בסדר, בסדר.... אכתוב משהו. כתבתי לא מעט בין התמונות אבל אין לי כמעט תמונות של אנשים אז גם לא כתבתי הרבה עליהם. אז אני מסכם:
כשנחתתי, קיבלה אותי בשדה התעופה - גיי. כתבתי עליה קצת גם בהקשר לפנורמה שצילמתי מהמרפסת שלה. אקדיש לה פוסט בהמשך, אולי עוד השבוע. גיי אמריקאית, לבנה, מסוג האנשים שחלק מהשחורים מפחדים שהם רוצים להשתלט על האי. גיי נסעה לחודש לארה"ב לחגים וכמוה גם מריאנה שהיא ובעלה הזמינו אותי לארוחת ערב חצי שעה לאחר הנחיתה. שתיהן חברות באגודה הארכיאולוגית וגם באגודה ההיסטורית.
אחד מאלה ששייכים לקבוצה הנגדית הוא איבן. לא רוסי - שחור כמו כולם. עבד בצים 12 שנה, מת על ישראל, גר גם פה וגם באי השכן - אשתו לא רוצה לגור פה אז הוא בתזוזה כל הזמן. פגשתי אותו פעם אחת והוא חזר לסן מרטין וכנראה שלא הגיע לסביבה.
כשהגעתי לכאן, הייתי לבד כמה ימים ואז ביל הגיע מקנדה. הקדשתי לו פוסט שלם אז לא אחזור על קורותיו כאן.
ביל הכיר לי את מנו, חברו לערבי השתייה. גם עליו כתבתי. מה יש לספר על רוקח? אין הבדל בין רוקח כאן ורוקח בפתח תקווה. מה שכן אני יכול להגיד עליו שהוא באמת מבין גדול בכל מיני תחומים. עשה לי ערב טעימות של רום מכל האיים שבסביבה. מאונט גיי - הר האושר, לוקח אל כולם, לטעמי.
למנו יש אסיסטנטית שהגיעה לאי אפילו אחרי עם כלב קטן. קצת אובססיבית לגבי הכלב שלה. מדברת אליו כאילו היה הפרופסור בבית החולים.
תופעה שאולי אנחנו פחות מכירים זה שאנשים עוזבים את האי הם מבקשים שישמרו להם על הבית. אז אנשים עוברים לבית שעליו הם שומרים עד שהבעלים חוזרים. אבל גם בתמרת היו דברים כאלה.
סוזאן האסיסטנטית עברה לבית עם כמה כלבים עד שבעלת הבית תחזור ככה שאני לא רואה אותה בסביבה.
ארחתי ליומיים שלושה ארבעה מתנדבים בפארק הלאומי. הם גרים באוהלים בגן הבוטני בצד השני של ההר. בשלב מסויים הם נרטבו לגמרי ובאו להתייבש אצלי. המשרד שלהם בדיוק מול מועדון הצלילה והם גם אחראים על הגן התת ימי ככה שאני רואה אותם לא מעט. במסעדות הם שותים כמויות עצומות של הייניקן בבקבוקים קטנים. בירה ממש חלשה שאחרי כמה נסיונות החלטתי שהיא לא בשבילי.
עוד קבוצה של צעירים היא תלמידי הרפואה האוניברסיטה האמריקאית. יש ביניהם גם יותר מבוגרים ובעלי משפחות. שוב, נקודת המפגש איתם היא במסעדות, על בירה. אחד מהם הוא אמריקאי במקור שבא מישראל, ברחוב הדרור, 5-6 בתים מהמקום שגרנו בו. כמה שהעולם קטן.
כל מה ששמעתי אותם מדברים זה על כמה כסף הם יעשו כשיהיו רופאים. המבנה של האוניסרסיטה נראה מבחוץ כמו המחסן של יוניברס. לא הייתי בפנים בינתיים.
אני מבלה לא מעט במועדון הצלילה. גלן ומישל הם זוג אמריקאי שמנהל את המועדון. באלכסון מעבר לכביש יש עוד מועדון אחד. החלוקה ביניהם היא בעיקר במוצא של אלה שבאים לצלול. אצלנו באים בעיקר אמריקאים והולנדים וממול גרמנים וצרפתים.
יום אחד הגיעו שלושה בחורים וההולנדית שלהם נשמעה לי מאוד מוזרה. כיוון שסוזאן סיפרה לי שאת הדיאלקט הולנדי מהאזור שלה רוב הולנדים לא מבינים. שאלתי אותם אם הם מהאזור הזה והסתבר לי שהם בכלל נורבגים.
אני פוגש עוד כל מיני אנשים שבאים לצלול אבל הם לא נשארים יותר משבוע. באי שכן בשם סבא (מבטאים את זה סייבא) יש עוד אתרי צלילה יפים והם בדרך כלל נוסעים גם לשם.
על סייבא אכתוב פוסט נפרד. יש עליו את מסלול הנחיתה המסחרי הקצר בעולם. הורדתי צילום שלו מהאתר של חברת התעופה ואפרסם אותו בהזדמנות.
הדייבמאסטר שמדריך את רב הצלילות הוא בחור אמריקאי צעיר בשם מאט. עבד באיי הבתולה ועבר לכאן. הסיפור המעניין שלו מסתכם בבעיות או בעצם בקצב שמטפלים בהארכת הויזה שלו - משהו כמו שנה. כנראה שאיבדו את הניירות שלו. אחת מהמשתלמות בפארק הכירה כאן בחור מקומי והתחתנה איתו. כדי לקבל ויזת תושב בעלה חייב להוכיח שהוא מסוגל לפרנס אותה. גם לה יש סיפור ארוך עם הויזה.
לימדו אותי השבוע שאם העולם עומד להחרב צריך לנסוע לסתישע - הכל קורה כאן חמישים שנה מאוחר יותר.
על רונלדו כבר סיפרתי, בלי להזכיר את השם שלו - אחד מהשחורים, נשיא אגודת הדייגים. צלל איתנו כמה פעמים (בלי משקלות, בלי מאזנת, זוכרים?) עושה כל מיני עבודות ומגבה את מאט כשצריך.
ביאן הוא נער בן 17 שמסתובב במועדון כל הזמן - יש להם מין השתלמות בעסקים כחלק ממסלול הלימודים.
הוא עובד בעיקר בלהעמיס את המיכלים והציוד האחר על עגלה שנוסעים איתה עד לסירה. גם עוזר בצלילות כשהקבוצה גדולה מידי.
רונלדו הוא כושי אבל גם הוא וגם ביאן מדברים בעיקר ספרדית כי המוצא של המשפחה שלהם הוא מהרפובליקה הדומיניקנית.
בכלל, כולם מדברים פה הרבה שפות - הולנדית היא השפה הרשמית, אנגלית היא השפה הרווחת, ספרדית כי יש אנשים מהדומיניקנה, פיאמנטו שהיא שפה של איים קריביים דרומים יותר כמעט ולא שומעים אבל יש כאלה שדוברים אותה ועברית כמובן - אנחנו 3 יהודים וגם איבן יודע קצת.
מהממשלה אתם מכירים כבר את מלדווין שראיתם בפסטיבל מנגן גיטרה באס, סים שהוא הולנדי או ממוצא הולנדי, לא בדקתי, אבל ההתנהלות שלו היא כמו של כולם באי - אם לא מחר אז מחרתיים. זה בהנחה. אצלו זה אם לא מחר אז בשבוע הבא או החודש הבא.
אותו דבר גם המוסכניק של המכונית של הארכיאולוגיה. ייקח לו שנה לתקן את האוטו - לנדרובר שלפי איך שהוא נראה נמצא באחת החפירות.
עוד אדם שנהנתי לפגוש סוף סוף הוא האחראי על מנהל המקרקעין המקומי. זאת אומרת שהמשרד הראשי והקובע נמצא בסן מרטין אבל הוא הנציג המקומי. לקח לי חודש וחצי לפגוש אותו כי כולם אמרו שהוא איש קשה ולא אוהב לבנים. נראה לי שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי על האי. בכלל תמיד טוב לי לעבוד עם אנשים שאומרים עליהם שהם קשים ולא כדאי לפנות אליהם. שי כנעני ממשרד החינוך איים עלי שהוא (עצמו) בלתי נסבל והוא האדם שהכי נהנתי לעבוד איתו שם, ובטח אוכל למצוא עוד דוגמאות כאלה אם אתאמץ.
השכן שלי הוא פועל בניין מפרו. הגיע לכמה שנים לחסוך כסף. מדבר רק ספרדית ככה שאני מנער קצת חלודה מהספרדית שלי.
פגשתי עוד כמה הולנדים שבאו לבקר את הארכיאולוגיה או את הממשלה כחלק מהתכנון העירוני וגם מישהו שהיה הרופא של האי וחיי כיום בהולנד. הוא למעשה תרם את הבית שבו אני מתגורר לאגודה הארכיאולוגית, לפחות באופן זמני.
עוד נוף אנושי שאני יכול לחשוב עליו זה הסינים שמאכלסים את חנויות המכולת ובעיית העודף משקל של המקומיים אבל בעיקר המקומיות.
אין דברים שמייחדים אותם למעט הבידוד של האי שמייצר את ההווי של חוסר המבחר של הדברים בחנויות, שגם על זה כבר כתבתי.
הרבה אנשים שאני פוגש מסתובבים הרבה באיים ההולנדיים, נוסעים ללמוד בהולנד וחוזרים.
זהו בערך. לא נשמע לי ממש שונה ממה שאנחנו מכירים. מזכיר אולי במשהו את הקיבוץ של פעם.
כשנחתתי, קיבלה אותי בשדה התעופה - גיי. כתבתי עליה קצת גם בהקשר לפנורמה שצילמתי מהמרפסת שלה. אקדיש לה פוסט בהמשך, אולי עוד השבוע. גיי אמריקאית, לבנה, מסוג האנשים שחלק מהשחורים מפחדים שהם רוצים להשתלט על האי. גיי נסעה לחודש לארה"ב לחגים וכמוה גם מריאנה שהיא ובעלה הזמינו אותי לארוחת ערב חצי שעה לאחר הנחיתה. שתיהן חברות באגודה הארכיאולוגית וגם באגודה ההיסטורית.
אחד מאלה ששייכים לקבוצה הנגדית הוא איבן. לא רוסי - שחור כמו כולם. עבד בצים 12 שנה, מת על ישראל, גר גם פה וגם באי השכן - אשתו לא רוצה לגור פה אז הוא בתזוזה כל הזמן. פגשתי אותו פעם אחת והוא חזר לסן מרטין וכנראה שלא הגיע לסביבה.
כשהגעתי לכאן, הייתי לבד כמה ימים ואז ביל הגיע מקנדה. הקדשתי לו פוסט שלם אז לא אחזור על קורותיו כאן.
ביל הכיר לי את מנו, חברו לערבי השתייה. גם עליו כתבתי. מה יש לספר על רוקח? אין הבדל בין רוקח כאן ורוקח בפתח תקווה. מה שכן אני יכול להגיד עליו שהוא באמת מבין גדול בכל מיני תחומים. עשה לי ערב טעימות של רום מכל האיים שבסביבה. מאונט גיי - הר האושר, לוקח אל כולם, לטעמי.
למנו יש אסיסטנטית שהגיעה לאי אפילו אחרי עם כלב קטן. קצת אובססיבית לגבי הכלב שלה. מדברת אליו כאילו היה הפרופסור בבית החולים.
תופעה שאולי אנחנו פחות מכירים זה שאנשים עוזבים את האי הם מבקשים שישמרו להם על הבית. אז אנשים עוברים לבית שעליו הם שומרים עד שהבעלים חוזרים. אבל גם בתמרת היו דברים כאלה.
סוזאן האסיסטנטית עברה לבית עם כמה כלבים עד שבעלת הבית תחזור ככה שאני לא רואה אותה בסביבה.
ארחתי ליומיים שלושה ארבעה מתנדבים בפארק הלאומי. הם גרים באוהלים בגן הבוטני בצד השני של ההר. בשלב מסויים הם נרטבו לגמרי ובאו להתייבש אצלי. המשרד שלהם בדיוק מול מועדון הצלילה והם גם אחראים על הגן התת ימי ככה שאני רואה אותם לא מעט. במסעדות הם שותים כמויות עצומות של הייניקן בבקבוקים קטנים. בירה ממש חלשה שאחרי כמה נסיונות החלטתי שהיא לא בשבילי.
עוד קבוצה של צעירים היא תלמידי הרפואה האוניברסיטה האמריקאית. יש ביניהם גם יותר מבוגרים ובעלי משפחות. שוב, נקודת המפגש איתם היא במסעדות, על בירה. אחד מהם הוא אמריקאי במקור שבא מישראל, ברחוב הדרור, 5-6 בתים מהמקום שגרנו בו. כמה שהעולם קטן.
כל מה ששמעתי אותם מדברים זה על כמה כסף הם יעשו כשיהיו רופאים. המבנה של האוניסרסיטה נראה מבחוץ כמו המחסן של יוניברס. לא הייתי בפנים בינתיים.
אני מבלה לא מעט במועדון הצלילה. גלן ומישל הם זוג אמריקאי שמנהל את המועדון. באלכסון מעבר לכביש יש עוד מועדון אחד. החלוקה ביניהם היא בעיקר במוצא של אלה שבאים לצלול. אצלנו באים בעיקר אמריקאים והולנדים וממול גרמנים וצרפתים.
יום אחד הגיעו שלושה בחורים וההולנדית שלהם נשמעה לי מאוד מוזרה. כיוון שסוזאן סיפרה לי שאת הדיאלקט הולנדי מהאזור שלה רוב הולנדים לא מבינים. שאלתי אותם אם הם מהאזור הזה והסתבר לי שהם בכלל נורבגים.
אני פוגש עוד כל מיני אנשים שבאים לצלול אבל הם לא נשארים יותר משבוע. באי שכן בשם סבא (מבטאים את זה סייבא) יש עוד אתרי צלילה יפים והם בדרך כלל נוסעים גם לשם.
על סייבא אכתוב פוסט נפרד. יש עליו את מסלול הנחיתה המסחרי הקצר בעולם. הורדתי צילום שלו מהאתר של חברת התעופה ואפרסם אותו בהזדמנות.
הדייבמאסטר שמדריך את רב הצלילות הוא בחור אמריקאי צעיר בשם מאט. עבד באיי הבתולה ועבר לכאן. הסיפור המעניין שלו מסתכם בבעיות או בעצם בקצב שמטפלים בהארכת הויזה שלו - משהו כמו שנה. כנראה שאיבדו את הניירות שלו. אחת מהמשתלמות בפארק הכירה כאן בחור מקומי והתחתנה איתו. כדי לקבל ויזת תושב בעלה חייב להוכיח שהוא מסוגל לפרנס אותה. גם לה יש סיפור ארוך עם הויזה.
לימדו אותי השבוע שאם העולם עומד להחרב צריך לנסוע לסתישע - הכל קורה כאן חמישים שנה מאוחר יותר.
על רונלדו כבר סיפרתי, בלי להזכיר את השם שלו - אחד מהשחורים, נשיא אגודת הדייגים. צלל איתנו כמה פעמים (בלי משקלות, בלי מאזנת, זוכרים?) עושה כל מיני עבודות ומגבה את מאט כשצריך.
ביאן הוא נער בן 17 שמסתובב במועדון כל הזמן - יש להם מין השתלמות בעסקים כחלק ממסלול הלימודים.
הוא עובד בעיקר בלהעמיס את המיכלים והציוד האחר על עגלה שנוסעים איתה עד לסירה. גם עוזר בצלילות כשהקבוצה גדולה מידי.
רונלדו הוא כושי אבל גם הוא וגם ביאן מדברים בעיקר ספרדית כי המוצא של המשפחה שלהם הוא מהרפובליקה הדומיניקנית.
בכלל, כולם מדברים פה הרבה שפות - הולנדית היא השפה הרשמית, אנגלית היא השפה הרווחת, ספרדית כי יש אנשים מהדומיניקנה, פיאמנטו שהיא שפה של איים קריביים דרומים יותר כמעט ולא שומעים אבל יש כאלה שדוברים אותה ועברית כמובן - אנחנו 3 יהודים וגם איבן יודע קצת.
מהממשלה אתם מכירים כבר את מלדווין שראיתם בפסטיבל מנגן גיטרה באס, סים שהוא הולנדי או ממוצא הולנדי, לא בדקתי, אבל ההתנהלות שלו היא כמו של כולם באי - אם לא מחר אז מחרתיים. זה בהנחה. אצלו זה אם לא מחר אז בשבוע הבא או החודש הבא.
אותו דבר גם המוסכניק של המכונית של הארכיאולוגיה. ייקח לו שנה לתקן את האוטו - לנדרובר שלפי איך שהוא נראה נמצא באחת החפירות.
עוד אדם שנהנתי לפגוש סוף סוף הוא האחראי על מנהל המקרקעין המקומי. זאת אומרת שהמשרד הראשי והקובע נמצא בסן מרטין אבל הוא הנציג המקומי. לקח לי חודש וחצי לפגוש אותו כי כולם אמרו שהוא איש קשה ולא אוהב לבנים. נראה לי שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי על האי. בכלל תמיד טוב לי לעבוד עם אנשים שאומרים עליהם שהם קשים ולא כדאי לפנות אליהם. שי כנעני ממשרד החינוך איים עלי שהוא (עצמו) בלתי נסבל והוא האדם שהכי נהנתי לעבוד איתו שם, ובטח אוכל למצוא עוד דוגמאות כאלה אם אתאמץ.
השכן שלי הוא פועל בניין מפרו. הגיע לכמה שנים לחסוך כסף. מדבר רק ספרדית ככה שאני מנער קצת חלודה מהספרדית שלי.
פגשתי עוד כמה הולנדים שבאו לבקר את הארכיאולוגיה או את הממשלה כחלק מהתכנון העירוני וגם מישהו שהיה הרופא של האי וחיי כיום בהולנד. הוא למעשה תרם את הבית שבו אני מתגורר לאגודה הארכיאולוגית, לפחות באופן זמני.
עוד נוף אנושי שאני יכול לחשוב עליו זה הסינים שמאכלסים את חנויות המכולת ובעיית העודף משקל של המקומיים אבל בעיקר המקומיות.
אין דברים שמייחדים אותם למעט הבידוד של האי שמייצר את ההווי של חוסר המבחר של הדברים בחנויות, שגם על זה כבר כתבתי.
הרבה אנשים שאני פוגש מסתובבים הרבה באיים ההולנדיים, נוסעים ללמוד בהולנד וחוזרים.
זהו בערך. לא נשמע לי ממש שונה ממה שאנחנו מכירים. מזכיר אולי במשהו את הקיבוץ של פעם.
ממש נהניתי לקרוא את הבלוג. אתה כותב כאילו אתה אנתרופולוג שמעופף מעל כולם וכותב את התרשמותך מהם.
השבמחקנהדר.