את עבדול הכרתי בשש בבוקר. הוא שחה בים ואשתו השקיפה עליו מהמרפסת
שמביטה אל החוף. ניגון הגלים בשיא הגאות שונה מהמנגינה של שאר היום וכמו תמיד
כשאני שומע מוזיקה מעניינת אני רץ לחפש את המקור.
עבדול היגר לגרמניה מהכפר הזה בגיל 28 ועובד כנהג משאית. הוא התחתן עם
קריסטן ויש להם שני ילדים. התופעה הזו של זנזיברים שהתחתנו עם גרמניות כנראה די
נפוצה ופגשתי עוד כמה זוגות כאלה בהמשך.
הם הציעו לי כוס תה חמה וכמובן שלא סרבתי למחווה הזו.
מעט אחרי זה התחיל גשם ונשארתי להביט במתעמלים חולי כושר שעשו את
התרגילים על החוף, אבל עליהם בפוסט אחר.
לעבדול אכפת מאנשי המקום והוא מקים מגרש העצמה שכולל גידול פרחים
ועצים מסוגים שונים, כדי שהנוער המקומי ילמד ויתפתח.
הוא מקים במגרש גם מועדון ומעסיק שף שילמד אותם כישורי חיים גם קצת
אחרת.
בדרך למועדון גם ראיתי מורה זקן שמלמד את התלמידים שלו את הקוראן
בערבית, כיתה בחוץ, כמעט באמצע "הכביש". התביישתי לבקש לצלם.
עבדול זימן אנשים מקומיים
וגם זרים למסיבה. אותנו, הוא לקח לסיבוב במגרש והסביר לנו על סוגי
הבננה השונים, ההשקיה הנדרשת וגם על שאר העצים, הפרחים והתבלינים. הוא גם חילק לנו
גם עלי לימונית אותם אני שותה כל בוקר.
לכבוד האירוע, אנחנו וגם אנשים מהסביבה הכנו כמות רצינית של אוכל.
כמובן שמיד התנדבתי להצטרף למאמץ המלחמתי ואלי הצטרפו גם אחרים.
הראשונות שהצטרפו היו שתי ילדות צעירות (הימניות). מהצבע שלהן אפשר
לראות שהן מעורבות. בלי שפה משותפת עם הילדות המקומיות (הן מדברות ביניהן בגרמנית
וזה די משעשע), הן הצליחו להסתדר ביחד במשחקי הפלאפון לא רע. כתבתי על זה כבר
בפוסט מזמביה, שבני התערובת מקבלים בדרך כלל צבע מוקה יפהפה. מזל שזה לא מופיע בפסים
כמו של זברה או בחלקים כמו אצל בעלי חיים אחרים.
המאכלים היותר מעניינים היו התמנון
ודג החרב (לא סגור על הסוג. דגים זה לא השטח שלי).
העבירו לאורחים טקס מעניין של טיהור בגרסא המקומית. קודם כל בישלו את
העשבים והתבלינים
הושיבו אותנו במעגל
וכיסו אותנו בסדינים
המנחה של הטקס הכניסה את הסיר ונשמנו את האדים - אינהלציה נהדרת
למערות האף והזעה מוגברת לניקוי נקבוביות העור.
אחרי שגמרנו לטרוף את האוכל, התיישבנו בסוכה ואחד מהאורחים פרט יפה על
גיטרה שירים מקומיים וגם מוכרים יותר באנגלית.
לא נשארתי עד הסוף אבל זה היה אחה"צ-ערב מהנה מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה