ביום השלישי בליוינגסטון עשיתי מה שתיירים מערביים
עושים: טיסה והליקופטר והפלגה על הנהר.
תמונה אחת מהטיסה פרסמתי בפוסט הקודם. הטיסה
כולה 15 דקות והחלטתי אחרי כמה תמונות שאני צריך לבחור בין לצלם ובין ליהנות מהנוף
ובחרתי בדרך השנייה.
הטיסה שרפה לי את כל הבוקר ואחרי הצהריים באו
לקחת אותי מהמלון להפלגה. בחרתי בסירה "עממית" עם מקומיים ותיירים
ממדינות "לא מפותחות". נראה לי יותר נחמד ואכן צדקתי. סירת התיירים הלבנים
נראתה יותר סטרילית וקרה.
לעומת זאת הסירה שלנו – שני בידונים ממתכת,
מעליהם משטחי מתכת (2 קומות),
וחפלה כל ההפלגה. טבח שעבד קשה על הבשרים
עם הנקניקייה הדרום אפריקאית (Boerewors)
כלומר, נקניקיה של איכרים (בורים).
אכול ושתו כפי יכולתך (ע"ע למה קניתי
גביע קטן של גלידה איטלקית ביום הזה).
האוכלוסייה מגווונת, הודים שהביאו אוכל שלהם,
ערבים (לא בדקתי מאין – לא רוצה להסתבך) עם נשים מכוסות מצויידות ברעלה עם חריץ
בגובה האישון אבל גם דרך החריץ הזה ראו שהן מכוערות, זוג מניו זילנד שמלמד בקטאר
ובאו לחופשה וכמובן הרבה מקומיים.
שתי בנות הגיעו לחופשה מלוסקה. עובדות באחד
מערוצי הטלוויזיה.
שעתיים וחצי של הפלגה, בעיקר של שתייה ואוכל,
נחיריים של היפופוטמים ציפור יפה דומה לקורמוראן (אבל לבנה) וקרוקודילון מתחרדן
שאני לא בטוח שהוא לא היה מפלסטיק כדי שהתיירים לא יתבאסו שלא ראו כלום.
עד השקיעה.
למחרת עליתי על אוטובוס ללוסקה באור יום. 7
שעות די משעממות. נוף מונוטוני שחוזר על עצמו. הנהג עם דרגות של קולונל, כמו
קברניט של מטוס. הדרגות הצדיקו את עצמן. הוא באמת היה נהג טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה