חגיגה היום, קן של צבונים בוקע ויוצא לדרך.
הצבה הטילה את הביצים בספטמבר ופקחי הפארק שמתזמנים את זמן הבשלת הביצים ראו אותם מתחילים לצאת את הים כבר אתמול. הם מחכים לגאות גבוהה כדי שיהיה להם פחות לזחול לים.
למזלינו, היינו על רשימת המוזמנים שיידעו אותם על הפלא הזה וכ60 כמונו התחילו לצעוד על החוף לקראת אתר ההטלה.
האתר בצד האטלנטי של האי אותו אני מבקר לעיתים מאוד רחוקות. הים הרבה יותר סוער בצד הזה ואסור להתרחץ בגלל זרמים. החול שחור כמובן, רך מאוד ושוקעים בו הרבה מעבר למה שאנחנו רגילים בארץ.
כבר מרחוק אפשר היה לראות את האנשים יוצרים שתי שורות משני צידי האוטוסטרדה שדרכה הצבונים יורדים לחוף.
הבור די גבוה ביחס לגודל של הצבים הקטנטנים האלה ובכל זאת הם מצליחים איכשהו לצאת.
צעדים ראשונים והנה אני בחוץ. הם מוסווים היטב ואפילו לא ראיתי שיש עוד אחד בבור כשצילמתי את התמונה הזו.
ארוכה היא ארוכה דרכנו שר הצב בלי להתבלבל, ואפילו שהוא היה צריך לרדת מדרגה של משהו כמו 40 ס"מ הוא לא התיאש, נחת על גבו, נפנף בסנפירים שלו במומחיות, הצליח להתהפך והמשיך לדרכו,
עד לים הנכסף.
כשכולם הגיעו בשלום לים, הפקחית של השמורה כיסתה את הבור וחזרנו למכוניות.
בתזמון מושלם, התחיל לרדת גשם דקה לפני שהגענו למכוניות בחזרה.
ועוד הספקנו לראות חלק קטן של קשת באופק במזרח.
הצבה הטילה את הביצים בספטמבר ופקחי הפארק שמתזמנים את זמן הבשלת הביצים ראו אותם מתחילים לצאת את הים כבר אתמול. הם מחכים לגאות גבוהה כדי שיהיה להם פחות לזחול לים.
למזלינו, היינו על רשימת המוזמנים שיידעו אותם על הפלא הזה וכ60 כמונו התחילו לצעוד על החוף לקראת אתר ההטלה.
כבר מרחוק אפשר היה לראות את האנשים יוצרים שתי שורות משני צידי האוטוסטרדה שדרכה הצבונים יורדים לחוף.
בתזמון מושלם, התחיל לרדת גשם דקה לפני שהגענו למכוניות בחזרה.
מקסים.
השבמחקחייכתי. איזה יופי של תיאור מסעם אל הים.