יום אחרון לספארי. שמורת Tarangire. קטנה יותר אך לא פחות יפה מהאחרות. העדרים, בייחוד של הפילים
גדולים יותר, מה שמשאיר את הערוצים של הנחלים עם הרבה יותר צואת פילים.
גם העדרים של "החיה ללא מוח" (ככה
המקומיים קוראים להם) גדולים יותר.
רב הערוצים יבשים אבל יש גם אחד עם מים לרפואה.
כשאין מספיק מים זורמים ומי התהום קרובים יחסית לפני השטח, הפילים חופרים בחול עם
החדק שלהם ויוצרים בריכות שגם חיות אחרות נהנות מהן אחרי שהפילים מסיימים לשתות
ולעטות את עצמם בבוץ נגד מגרדין למניהו.
בכל זאת, למרות שהחיה לא חכמה במיוחד אבל תקעה את עצמה בדיוק מול העדשה שלי, אז לא
אצלם?
מול הקבוצה הזו נשארנו לא מעט זמן. הפילון הקטן
השתעשע והשתכשך לו בבריכה וכל האמהות התייחסו אליו בסבלנות עד שיסיים את הכיף שלו
למרות שגם הן רצו בוץ לגב. לא נורא, עוד כמה דקות והוא הסתלק לו מבודח מהמקום.
זה סיים את הספארי שלנו. היה נחמד. נפרדתי מגו
ומאוסמן שהחזיר אותי ל-"שמשון חף מפשע" אצלו שכרתי גם לפני הספארי.
נשארתי יום נוסף – כביסה וקניית הכרטיס לדאר – א- סלאם.
הפתעה נעימה הייתה ללכת איתו ל"גני התערוכה"
המקומית – איזור ענקי עם תערוכה חקלאית, מפרה עד סיכת טפטפת.
בערבים ישבתי איתו וניהלנו שיחות מעניינות. אולי
אצליח לבנות לו אתר בעקבות סיעור מוחות שניהלנו, שיכול לפתור בעייה מסויימת
בתיירות הספארי. אקדיש לזה יומיים שלושה כדי לראות אם יש לזה פתרון פשוט.
אני בפיגור רציני. חשבתי שאנוח, שאהיה עם הרבה כלום
לעשות. שיהיה לי את כל הזמן שבעולם לכתוב את הפוסטים האלה. זה לא קורה. כל יום,
דברים חדשים, אנשים חדשים, חוויות חדשות בלתי צפויות. רק שימשיך ככה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה