<
יש משהו סימבולי בזה שגיליתי את המשמעות של ראשי התיבות של החברה
שייצרה את הסמרטפון שקיבלתי כבר לפני כמעט חמישה חודשים, LG – Life's Great
דווקא בפורטו. יש בזה אולי גם התרסה / מחאה על זה שאני מעופף ולעיתים לא שם לב
לדברים שנמצאים ממש מתחת לאף.
פורטו היא אחת הערים המושכות שאני מכיר, אולי
היפה שבהן. זו הייתה גם דעתו של הסטודנט שעזר לי עם מכונת הכרטיסים במטרו בליסבון.
בכלל, נראה שכאילו חיכו לי. במטרו בליסבון,
הקרון חיכה רק לי והתחיל לזוז איך שהתיישבתי. כנ"ל גם הרכבת לפורטו וגם
בחשמלית מתחנת הרכבת למרכז העיר. אחרי כ24 שעות בדרכים זו הרגשה ממש טובה.
אמנם שרטטתי על מפה את הדרך הקצרה מהתחנה
לחדר ששכרתי ב AirBnB
אבל כרגיל, הלכתי בדרך שנראתה לי הכי מעניינת.
שבת, החבר'ה יוצאים לריקודים.
מלויים בנגנים, גם הם בתלבושות מסורתיות, אז
שאלך בדרך הקצרה?
הסתבכות קלה כי בעל הבית היה בברצלונה אבל
אחרי כמה דקות התמקמתי בחדר, התקלחתי ורציתי לצאת לשוטט בעיר. החלטתי לנוח טיפה
ונרדמתי עד מחרת בבוקר.
הגעתי לפורטו בגלל כנס ISPIM (בפוסט הבא)
שהתקיים בשרתון. לא בא לי גם לגור שם. גם כי אני שונא מלונות מנוכרים כאלה וגם כי
כל ערב היה אירוע אחר בעיר העתיקה, אז העדפתי למצוא מקום במחצית הדרך בין שני
המקומות. מניסיון קודם מכנסים כאלה, עם ארוחות ערב ממושכות, כמות האוכל והאלכוהול
מצריכים הליכה לפני השינה אבל במידה, לא יותר מידי. מהכנס בפרייבורג (במאה הקודמת)
אני לא זוכר כלום חוץ מהשנפס בארוחת הערב וזה שבאוטובוס שהוביל אותנו למסעדה לא
היה מזגן ואי אפשר היה אפשר לפתוח חלונות. תנור אמיתי.
חצי שעה הליכה לשרתון מצד אחד וחצי שעה למרכז
העתיק מצד השני. ממש אידאלי. זה אפשר לי גם לטייל בדרך לארועים ולראות פורטו אחרת
לפני או אחרי שקיעה.
אני גם לא מוצא הצדקה לשלם כל כך הרבה כסף
כמו שהם דרשו, גם אם משתתפי הכנס קיבלו הנחות גדולות. סדין נקי, מקלחת חמה
ואינטרנט. מה צריך יותר מזה?
בוקר. אני מנצל את ההזדמנות להתוועדות מחודשת
עם המצלמה שלי. 3 דקות עם שגיא עזרו לי להתגבר על המתחים בינינו. אנחנו עוד לא
חברים טובים אבל המצב משתפר ויש סיכוי שאדע להפעיל אותה בסוף, לשכנע אותה שתעשה מה
שאני מבקש. מסתבר שאני צריך לבדוק את התמונות גם על מסכים אחרים. אפרת העירה לי
שתמונה מליווינגסטון מאוד כהה ואצלי על המסך זה נראה בסדר. רק כשראיתי את התמונה
על מסך של מישהו אחר הבנתי למה היא התכוונה. מקווה שהתמונות פה נראות בסדר אצלכם.
פורטו (ואחר כך גיליתי שזה מנהג ארצי)
מתעוררת מאוחר. חשבתי שזה רק בגלל שזה היה יום ראשון אבל התברר שכל יום זה ככה.
בהליכות הבוקר לכנס במלון לא ראיתי הרבה אנשים ברחובות. ריח של עיר מתעוררת
ומתמתחת. אוהב את זה. כל יום, דרך אחרת אבל בדרך כלל עברתי ליד הכנסייה הזו עם
מגדל הפעמונים המודרני. בניין חדש ליד כנסיה מהמאה ה 17. ישן וחדש במעורבב.
ירדתי לעיר העתיקה. באופן כללי אין בפורטו
מקומות מישוריים. או שעולים או שיורדים.
אחת מנקודות הציון המרכזיות היא כנסיה צרה
מאוד עם מגדל יפה.
במסגרת הנסיונות שלי עם המצלמה צילמתי גם
באופציית HDR.
זה אמור לפצות על קונטרסטים גדולים מידי בין הצל והשמש שמסתתרת מאחורי המגדל.נו,
לא מי יודע מה.
מעבר לכביש פארק יפה ובשוליו שדרת עצים. בין
העצים מסתתרים מספר העתקים של הפסל הזה. יפה לצחוק על מישהו שנופל?
בפארק, פינת משחקים מאתגרת. חשוב לאתגר ילדים
ולא רק לתת להם להשתעשע. ראיתי פעם סרטון על תינוק שעדיין לא יודע ללכת מטפס על
קיר טיפוס שנבנה במיוחד בשבילו. הוא היה נהנה כאן.
על אחת הגבעות המשקיפות על העיר העתיקה, זקנה
בוחנת את התיירים שבאים לראות את הנוף.
בדרך כלל אני משתדל לא לצלם תמונות שאפשר
למצוא דומות להן באינטרנט אבל על זו לא יכולתי להתאפק
מהגבעה רואים יפה את הבתים על שפת הנחל שחלקם
נטושים והשחפים חוגגים עליהם ומשמיעים את המוזיקה שלהם בכל העיר
הגעתי לנהר. סירות תיירים, סירות חתירה,
משטרה ימית ... ממש כמו בירקון.
אני מטייל על הגדה הקרובה. שוב חשמלית מחכה
רק לי. אז שלא אעלה?
התמונה היא מהזדמנות אחרת, שבה אשה מבוגרת
יצאה מהמונית וחסמה את נתיב הנסיעה. חשמלית זה דבר נהדר אבל יש גם חסרונות. לא יכולה
לעקוף מחסומים בכביש.
לא ידעתי לאן החשמלית מגיעה, אבל כשהגעתי
לנהר (אסטואר בעצם), החלטתי ללכת עד לשפך, לשפת הים. החשמלית תפסה אותי בדרך.
מסתבר שלה היה אותו הרעיון בדיוק.
לחוף (מקסים) אקדיש פוסט נפרד (הבא). כמו
שכתבתי כבר קודם, גם לכנס (מרתק) אקדיש פוסט משלו.
בחזרה מהחוף כבר הלכתי ברגל לאורך שדרה אין-סופית
יפה.
למחרת הכנס, נשארתי עוד חצי יום בפורטו.
המטרה העיקרית – השוק. אני תמיד מחפש את השוק דבר ראשון שאני מגיע לעיר חדשה. הפעם
זה לא יצא כי השוק רחוק יחסית מהמרכז. בכניסה לשוק, נגן מכונת נגינה שמנגנת לפי
החורים שבכרטיסים המשורשרים שבהם חורים כדי להנחות את הכלי איזה צלילים לנגן.
הוא הביא איתו את הבן המקסים שלו.
מהשוק לתחנת הרכבת. בדרך בית יפהפה משנת
1901. למכירה. לא צריך להיות יקר במיוחד. פורטוגל היא מדינה ננטשת. המשבר הכלכלי יצר
הרבה בתים כאלה. בדיוק נגמר לי הכסף הקטן ולא קניתי. אבל בשבילי הבעיה היותר גדולה
היא לקבל ויזה כי אין לי דרכון אירופי. צריך חצי מיליון ארו בבנק בשביל לקבל ויזת
זהב שמאפשרת שהיה במדינה וזה לצערי אין לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה