הכניסה לפארק במרחק של כשישה ק"מ
מהמלון. אין מוניות, אז אנחנו עולים ברגל לאורך הכביש. נוף יפהפה, כולל סדרה יפה
של מפלים אליהם התקרבנו תוך כדי הטיול בשמורה עצמה (עוד תמונות בסוף הפוסט הזה).
שמורת טבע של יער טרופי. מקום מסודר. שבילים
מסומנים אבל חייבים מדריך.
יש לנו גם סייר שהולך לפנינו ומחפש את החיות.
הן טריטוריאליות אבל כל יום מסתובבות בחלק אחר של הטריטוריה. בפארק הזה יש שני
סוגי למורים. הזהוב והבמבוק. הם חיים בקבוצות קטנות, זכר עם כמה נקבות.
אפשר לבחור בסיורים באורך שונה. כמובן שלקחתי
את הארוך ביותר הרי בגלל הלמורים הגעתי למדגסקר.
אז ראיתי כמה קבוצות קטנות. לא הרבה. יושבות
רב הזמן ולא עושים כלום. אני הייתי משתגע בלי ספר. זה לא שאני מתנזר מהתבוננות
בטבע ובקבוצות של חיות או אנשים ומתבונן בהתנהגות שלהם. אלו יושבים, מוקפים בענפים
שמסתירים את הסביבה ומתרגלים בטלה לשמה. תמיד מרחמים על החיות בכלובים שלא יכולות
לזוז הרבה. מסתבר שגם בטבע הן לא עושות כושר כל היום.
המדריך מזמין אותי לצלם. הענפים מסתירים
ותמונות טובות לא יכולות לצאת מזה אז אני מסביר שאני מצלם רק דברים שאני חושד שלא
אמצא באינטרנט. לא מדוייק, אבל מספיק קרוב. אז הנה למור אחד בכל זאת.
השמורה מאוד גביעית ולא קל ללכת כי הצוואר
כואב אחרי כמה דקות. כל הזמן מסתכלים למעלה.
נקודה מעניינת היא בית קברות קטן. כאן מנהגי
הקבורה שונים מאשר במקומות בהם הייתי קודם.
המצבות מלאות בחזזיות. משהו אחר.
במקרה יצא לנו לראות זוג חמוסים (נדמה לי שזה
השם שלהם בעברית). טורפים קטנים שמולנו דווקא אוכלים משהו אחר שנראה עשוי מבמבוק.
לא יודע בדיוק והפעם לא אתחייב. יש לי מזל. רואים אותם כאן לעיתים רחוקות.
אני כבר בשמורה הבאה והפוסט עליה כמעט מוכן
אבל סדר צריך להיות, כמו שהאבא האנרכיסט שלי היה אומר בגיחוך. אצטרך לחכות עד מחר
כדי לפרסם אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה