מי שלא יודע מה זה מנצ'ל'ה, אז הנה תמונה שלו:
המנצ'ל'ה (איש קטן ביידיש) שימש לשמור שתריס, כזה שנפתח כמו חלון, כמו ספר, שלא יטרק ויסגר, אלא ישאר צמוד לקיר כשרוצים שהתריס ישאר פתוח.
הסיבה העיקרית שאני אוהב לטייל בעולם זה לפגוש אנשים ולהיות מופתע כל פעם מחדש בדרך שבה הם פותרים בעיות.
זה התחיל אצלי עוד בשרות הצבאי, בתותחנים. עבדנו עם תותחים צרפתים, רוסים ואמריקאים. לכאורה, הבעיה זהה – לשגר פגז ושיפגע במטרה. מה שיפה היה לראות איך התרבות והמוצא השפיעו על סוג הפתרון.
כמו בתוכניות החלל – אם היה צריך להעלות עוד מכשיר לחלל, האמריקאים הקטינו את כל המכשירים כדי שהטיל יוכל לשאת עוד מכשיר, הרוסים הגדילו את הטיל המשלח. האמריקאים השקיעו 200,000 דולר בפיתוח עט שיכול לעבוד בלי כח הכבידה, הרוסים השתמשו בעיפרון. יש בלי סוף דוגמאות כאלה.
לכן לא הייתי מופתע שמכשירים בסיסיים עובדים כאן אחרת. אני מניח שהפתרונות שאני הולך לכתוב עליהם הם פתרונות אמריקאים, אז מי שהיה שם לא יהיה מופתע.
ארה"ב מבחינתי מסתכמת בפעמיים שבוע בערך ושלושה ימים במיאמי.
מיאמי זה לא נחשב. בשלושה ימים שהייתי שם לא דיברתי אפילו פעם אחת אנגלית. בעיקר ספרדית, צרפתית (קריאולית) עם נהגי מוניות, עברית עם מוכרים בחנויות.
אז נשארנו עם שבועיים. בפעמיים האלה הייתי בג'ט לג רב הזמן, מאוד עמוס מבחינת העבודה או הקורס שהייתי בו, אז לא היה לי זמן לחשוב על דברים כאלה.
אז נתחיל באסלה. האסלה הרבה יותר רחבה למעלה מאשר האסלות אצלנו ותמיד יש מים כמעט עד למעלה. לא נכנס לפרטים אבל החוויה של לשבת עליה שונה בתכלית השינוי מהישיבה על האסלות שלנו.
בלון גז יש רק אחד. אין מצב כזה שנגמר הבלון מחליפים לבלון רזרבי וקוראים לחברת הגז שיחליפו את הבלון הריק ובינתיים יש גז ללא הגבלה.
כאן כשנגמר הגז, נשארים בלי, עד שמגיע בלון חדש.
בתנור האפיה יש אש תמיד. כמו בסיפור של משה רבינו במדבר. כשמדליקים את הגז, פשוט מבעירים את הכיריים או את תנור האפיה מהאש הקדושה. משום מה היא נכבתה אצלנו פעם ולא היה לי מושג למה תנור האפיה לא פועל.
דווקא דבר אחד בלתי צפוי מזכיר לי כל פעם את הבית וזה המנצ'ל'ה.
בבית הישן ברחוב הרכסים היו תריסים שכאלה לא רואים כמעט היום ולכל תריס היה מנצ'ל'ה, זהה ממש לזה שיש לנו כאן בחוץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה