כשבונים על ניסים צריך להכין אלטרנטיבות

מאוד רציתי לבקר ב- Askja. זהו הר געש בלב איסלנד, מדבר שחור, שהאסטרונאוטים התאמנו בו לקראת הנחיתה על הירח כי זה האיזור הכי דומה לתנאים שהם היו צריכים לעבוד בהם, על פני כדור הארץ.
עקבתי בדריכות אחרי מפת הדרכים הסגורות כל הזמן והכביש והדרך הזו סרבה להפתח. כבר עוד מעט סוף יולי והדרך עוד סגורה מהחורף. רציתי לשכור ג'יפ כדי לעשות את המסלול אבל כל השותפים הפוטנציאליים שינו תוכניות ולבד לא הגיוני לנסוע גם מבחינה בטיחותית וגם כספית. ניסיתי לראות איך לעשות את המסלול באוטובוסים, אבל גם את זה אי אפשר היה לעשות במסגרת חמשת הימים שנשארו לי לפני הנסיעה. אפשר להגיע רק מסביב. המון המון נסיעות. כשלא נשאר לי גם מרווח ביטחון להגעה לטיסה.

אז החלטתי לנסות בטרמפים. הפעם הקודמת שהגעתי ללנדמנלאוגר, הניסים עבדו יפה. אולי ילך גם הפעם.
השקעתי בשלט יפה, לקחתי את האוטובוס בשמונה בבוקר מהתחנה המרכזית (אין אחר, שלא תחשבו - פעם ביום, זה מה שיש לרב המקומות באיסלנד) ונסעתי 5 שעות כדי לעמוד בקור מקפיא לנסות את מזלי.

נקודת העמידה - הכניסה לחניון של שמורת הטבע. היה די מעניין, למרות שכבר הייתי פה, בעיקר בגלל הנחלון הקטן בכניסה, אותו צריכים לצלוח כל אלו שמגיעים.

מצב רגיל על "הכבישים" פה.
ממתין כשעתיים ולא עושה רושם שילך. המכוניות בקושי זזות פה. או שיש כלי רכב שעמוסים מידי.
כנראה שיש סיבה שאין אוטובוס על הדרך הזו.

אז עוברים ל-  Plan B. אני עולה לאוטובוס לישוב קירק...משהו (אפילו בשלט באוטובוס אין מקום לכל השם ואין סיכוי שאצליח לבטא את השם הזה או לזכור אותו)  שעברתי אותו כבר פעם בדרך למזרח האי דרך החלק הדרומי של כביש הטבעת, הפעם דרך המפל היפה של Eldgja.

האוטובוס עוצר ואנחנו הולכים למפל כחצי שעה.
 עוד מפל יפה. עוד מים. כמו בכל מפל, המחשבה על לגנוב אותו לארץ תמיד עוברת, רק אחד, מה יש?
קר, אבל עוד לא התחיל הגשם.
אני יורד בישוב והולך לקמפינג.
השאלתי את האוהל שלי למתנדבים ואני מוצא אותו מלוכלך בצואת ציפורים ודי דביק. מעצבן.
הגשם מתחיל ב 4 בבוקר, כמו שהבטיחו. יש הפוגה קצרה ב 8, אני מתקפל ויוצא לתחנת הדלק כדי לקחת אוטובוס נוסף לשמורת Laki.
מתחיל לרדת גשם יותר ברצינות, גשם שמלווה אותנו כל היום. מצד אחד מעצבן כי קשה לצלם אבל מאידך, דפקתי את מרפי ובגדול. אני מוציא את חליפת הסערה וכל הקושי נעלם.
רק המצלמה סובלת בשקט. לא צילמתי הרבה אבל יש יופי של תמונות באלבום של יוסי לרנר שהיה פה לפני שבועיים (בסביבות תמונה 69).
מתחילים בקנין יפהפה.
לבטא את השם שלו - קלי קלות:

באופן לא מפתיע, גם ליוסי יש תמונה כמעט זהה באלבום שלו:

כשהמים יוצאים מהקניון, הם נתקלים בשפך לבה חדש יחסית, אין להם ברירה כי כל הנחלים הולכים בסוף לים, אבל עושים טיול יפה לפני זה. פונים שמאלה ומחפשים להם דרך למטה.

נוסעים עוד קצת ומגיעים למפל ששמו מפל-יפה. יורד מבול בחוץ ואני מתלבט, לצאת או לא? מה כבר יכול להיות, עוד מפל? לא ראינו מספיק?
אני לא מתעצל ויוצא ובאופן מפתיע, המפל באמת יפה, היפה ביותר לטעמי מכל המפלים שראיתי עד כה.

ממשיכים ומגיעים בסוף למטרת הסיור - לועי הגעש של לאקי. מאה עשרים וכמה לועות.
לפני שהגעתי לאוטובוס חשבתו אולי לישון כאן. לא ידעתי אם להשאיר את האוהל (הנקי והשטוף !!!) עומד בקמפינג או לקחת אותו איתי ואולי לישון בלאקי. החלטתי לקחת אותו בכל זאת, מקסימום אקים אותו שוב.
כשהגעתי ללאקי, לא היה ספק. פה אי אפשר להשאר. חבל על הזמן (במובן המקורי של הביטוי). מקפיא, גשום ומזג האויר עומד להיות יותר גרוע.
אני מוותר על הרעיון.
סיבוב יפה בין הלועות, וחוזרים לאוטובוס.

מגיעים אחרי הצהריים לקירק...משהו. לא בא לי להשאר כאן. בינתיים יורד גשם שוטף ולהקים את האוהל בתנאים האלה לא תענוג גדול. האוטובוס לריקיוויק יוצא מכאן רק למחרת בצהריים. בויק, במרחק לא גדול במושגים איסלנדיים, יש גם אוטובוס שיוצא ב 8 וחצי בבוקר. אני מחליט לנסות להגיע לשם. אין אוטובוס כמובן. אני בתחנת הדלק. על כביש הטבעת עצמו אין סיכוי לעצור טרמפים. בכל הספרים כתוב שלא לוקחים טרמפיסטים רטובים שמרטיבים את האוטו.
אני שואל מתדלקים אם הם נוסעים לכיוון. אחרי כשעה - שעה וחצי (לא הסתכלתי על השעון), אני ניגש לאוטובוס מיוחד של להקות מוזיקה שכולל גם מיטות ושולחנות. שיטת הלחץ מצליחה והם לוקחים אותי.
אחרי שאני עולה, מסתבר שהם חוזרים מחתונה בלגונת הקרחון (כבר כתבתי שראיתי שם חתונה) ונוסעים עד לריקיווק !!!
אני מגיע לבית שלנו קצת לפני אחת בלילה, לא עייף בכלל, מלא אדרנלין.
איזה טיול מוצלח.