בבוקר מצטרפים לג'יפ עוד שלושה. שני גרמנים צעירים, בחור ובחורה
(יסמין ממוצא פרסי וגם נראת ככה) ובחור מסן פרנסיסקו ממוצא הודי, בשם גו, שגם
מצטרף אלי לאוהל כדי לחסוך מקום של אוהלים על הג'יפ.
היום השני – נסיעה לסרנגטי, שם אנחנו ישנים יומיים באותו המקום!
המדריך שלנו אשף במדעי ההתנהגות. בבונים על העץ אומר שיש טורף
גדול בסביבה. אם הצבועים מסתכלים לכיוון מסויים ולא מתקרבים זה אומר שיש אריה
בשיחים באמצע ארוחה ורוצים לקבל שאריות.
רואים מקבץ של הומו ספיינס טויוטהג'יפיס, זה אומר שיש משהו
לראות משהו גדול לראות. בדרך כלל, אחד מחמשת הגדולים: פיל, אריה, פנתר, באפלו
וקרנף. לא בטוח איפה הצ'יטה נכנסת לספירה הזו. המקור של הספירה הזו היא מהמאה ה 19
כש"הגבורה" הגדולה הייתה להרוג את 5 הגדולים ביום אחד.
הלביאה מועילה בטובה לצאת מהשיחים כדי שנוכל לראות מה היא אוכלת
והולכת לאכול במקום אחר.
חברה שלה באה לעזור לה לגרש את הצבועים כדי שהיא תוכל לאכול בלי
שיציקו לה.
בבוקר קמים מוקדם. בסוף הספארי, המדריך מספר שמהמשרד ביקשו
שנתחיל את היום מוקדם כי הזוג הגרמני ביקש לראות גם צייד.
למחרת בבוקר צ'יטה, שכמו שאר החיות, בסך הכל מתעלמים מאינו ולא
מגלים שום התעניינות.
אני כרגיל אוהל לצלם גם אנשים מצלמים, ומצלם את התמונה בשביל
אלבום ה"אנשים מצלמים" בדף הפייסבוק שלי.
עוד עצירה. חבורת אריות בשלאף שטונדה.
קשה להתאפק מלרדת וללטף את המתוק הזה, אבל נראה לי שזה לא
מומלץ.
עוד אחד מרשימת הגדולים הפנתר המנוקד.
אמא שלו לא לימדה אותו שאוכלים בפה סגור, אז חתיכות די גדולות
נושרות לו מהפה ואוכלי הנבלות מחכים לו למטה ואומרים תודה.
ההפתעה הגדולה מבחינתי זה האריה הזכר. לא מזכיר את האריות
בספארי ברמת גן או בשאר גני החיות. לראות מסת שרירים כזו רצה זו חוויה מדהימה.
בייחוד בגשם שהפרווה הרטובה מבליטה את השרירים.
בתמונה הבאה הוא נראה נבוך משהו כמעט מתנצל (כנראה שקרא את
הפוסט של ענת לפייסבוק שלי).
בעונות קשות, הזכרים הורגים את הגורים הזכרים הצעירים שלהם כדי
למנוע תחרות והנשים צדות להם אוכל כדי שיעזוב את הקטנים בשקט.
גו מסן פרנסיסקו, דואג לזהות את כל הציפורים בספר או בעזרתו של
המדריך אוסמאן ומנהל רשימת מצאי של כל החיות שהוא ראה.
קרנפים לא ראינו ואת הבאפלו לא בא לי לצלם, אז הנה לפחות תמונה
של הקרניים משלד שהיה במאהל.
אחרי שני לילות בסרנגטי, הקמנו את האהלים על הדופן של הקלדרה של
הנגורונגורו. בלילה היינו למעשה בתוך ענן והיה קר מאוד.
בבוקר נסענו הלוך ושוב בנסיון למצוא קצה זנב של קרנף ללא הצלחה.
באגם קטן, מצאנו עדר של היפופוטמים עושה חיים בבריכה.
אחרי הצהריים יצאנו משם ונסענו ללון שנית ליד אגם מניירה.
נפרדנו מהגרמנים והבלגיות ונשארנו רק גו אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה