זה היה התכנון לפי הויזה המקורית. מקבלים בכניסה לאי ויזה לשלושה חודשים. בעצם, לא ברור אם זה ויזה או אישור שהיה. לא יודע את ההבדל בין השניים וגם לא כל כך אכפת לי.
בתכנון המקורי היה לנסות לעניין את הממשלה, דרך משרד התכנון שהמנהל שלו הוא גם יו"ר הקרן הארכיאולוגית.
דיברתי איתו על כך שהאי יוכל להנות מפירות של שיתוף פעולה של הממשלה ו 4 העמותות שקיימות פה: העמותה הארכיאולוגית (שמארחת אותי), העמותה ההיסטורית, עמותת המונומנטים והפארק "הלאומי".
הכנתי מצגת יפה בשבוע הראשון שלי על האי ומאז, כבר שלושה חודשים, המנהל חושב איך להציג את הנושא לעמיתים שלו. אני יודע שהוא אדם מאוד עסוק, אבל זה הקצב של הדברים באי הזה.
מאז שגרנט הבוס שלי חזר התבררו לי עוד עובדות שמחזקות את הצורך הזה, אבל האי, על פי "רוח הקריביים" ועוד יותר על האי השמרן הזה, עובד בקצה שלו, כפי שתיארתי כבר לא פעם בפוסטים קודמים.
הרעיון שלי כבר כנראה לא יצא לפועל.
טוב, אז להאריך את הויזה צריך? צריך!
קודם כל, משרד ההגירה היה בחופש כמה שבועות של החגים. לפניהם ואחריהם.
צריך לנוח, לא?
מה לעשות שאני לחוץ שלא אפספס את המועד בו אני יכול לעדיין לשנות את מועד הטיסות שלי.
סיפרו לי שהם חוזרים מהחופש ב 3 לחודש.
גם סיפרו לי שהם יושבים בתחנת המשטרה.
קמתי, התרחצתי, צחצחתי שיניים והלכתי לתחנת המשטרה.
אז קודם כל, הם כבר לא יושבים שם. מזל שעברו לא רחוק, לכיכר המרכזית של האי.
הלכתי לשם. כתוב על הדלת שהם בחופש עד ה 31 לדצמבר. הדלת סגורה.
כנראה שהם צריכים לנוח מהחופש.
אני בלחץ, מה עושים?
פגשה אותי אחת שראתה צילומים שצילמתי את המתחזה אלביס והציעה לי לגשת לשדה התעופה. שם יש קציני הגירה.
עשרים דקות ברגל, קטן עלי. מגיע לשם ושוטרת מספרת לי שהם עזבו לפני 5 דקות לכיוון הנמל.
זה כבר חצי שעה ברגל אבל גם זה בקטנה.
מתחיל ללכת ובקצה העליה אני רואה מכונית משטרה מגיעה מולי.
עוצר אותם ושואל אם הם קציני ההגירה. מסתבר שכן.
נוסע איתם בחזרה למשרד שלהם בשדה התעופה. מציג להם את הבעיה שלי.
שוטר נחמד מציע לעזור. לוקח את מכתב ההמלצה שיו"ר הקרן כתב בשבילי ואומר שינסה לברר.
לברר, זה אומר לשלוח את המכתב בפקס לבונאייר. תבדקו, בונאייר הוא אי קטן במרחק של משהו כמו 1000 ק"מ ליד כורסאו - שמנהל את ההגירה עבור סתישע במסגרת "האיים האנטיליים ההולנדים". אני מניח שעם שינוי החוקה, הם יצטרכו אישורים מהולנד וזה יהיה אפילו יותר קשה.
היה לי השכל לבקש את הטלפון שלו כי בזמן שקבענו עוד לא הייתה לו תשובה. כמובן שהוא לא התקשר ואני התבשלתי לאיטי בבית. בסוף הגיעה התשובה - שאלך למחרת למשרד ההגירה.
כל מה שעשיתי היה לחינם.
למחרת, אני מגיע מוקדם למשרד ההגירה. פקידות מאוד נחמדות, יפיפיות ואדיבות. ממש מתות לעזור, לא רק בנושאי ההגירה אלא בכל תחומי החיים ולכן כל פציינט מקבל את כל הזמן שמגיע לו.
אף אחד לא רוצה לגשת לדלפק, מתבייש, יש לו זמן, לא יודע. אז אחרי שני אנשים, אני מגיע ומסביר את הבעיה שלי.
אני מציג את ההמלצה שקיבלתי. הדפסתי אותה בבית כי קיבלתי את זה באי-מייל.
קודם כל אני צריך שהממליץ יחתום על הנייר. כשאחזור עם המסמך חתום יסבירו לי מה אני צריך לעשות.
טוב, הולכים למצודה שם יושבים משרדי משרד התכנון. לא נורא, 5 דקות הליכה.
סים (המנהל) חותם על המכתב (מזל שהוא נמצא ופנוי) ואני חוזר למשרד ההגירה.
עם חיוכים מקסימים מסבירים לי שאני צריך להוציא רשיון עבודה, אפילו שבמכתב כתוב שאני לא מקבל משכורת בכלל. את זה היו יכולים להסביר לי גם קודם, לא?
אני צריך תשובה עכשיו, בכלל כרטיסי הטיסה, זוכרים? אני מסביר את המצב - אין סיכוי, זה לוקח זמן, אין תשובות במקום. אישורים מבונאייר, ...
אני חוזר למנהל ומספר לו. הפעם הוא הולך איתי למשרדי ההגירה.
חילופי דברים בהולנדית בינו ובין המנהלת במשרד ומוציאים לנו חבילה אחרת של מסמכים, בקשה לרשיון שהייה ולא רשיון עבודה, וזה כבר יותר קל.
מדריך הצלילה שלי מחכה לאישור העבודה שלו כבר למעלה משנה. השבוע הוא היה שוב במשרד ההגירה. לא, הם לא איבדו את המסמכים שלו כמו שהוא חשב קודם. חסר להם רק שרטוט של הבית שלו... מה הקשר? לאלוהי הפקידים פתרונים.
אני חוזר למשרד של סים ומתחילים למלא את המגילה. אני משאיר לו לטיפול את המסמכים אחרי שמלאתי את החלק שלי וחוזר הביתה לכתוב לאיסתא לשנות את מועדי הטיסות.
איסתא לא מגיבים ואני מבקש מנעמי שתעיר אותם.
זה עובד (תודה שוב נעמי) והכל נסגר לטובה.
תשובה ואישור לרשיון השהייה שלי כנראה יגיעו אחרי שאחזור ארצה. בינתיים, באופן חצי רשמי הוסבר לי שמספיק שהגשתי את הניירות ואז הם "מסתכלים מבעד לאצבעות".
לפי התכנון הנוכחי אני נוחת בארץ ב 31/3 בערב.
עוד לא החלטתי כמה ימים אני רוצה להתחמם בסן מרטין על החוף בדרך חזרה לפני שאני ממריא לחורף של ה 28 במרץ בפריז.
בתכנון המקורי היה לנסות לעניין את הממשלה, דרך משרד התכנון שהמנהל שלו הוא גם יו"ר הקרן הארכיאולוגית.
דיברתי איתו על כך שהאי יוכל להנות מפירות של שיתוף פעולה של הממשלה ו 4 העמותות שקיימות פה: העמותה הארכיאולוגית (שמארחת אותי), העמותה ההיסטורית, עמותת המונומנטים והפארק "הלאומי".
הכנתי מצגת יפה בשבוע הראשון שלי על האי ומאז, כבר שלושה חודשים, המנהל חושב איך להציג את הנושא לעמיתים שלו. אני יודע שהוא אדם מאוד עסוק, אבל זה הקצב של הדברים באי הזה.
מאז שגרנט הבוס שלי חזר התבררו לי עוד עובדות שמחזקות את הצורך הזה, אבל האי, על פי "רוח הקריביים" ועוד יותר על האי השמרן הזה, עובד בקצה שלו, כפי שתיארתי כבר לא פעם בפוסטים קודמים.
הרעיון שלי כבר כנראה לא יצא לפועל.
טוב, אז להאריך את הויזה צריך? צריך!
קודם כל, משרד ההגירה היה בחופש כמה שבועות של החגים. לפניהם ואחריהם.
צריך לנוח, לא?
מה לעשות שאני לחוץ שלא אפספס את המועד בו אני יכול לעדיין לשנות את מועד הטיסות שלי.
סיפרו לי שהם חוזרים מהחופש ב 3 לחודש.
גם סיפרו לי שהם יושבים בתחנת המשטרה.
קמתי, התרחצתי, צחצחתי שיניים והלכתי לתחנת המשטרה.
אז קודם כל, הם כבר לא יושבים שם. מזל שעברו לא רחוק, לכיכר המרכזית של האי.
הלכתי לשם. כתוב על הדלת שהם בחופש עד ה 31 לדצמבר. הדלת סגורה.
כנראה שהם צריכים לנוח מהחופש.
אני בלחץ, מה עושים?
פגשה אותי אחת שראתה צילומים שצילמתי את המתחזה אלביס והציעה לי לגשת לשדה התעופה. שם יש קציני הגירה.
עשרים דקות ברגל, קטן עלי. מגיע לשם ושוטרת מספרת לי שהם עזבו לפני 5 דקות לכיוון הנמל.
זה כבר חצי שעה ברגל אבל גם זה בקטנה.
מתחיל ללכת ובקצה העליה אני רואה מכונית משטרה מגיעה מולי.
עוצר אותם ושואל אם הם קציני ההגירה. מסתבר שכן.
נוסע איתם בחזרה למשרד שלהם בשדה התעופה. מציג להם את הבעיה שלי.
שוטר נחמד מציע לעזור. לוקח את מכתב ההמלצה שיו"ר הקרן כתב בשבילי ואומר שינסה לברר.
לברר, זה אומר לשלוח את המכתב בפקס לבונאייר. תבדקו, בונאייר הוא אי קטן במרחק של משהו כמו 1000 ק"מ ליד כורסאו - שמנהל את ההגירה עבור סתישע במסגרת "האיים האנטיליים ההולנדים". אני מניח שעם שינוי החוקה, הם יצטרכו אישורים מהולנד וזה יהיה אפילו יותר קשה.
היה לי השכל לבקש את הטלפון שלו כי בזמן שקבענו עוד לא הייתה לו תשובה. כמובן שהוא לא התקשר ואני התבשלתי לאיטי בבית. בסוף הגיעה התשובה - שאלך למחרת למשרד ההגירה.
כל מה שעשיתי היה לחינם.
למחרת, אני מגיע מוקדם למשרד ההגירה. פקידות מאוד נחמדות, יפיפיות ואדיבות. ממש מתות לעזור, לא רק בנושאי ההגירה אלא בכל תחומי החיים ולכן כל פציינט מקבל את כל הזמן שמגיע לו.
אף אחד לא רוצה לגשת לדלפק, מתבייש, יש לו זמן, לא יודע. אז אחרי שני אנשים, אני מגיע ומסביר את הבעיה שלי.
אני מציג את ההמלצה שקיבלתי. הדפסתי אותה בבית כי קיבלתי את זה באי-מייל.
קודם כל אני צריך שהממליץ יחתום על הנייר. כשאחזור עם המסמך חתום יסבירו לי מה אני צריך לעשות.
טוב, הולכים למצודה שם יושבים משרדי משרד התכנון. לא נורא, 5 דקות הליכה.
סים (המנהל) חותם על המכתב (מזל שהוא נמצא ופנוי) ואני חוזר למשרד ההגירה.
עם חיוכים מקסימים מסבירים לי שאני צריך להוציא רשיון עבודה, אפילו שבמכתב כתוב שאני לא מקבל משכורת בכלל. את זה היו יכולים להסביר לי גם קודם, לא?
אני צריך תשובה עכשיו, בכלל כרטיסי הטיסה, זוכרים? אני מסביר את המצב - אין סיכוי, זה לוקח זמן, אין תשובות במקום. אישורים מבונאייר, ...
אני חוזר למנהל ומספר לו. הפעם הוא הולך איתי למשרדי ההגירה.
חילופי דברים בהולנדית בינו ובין המנהלת במשרד ומוציאים לנו חבילה אחרת של מסמכים, בקשה לרשיון שהייה ולא רשיון עבודה, וזה כבר יותר קל.
מדריך הצלילה שלי מחכה לאישור העבודה שלו כבר למעלה משנה. השבוע הוא היה שוב במשרד ההגירה. לא, הם לא איבדו את המסמכים שלו כמו שהוא חשב קודם. חסר להם רק שרטוט של הבית שלו... מה הקשר? לאלוהי הפקידים פתרונים.
אני חוזר למשרד של סים ומתחילים למלא את המגילה. אני משאיר לו לטיפול את המסמכים אחרי שמלאתי את החלק שלי וחוזר הביתה לכתוב לאיסתא לשנות את מועדי הטיסות.
איסתא לא מגיבים ואני מבקש מנעמי שתעיר אותם.
זה עובד (תודה שוב נעמי) והכל נסגר לטובה.
תשובה ואישור לרשיון השהייה שלי כנראה יגיעו אחרי שאחזור ארצה. בינתיים, באופן חצי רשמי הוסבר לי שמספיק שהגשתי את הניירות ואז הם "מסתכלים מבעד לאצבעות".
לפי התכנון הנוכחי אני נוחת בארץ ב 31/3 בערב.
עוד לא החלטתי כמה ימים אני רוצה להתחמם בסן מרטין על החוף בדרך חזרה לפני שאני ממריא לחורף של ה 28 במרץ בפריז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה