הטיסה לבייג'ינג עברה בלי אירועים מיוחדים.
ז"א יצאה באיחור של שעה בערך, אבל לא עשו לי בעיות עם תיק היד. קראתי פעם שיש
מגבלת משקל. לא שקלו לי אז זה היה בסדר. מכאן והלאה אני נוסע ברכבות כך שאני לא
צופה בעיות בעתיד. לפחות בנושא הזה.
מהאכסניה שלחו לי הוראות הגעה מסובכות.
החלטתי להתעלם ולהגיע ברכבת התחתית ישר משדה התעופה. קליקלוטו. הגעתי לפני זמן שהאכסניה
אמרה שאגיע, גם לאחר האיחור בטיסה.
למחרת בבוקר הלכתי לעיר האסורה. ז"א,
ככה קראו לה פעם, בתקופת הקיסרות. היום אומרים שזה מוזיאון.
היה קשה למצוא את הכניסה עם התור הקצר ביותר,
אבל מצאתי בסוף ולמזלי גם פתחו פתאום מסלול נוסף בדיוק במקום שעמדתי בו. כמו בכל
מקום אחר (כמו ברכבת התחתית למשל) בודקים ביסודיות, אבל הכל כאילו. הגלאים מצפצפים
על כל מיני מתכות אבל לא מתייחסים אליהם. מחפשים דברים יותר נפיצים, כמו למשל,
דפים מודפסים. במקביל אלי היה אדם מבוגר עם תיק מלא בטקסטים ושרטוטי בנייה. עברו דף
דף לוודא שמה שכתוב שם לא מסוכן.
ביליתי יותר מארבע שעות במקום הזה, עם מדריך
באוזנייה. מעניין, יפה מאוד. הרבה היסטוריה וסיפורים.
הסיפור הכי מקורי הוא על סעודות החתונה של
הנסיכים. בכוונה נתנו לאורחים אוכל מגעיל – בשר שזרקו למים רותחים ללא כל תבלינים.
רצו לראות את הנאמנות של האורחים לממשל. "הטובים" לא התלוננו והתפעלו
מהמנות. חלקם הבריח תבלינים וחלקם סתם סתמו את האף. נראה לי שאת המנות האלו אפשר
למצוא במסעדות הסיניות עד עצם היום הזה.
המקדשים משמשים גם כרקע לצילומי אופנה.
במקדש אחר ראיתי גם טקס סיום של בית ספר, עם
הנפת הכובעים באוויר וכו'. כל זה על רקע המקדש כמובן.
עוד משהו שעניין אותי הוא הפתרון היפה לרמפה
בעליה למקדשים מהחצר המשותפת: לשיפוע יש "שיניים" שמונעים החלקה לאחור.
לטקס הנפת הדגל בכיכר טיאן אן מן לא הלכתי
וגם לא למאוזולאום של מאו. לדגל צריך לקום בבוקר כשהטמפרטורות עדיין שליליות ולעמוד
בתור, וגם המאוזולאום לא בדיוק מעניין אותי.
את המתקן הבא אפשר למצוא אצל כל השוטרים בשכונה:
מקל עם חצי עיגול בקצה. עוד לא מצאתי מישהו שיכול להסביר לי מה זה. לפי הכלים
האחרים שיש להם מדובר כנראה בכלי לפיזור הפגנות, להרחיק את המפגין מהם, כדי לעצור
אותו... לא יודע.
למחרת, נסעתי להירשם לכנס שבגללו הגעתי לבייג'ינג
עכשיו דווקא. זו האוניברסיטה הכי יוקרתית בסין. לא מצאו את השם שלי ברשימות. לא
סיני אבל שילם בחשבון סיני ולא בהעברה בנקאית מחו"ל. עוף מוזר.
אחרי שהסתדרו העניינים, הלכתי ברגל לארמון הקיץ.
די רחוק, אבל מזג אויר יפה, קר מאוד אבל עדיין סביר, שמים כחולים לשם שינוי והשמש
השקרנית זורחת בכל פה למרות שהיא לא ממש מחממת. אין זכר לזיהום המפורסם של
בייג'ינג. האוויר ממש נקי.
הארמון הזה עוד יותר יפה מהעיר האסורה. יש בסמוך
אגם גדול המהווה חלק מהאתר. גשר יפה לאי שבמרכז האגם ועליו אנשים מבוגרים מעיפים עפיפונים
ענקיים. הגלגלת של החוט של העפיפון גם היא ענקית. סיפור מעניין ויוצא דופן, אף פעם
לא ראיתי דבר כזה.
בפינה אחרת על שפת האגם, ערימה של סינים מצלמים
זוג ברווזים. המצלמות מצוידות בעדשות טלה מרשימות אותן הם הביאו על עגלות ילדים או
עגלות שבארץ משתמשים בהם להביא ירקות מהשוק. עם כושר ההגדלה שלהם אני מניח שאפשר
לראות עמוק לתוך הגרון של הברווזים.
בטיילת שלחוף האגם, אדם מבוגר מצייר במברשת
של מים קליגרפיה סינית יפה ומסביר לצעירים את המשמעות של מה שהוא כתב. גם שלקחתי
קורס קצר בקליגרפיה סינית ב-2012 באוניברסיטת תל אביב התחלנו בלצייר מעגלים עם מים
במברשת ולא עם דיו. גם פרקטי וגם מלמד משהו על משמעות המילים הפורחות.
מעולם לא הכרתי קיסר סיני אבל אני משוכנע
ב100% שהיה להם כושר לא רגיל. כמו בגווילין, גם פה, לכל פגודה צריך לטפס עד שיוצאת
הנשמה.
בדרך לאחת מהן, עטפו את הדרקון ברשת כדי שלא
יברח.
משם לגן הבוטני. עוד חתיכת הליכה רצינית. הגן
עצמו בשלכת אבל רואים שבעונה הנכונה המקום יפהפה.
אלו כתמי הצבע היחידים בכל הגן הזה. כל השאר
הוא באפור ירקרק חן גוני ומשעמם.
עשרות אם לא מאות דונמים ובמרכז חממה טרופית
מדהימה, הרבה יותר יפה מחממת הסחלבים בעמק חפר.
בסופ"ש עצמו, הכנס על חדשנות וניהול
ידע. גם סינים וגם זרים. שתי הרצאות מאוד מסקרנות. האחת של סיני מאוניברסיטה אחרת
והשנייה של איטלקי. מעוררות מחשבה ודורשות התעמקות בנושאים השונים.
בקונטרסט חריף, הרצאה קצרה של ישראלית מחברת
רום. מציגה עבודה כנראה לא שלה. ניהול הידע ברשות לרווחה (לא זוכר את השם המדויק
של הרשות). שקפים עלובים והצגה לא מעניינת. ברגע שהיא סיימה היא נעלמה. נראה שהיא
הרצתה משיקולים זרים. כלומר, שההרצאה היא לצורך הצדקת הנסיעה למס הכנסה, או משהו
כזה. גם יכול להיות שהיא מיהרה לפגישות עבודה. לא יודע. לא הספקתי לתפוס אותה כדי
לשאול.
אני גם פוגש פרופסור מהונג-קונג שהייתי איתו
פעם בקשר ושקלתי לעשות דוקטורט אצלו אבל בסוף נסעתי לעבוד באפריקה. דיברתי גם עם
דוקטורנטית שלו ותחקרתי אותה לגבי מה שהיא עוברת שם, למקרה שבכל זאת אחליט פעם
ללמוד שם, למרות שהיום נראה לי שהסיכויים לכך כמעט אפסיים, אבל מי יודע...
בשבת יורד שלג כבד שמצטבר על העצים ועל האדמה
ומסרב להעלם. בניגוד חריף למזג האוויר של אתמול. מזל שלא היה ההפך. הייתי מפסיד
יום טיול.
בראשון, הכנס מסתיים מבחינתי בצהריים. בהמשך
יש פורום סיני לחדשנות. לא יהיה תרגום לאנגלית והסינית שלי כמובן עדיין לא מספיק
טובה.
יום שני, הליכה למקדש השמיים. גינה ענקית
ומרשימה. החלק היותר מעניין בשבילי היה האקדמיה למוזיקה שהייתה אחראית על הנגינה
והריקוד במקדש. כלים יפים, הסברים על הסולם המוזיקאלי הסיני וקצת תלבושות. במלחמת
העולם השנייה היפנים שיכנו שם מעבדה לנשק כימי וביולוגי וחיסלו בניסויים המון
סינים.
שוב אני עם המדריך באוזניה. הסיפור המעניין
הפעם הוא על קיסר שמת ללא יורשים ולכן הכתירו אחיין שלו. לפי כללי הטקס והתפילות
הוא היה צריך לקרוא לקיסר הקודם אבא ולאבא האמיתי שלו – דוד. זה לא מצא חן בעיניו
ועוד פחות בעיני האבא שלו. לכן הוא כינס סנהדרין גדולה ומישהו שם הציע מערך מקדשים
חדש שיענה על הצרכים הדתיים כדי שהוא יוכל לקרוא לאבא אבא (אני מקצר, הפרטים
הטכניים ממש לא מעניינים). רב השרים קיבלו את הרעיון הזה למעט 17 רבנים עקשנים, אז
הקיסר הוציא אותם להורג, ובא לציון הגואל. ללמדך, שלהוציא להורג קנאים דתיים זה רעיון
שימושי וטוב באופן אוניברסאלי.
אחרי כל הקילומטרז' שעשיתי בתוך הגן של
הארמון, שמחתי שהוא לא כל כך רחוק מהאכסניה. בדרך עצרתי בחנות ממתקים שמשתרעת על שטח
של דונם לפחות וקניתי שני סוגי חטיפים. הראשון, תמרים מיובשים אבל באופן שהם הפכו
להיות פריכים וקשים. השני, גרעיני חמניות, כמו עוגיות סומסום אצלנו. ממש טעים.
כמובן, שכיוון שהחנות באיזור התיירותי של העיר, המחירים בשמיים. עדיין לא נורא
במחירים ישראליים.
למחרת, טיול לחומה הסינית בBadalong .
הטיול מאורגן ע"י האכסניה בה אני שוהה. כ 10 מתאכסנים, רובם מתחת לגיל 25
ואני. החלק הזה אותנטי ולא ממוסחר. אין את כל המציקנים האלו שרוצים לדחוף לך
סחורות מיותרות ואין גם רכבל. את החלק הממוסחר ראינו מהמיניבוס בדרך חזרה.
הטיפוס קשה לי מאוד. הלכתי עשרות ק"מ
בשבועיים האחרונים ואחרי העלייה השלישית אני מחליט לוותר על ההמשך. גם ככה, אני לא
אוכל ללכת את כל ה 22 אלף הקילומטר ביום הזה. אז אני חוזר לאט לנקודת ההתחלה ומחכה
לאחרים. לפי הדיווח שלהם, ההמשך רק שכפל את מה שראיתי ולא הפסדתי כלום.
היום לא עשיתי הרבה. ביקרתי את הזקן החמוד
הזה,
קצת סידורים ותכנון ההמשך. יום מנוחה.
