יש פה אובססיה לחרוזים כחולים, לא סתם חרוזים אלא חרוזים מסוג מסויים.
לא כתבתי על זה עד עכשיו כדי לא לפתוח פה לשטן, כי אני את החרוז שלי עוד לא מצאתי.
גלן, בעל מועדון הצלילה שלי טוען שלקח לו שנה למצוא את החרוז הראשון שלו ולעומת זאת שני בנים של סטודנט לרפואה מצאו אותם מיד - אחד אחרי 20 דקות והשני אחרי שעה של חיפושים על החוף.
הסיפור של החרוז הזה מרתק. אומרים שעם 30 חרוזים כאלה, ההולנדים קנו את מנהטן מהאינדיאנים.
כאן על האי, החרוזים שימשו כאמצעי תשלום בין העבדים הכושיים.
מחזה נפוץ הוא לראות תיירים ומקומיים הולכים אחרי ולפני הסערה, לאורך החוף עם העיניים תקועות באדמה, מחפשים את החרוז המחומש הכחול הזה.
יש מסעדה בשם הזה ואפילו אתר צלילה בשם הזה.
בפעם האחרונה שצללתי שם מצאתי רבע חרוז. גם זה משהו. אפילו חלקיק מהחרוז נחשב ואנשים מקבעים אותו כמו אבן יקרה בטבעת או שרשרת.
אני שוקל אולי לקשור אותו לחוט ולצלול איתו בפעם הבאה שאהיה באתר הזה.
אולי כמו פיתיון לדגים, כשקושרים דג קטן לחכה בתקווה שהדג הגדול יבוא ויתפש, יבוא חרוז שלם שיתווסף לי לאוסף.
אומרים שמי שמוצא חרוז כזה, בטוח שיחזור לסתישע והמהדרין אומרים שזה בתנאי שהוא נתן את החרוז למישהו אחר.
לא כתבתי על זה עד עכשיו כדי לא לפתוח פה לשטן, כי אני את החרוז שלי עוד לא מצאתי.
גלן, בעל מועדון הצלילה שלי טוען שלקח לו שנה למצוא את החרוז הראשון שלו ולעומת זאת שני בנים של סטודנט לרפואה מצאו אותם מיד - אחד אחרי 20 דקות והשני אחרי שעה של חיפושים על החוף.
הסיפור של החרוז הזה מרתק. אומרים שעם 30 חרוזים כאלה, ההולנדים קנו את מנהטן מהאינדיאנים.
כאן על האי, החרוזים שימשו כאמצעי תשלום בין העבדים הכושיים.
מחזה נפוץ הוא לראות תיירים ומקומיים הולכים אחרי ולפני הסערה, לאורך החוף עם העיניים תקועות באדמה, מחפשים את החרוז המחומש הכחול הזה.
יש מסעדה בשם הזה ואפילו אתר צלילה בשם הזה.
בפעם האחרונה שצללתי שם מצאתי רבע חרוז. גם זה משהו. אפילו חלקיק מהחרוז נחשב ואנשים מקבעים אותו כמו אבן יקרה בטבעת או שרשרת.
אני שוקל אולי לקשור אותו לחוט ולצלול איתו בפעם הבאה שאהיה באתר הזה.
אולי כמו פיתיון לדגים, כשקושרים דג קטן לחכה בתקווה שהדג הגדול יבוא ויתפש, יבוא חרוז שלם שיתווסף לי לאוסף.
אומרים שמי שמוצא חרוז כזה, בטוח שיחזור לסתישע והמהדרין אומרים שזה בתנאי שהוא נתן את החרוז למישהו אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה