבוא בדרישות טריטוריאליות.

הגענו ביום ראשון מעונן וגשום לפרקים ולא חיפשנו עם מי לדבר. בסך הכל רציתי להגיע לראש הגבעה של הכנסייה כדי לצלם את הכפר אבל הדרך היחידה הייתה שביל שעבר דרך שדות פרטיים.

סבתא שלי עלתה ב 1924 אחרי שסבא שלי בא לבדוק את המקום שנה קודם. ההורים שלה עלו ב 1935. אולי לקחו את הרכבת לטריאסט, לאוניה. לא יודע.

עוד לינה במוטל דרכים ואחרי 3 ימים ברומניה שמחתי לחזור לציביליזציה, להונגריה.