זה שם של שיר, לא מה שאני מרגיש לגבי האי הזה, אבל רגע, נלך לפי הסדר.
הייתי צריך להיות בשדה ב 6 וחצי כמובן שלא ישנתי טוב בלילה, כל הזמן התעוררתי לראות מה השעה.
אני מתחיל לחוות חרדה לפני טיסה וזה נעשה גרוע יותר כל פעם. אני אאחר לשדה, לקחתי את הכל? התאריך והשעה נכונים? וכל מיני דברים כאלה.
לא יודע ממה זה בא, ועד שאני לא עובר את כל הפרוצדורה בשדה אני לא רגוע וזה בלשון המעטה.
במטוס אחר כך אני יכול להרדם אפילו לפני ההמראה ולהתעורר אחרי שעות (כשיש שעות).
גם באנטיגואה הכל עבר חלק. את חמש השעות בין הטיסות ביליתי במסעדה, לועס לאט לאט את ארוחת הבוקר.
בסוף נמאס לי לחכות והלכתי לראות אם אני יכול להפטר מהתרמיל שלי לפחות, שעה לפני שהצ'ק אין היה אמור להתחיל.
מצאתי את הפקיד המתאים והוא אמר לי שכל הנוסעים כבר עברו דרכו ולכן אולי הטייסת תרצה לעזוב מוקדם יותר.
ככה עברתי את ההגירה של אנטיגואה פעמיים, בלי בעיות בכלל. הזהירו אותי בכל מיני מקומות שבאנטיגואה הם בעייתיים, אבל חוץ מלחכות הרבה זמן בתור הכל עבר חלק.
אחרי כחצי שעה בדיוטי פרי, הפקיד מוצא אותי ואנחנו הולכים עם שאר הנוסעים למטוס שנמצא בחניית המטוסים, לא רחוק מאוירון גלקסי של הצבא האמריקאי. ז"א, הוא, אני וזוג הגרמני בערך הגילי.
הגרמנים מתיישבים מאחור ואני בכסא הקדמי ליד הטייסת.
מטוס איילנדר קטן וחביב. ריצה קצקצרה על המסלול ואנחנו באויר.
מהאויר רואים עד כמה אנטיגואה שטוחה והדבר היחיד שאפשר לעשות שם זה בטן גב על החוף, שיט מפרשיות, גולף ושאר פעילויות של המעמד הגבוה.
הטייסת עסוקה בלמלא טפסים רב הדרך, טיסה קצרה ואנחנו מתקרבים למונסרט. הר הגעש מוסתר ע"י עננים, כמו כל אחר צהריים.
מתקרבים לנחיתה והטייסת שמה את הטפסים בצד ומנחיתה אותנו בקלות. שוב כמעט בלי לרוץ על המסלול.
המסלול קצר גם ככה וכדי להאריך אותו (בשביל מטוסים אחרים) מילאו עמק ויצרו מנהרה שמאפשרת גם להגיע לצד השני של השדה בלי בעיות.
שוב תחקיר יסודי ע"י שוטר ההגירה והמוכס, אבל לא פותחים תרמילים.
מסתבר שהזוג הגרמני ואני הולכים לאותו מלון, אז אנחנו מחכים לדויד בעל המלון שיבוא לקחת אותנו.
הגרמניה יודעת רק גרמנית אז התקשורת איתה מוגבלת (פגשתי אחת כזו גם בדומיניקה - אפילו לא מילה אחת באנגלית) אבל הוא נחמד מאוד (אולי גם היא אבל אני לא יכול לדעת) ומפטפטים על חוויות מהאיים.
אם תמהתם לאן נעלמו ילדי הפרחים מתקופת וודסטוק, אז לגבי זוג אחד יש לי תשובה.
דויד וקלובר הגיעו לאי לפני 30 שנה ומנהלים את המלון הקטנטן הזה שכולל גם את הסטודיו של דויד שצילם גם את ההתפרצות של הר הגעש שכיסתה את רב האי.
רב האוכלוסיה גרה בחלק הדרומי כי החלק הצפוני יותר יבש אבל עכשיו מנסים לבנות קריית ממשלה חדשה כי עיר הבירה הקודמת מכוסה לגמרי באפר וולקני.
בדרך למלון הוא עושה לנו סיבוב בעיר, כולל קניות כי מישהי עשתה עוף נהדר בגריל ואנחנו מחכים שהעוף יהיה מוכן.
המלון נחמד מאוד ויש לי יחידת דיור משלי עם כל מה שצריך, כולל מטבחון קטן במרפסת. לזוג יש תוכי ירוק גדול שמסתובב חופשי ומסתבר שגם הוא כמוני חולה על סלרי עלים וחלקנו גבעול אחד כשהוא יושב לי על היד ואוכל בפה פתוח. לא יפה.
בערב, למרות העייפות הנוראה שלי אני הולך למרכז התרבות להופעה של מקהלה מקומית ולהקה אירית שהגיע לחגוג את חגם של האירים - סנט פטריק, שפה חוגגים אותו במשך שבוע שלם (בקריביים כמו בקריביים) ולא יום אחד כמו באירלנד.
האירים הגיעו לאי ב 1632 ולכן הכל פה באוריינטציה אירית, כמו המקהלה המקומית ששרה בעיקר שירים איריים. אז מי שלא ראה אירים, אז הם נראים בערך ככה:
בשבילי זו הייתה חגיגה כי הכרתי חלק לא קטן מהשירים, והכומר הקתולי של האי עשה שירה בציבור וככה יכולתי להצטרף.
לעומת זאת, לשמוע את Oh Danny Boy בליווי דרבוקה היה קצת הזוי. הם מוציאים עכשיו דיסק של Irish Songs the Caribbean Way וניצלו את המופע להקלטה.
לצוות המתופפים הצטרפה גם להקה אירית אמיתית שהגיעה במיוחד לערב הזה מהאי הירוק.
הם ביצעו גם שירים מקומיים כמו Beloved Monserrat שלא הכרתי כמובן וגם הציגו ורקדו והיה כייף אמיתי. חזרתי מרוצה ורצוץ למיטה שלי.
הייתי צריך להיות בשדה ב 6 וחצי כמובן שלא ישנתי טוב בלילה, כל הזמן התעוררתי לראות מה השעה.
אני מתחיל לחוות חרדה לפני טיסה וזה נעשה גרוע יותר כל פעם. אני אאחר לשדה, לקחתי את הכל? התאריך והשעה נכונים? וכל מיני דברים כאלה.
לא יודע ממה זה בא, ועד שאני לא עובר את כל הפרוצדורה בשדה אני לא רגוע וזה בלשון המעטה.
במטוס אחר כך אני יכול להרדם אפילו לפני ההמראה ולהתעורר אחרי שעות (כשיש שעות).
גם באנטיגואה הכל עבר חלק. את חמש השעות בין הטיסות ביליתי במסעדה, לועס לאט לאט את ארוחת הבוקר.
בסוף נמאס לי לחכות והלכתי לראות אם אני יכול להפטר מהתרמיל שלי לפחות, שעה לפני שהצ'ק אין היה אמור להתחיל.
מצאתי את הפקיד המתאים והוא אמר לי שכל הנוסעים כבר עברו דרכו ולכן אולי הטייסת תרצה לעזוב מוקדם יותר.
ככה עברתי את ההגירה של אנטיגואה פעמיים, בלי בעיות בכלל. הזהירו אותי בכל מיני מקומות שבאנטיגואה הם בעייתיים, אבל חוץ מלחכות הרבה זמן בתור הכל עבר חלק.
אחרי כחצי שעה בדיוטי פרי, הפקיד מוצא אותי ואנחנו הולכים עם שאר הנוסעים למטוס שנמצא בחניית המטוסים, לא רחוק מאוירון גלקסי של הצבא האמריקאי. ז"א, הוא, אני וזוג הגרמני בערך הגילי.
הגרמנים מתיישבים מאחור ואני בכסא הקדמי ליד הטייסת.
המסלול קצר גם ככה וכדי להאריך אותו (בשביל מטוסים אחרים) מילאו עמק ויצרו מנהרה שמאפשרת גם להגיע לצד השני של השדה בלי בעיות.
שוב תחקיר יסודי ע"י שוטר ההגירה והמוכס, אבל לא פותחים תרמילים.
מסתבר שהזוג הגרמני ואני הולכים לאותו מלון, אז אנחנו מחכים לדויד בעל המלון שיבוא לקחת אותנו.
הגרמניה יודעת רק גרמנית אז התקשורת איתה מוגבלת (פגשתי אחת כזו גם בדומיניקה - אפילו לא מילה אחת באנגלית) אבל הוא נחמד מאוד (אולי גם היא אבל אני לא יכול לדעת) ומפטפטים על חוויות מהאיים.
אם תמהתם לאן נעלמו ילדי הפרחים מתקופת וודסטוק, אז לגבי זוג אחד יש לי תשובה.
דויד וקלובר הגיעו לאי לפני 30 שנה ומנהלים את המלון הקטנטן הזה שכולל גם את הסטודיו של דויד שצילם גם את ההתפרצות של הר הגעש שכיסתה את רב האי.
רב האוכלוסיה גרה בחלק הדרומי כי החלק הצפוני יותר יבש אבל עכשיו מנסים לבנות קריית ממשלה חדשה כי עיר הבירה הקודמת מכוסה לגמרי באפר וולקני.
בדרך למלון הוא עושה לנו סיבוב בעיר, כולל קניות כי מישהי עשתה עוף נהדר בגריל ואנחנו מחכים שהעוף יהיה מוכן.
המלון נחמד מאוד ויש לי יחידת דיור משלי עם כל מה שצריך, כולל מטבחון קטן במרפסת. לזוג יש תוכי ירוק גדול שמסתובב חופשי ומסתבר שגם הוא כמוני חולה על סלרי עלים וחלקנו גבעול אחד כשהוא יושב לי על היד ואוכל בפה פתוח. לא יפה.
בערב, למרות העייפות הנוראה שלי אני הולך למרכז התרבות להופעה של מקהלה מקומית ולהקה אירית שהגיע לחגוג את חגם של האירים - סנט פטריק, שפה חוגגים אותו במשך שבוע שלם (בקריביים כמו בקריביים) ולא יום אחד כמו באירלנד.
האירים הגיעו לאי ב 1632 ולכן הכל פה באוריינטציה אירית, כמו המקהלה המקומית ששרה בעיקר שירים איריים. אז מי שלא ראה אירים, אז הם נראים בערך ככה:
לעומת זאת, לשמוע את Oh Danny Boy בליווי דרבוקה היה קצת הזוי. הם מוציאים עכשיו דיסק של Irish Songs the Caribbean Way וניצלו את המופע להקלטה.
לצוות המתופפים הצטרפה גם להקה אירית אמיתית שהגיעה במיוחד לערב הזה מהאי הירוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה