יומני היקר,

עבר כמעט שבוע וטרם כתבתי (נא לקרוא במלרע בבקשה) דבר.
השבוע האחרון של 2010 היה בסימן התבהרות.
 (רק גמרתי לכתוב את המשפט הזה וירד כזה שבר ענן... די נגמר).

בראשי אני רואה את הביצות של כלבם של בני בסקרוויל וביצה (bog) מספר שקראתי לפני חודש של Erin Hart בשם Haunted Ground על ראש משומר היטב שנמצא בזמן כריית כבול ע"י איכר אירי.

(אחלה ספר מתח סגנון CSI משולב בארכיאולוגיה מתובל ברומנטיקה בכמה מישורים) והענן מתחיל להתרומם מעל הביצה ומגלה מספר דרכים שבאחת מהם אצטרך לבחור, תמיד עם הספק מה היה קורה אם הייתי בוחר אחת אחרת.

דבר ראשון הצלחתי להסיר מעלי את העננה של כתיבת התוכנה שרציתי לכתוב כדי להקל על הארכיאולוגים פה לבנות נכון את בסיס הנתונים שלהם, לקיצור משמעותי של עקומת הלימוד של התוכנה הגיאוגרפית. הגירסה הראשונה של תוכנה עובדת ועכשיו צריך לחכות שגרנט (ארכיאולוג האי - הבוס שלי) יגיע כדי שנשב על ההגדרות, שהוא יארגן בטבלה את הנתונים ובלחיצת כפתור כל הנתונים יגיעו למקומם.

אני לא אוהב את התוכנה הזו, אף פעם לא אהבתי אותה אבל הצלחתי לשכנע אותה לעשות מה שאני רוצה.

היה נחמד לכתוב בשפת מחשב (Python) וסביבה שמעולם לא עבדתי בה בעצמי (רק ניהלתי אחרים שעבדו בה), אתגר מעניין. אני כבר לא כותב תוכנה לעיתים קרובות.

דבר שני היה מזג האויר. במשך כמה ימים היה מעונן באופן קיצוני. גנבו את הים, לא ראיתי כלום מהמרפסת. אתמול התחיל להתבהר והיום אפילו כבר היה אפשר לצלול. 

והכי חשוב, שנת 2011 מתחילה ברגל ימין (טפו טפו טפו - בשני בבוקר אני הולך למחלקת ההגירה ועד רביעי אני צריך לשנות את כרטיס הטיסה שלי). ביליתי יומיים מאוד מהנים בברור רעיונות מאוד נחמדים איך לבלות את השנה הקרובה וזו רק ההתחלה.

אני ממש מתרגש לקראת הבאות.

זהו יומני היקר. הלכתי כבר לישון והשרעפים חמקו מני עד שחזרתי למחשב וכתבתי פרק זה. 

נקווה שיעלה הדבר בידי כעת.