על טמרה שמעתי ב 2010, עוד לפני שהתחלתי
לכתוב את יומן המסע הזה, כשישבנו בסוכה שבנה תמיר יערי בערוץ שליד צוקי דרגות.
היינו בסדנת Soul Craft
שהעביר Peter Scanlan מחברת אנימס שארגנה ליה נאור. איכשהו הגענו לזולה (יותר בית מסוכה עם
סביבה ירוקה מאורגנת בהתאם) ישבנו שם ותמיר הגיע וסיפר לנו שהוא בנה את המקום אבל
לא גר שם יותר. הוא גר בטמרה. כשכתבתי את רשימת היעדי המסע שלי, טמרה הייתה ברשימה
כבר מההתחלה.
הבנתי שטמרה הוא ישוב מ"סוג אחר"
וחיפשתי אותו באינטרנט. קולוניה גרמנית בפורטוגל. נוסד ע"י צמד שהפכו את
האהבה לקו מנחה בחיים. כל מה שאתאר מבוסס על הכרות ממש קצרצרה ככה שאני לא יכול
לטעון שאני בדיוק מבין מה קורה שם. שי אביבי ומיכל ליבדינסקי היו יותר זמן
ממני וכתבו על השהיה שלהם מאמר יפה בידיעות אחרונות.
גם בנאות סמדר הייתה לי ההרגשה שיש הרבה מעבר
למה שאני מבין ומכיר. אולי אחזור לשם למצוא את החסר. יכול להיות שאחזור גם לטמרה.
אם בנאות סמדר המטרה היא לחיות בשלום עם
עצמך, עם חבריך ועם הסביבה, כאן מדברים על אהבה. העיקרון המנחה הוא שאנחנו בעידן
פוסט-נישואין, כך שהמוסד הזה לא תקף פה. לכל אחד יש מספר לא מוגדר של פרטנרים, מ 0
עד N
כמו שאומרים במתמטיקה. לאורי, אחד משני המנחים של קורס ההכרות המקוצר שהשתתפתי בו,
יש שני בני זוג, גבר ואשה. אורי הוא אב גאה לשנים. השותפה שלו נכנסה להריון ללא
תמיכת הקהילה (כאן הקהילה מחליטה/ממליצה אם להיכנס להריון או לא) ואחרי שהתינוק(ת אם
אני זוכר נכון) יצאה בלונדינית עם עיניים כחולות הם הבינו שאורי הוא לא האב
הביולוגי. עשו בדיקת אבהות לשני אבות פוטנציאלים ומצאו את האב האמיתי. זה לא מפריע
לו להיות אב גאה ולטפל בילדה כמו שצריך. הילדים בקהילה חיים במקום שלהם מגיל מסוים,
ביחד עם מבוגרים אחראיים. מזכיר את בית הילדים מהקיבוץ של פעם.
כשהגיע קול קורא לכנס של ISPIM עוד בתחילת השנה, ראיתי שאין לי מה להציג כרגע, אבל רשמתי לי את התאריכים.
תאריכי החופשה המתוכננת התאימו פחות או יותר אבל התלבטתי אם לנסוע. כשהגיע ניוזלטר
של טמרה שסיפר על כנס של ICSA (International Communal Study
Association) בתאריכים קרובים, החלטתי לשלב
בין השניים.
לכנס עצמו החלטתי לא להירשם. יותר מידי
קיבוצניקים מ"יד טבנקין". כמה אפשר לטחון את הנושא הזה? הקיבוץ היה טוב
לזמנו. באמת תודה רבה אבל המשכנו הלאה. שהם יחקרו מה קורה לקיבוצים היום ומה אפשר
ללמוד מהתופעה הזו לטובת העתיד. אותי זה לא כל כך מעניין.
אבל היה לכנס פרה-כנס: סדנא מקוצרת של 3 ימים
לקורס בן שבוע בדרך כלל, בו מציגים למשתתפים את עקרונות החיים של טמרה. שבוע שלם
לא מתאים לי כרגע אבל 3 ימים בהחלט טוב קצר וממצה. מה שאפשר ללמוד בשבוע, אפשר
ללמוד בשלושה ימים אם מתארגנים נכון, וזה באמת היה כך. הרווחתי גם בעוד מובן.
היינו רק 11 לעומת העשרות+ שמגיעים כל קיץ.
התוכנית של טמרה היא לרפא ביוטופים. הדרך לשם
הזכירה נגב צפוני. שדות ענקיים של דגנים קצורים, ישובים נטושים פחות או יותר כי
כשחברות ענק משתלטות על איזור הן עובדות באופן "יעיל" ובמשטר עבודה כזה
אין צורך בהרבה אנשים. האדמה נפגעת מזה. מספיק ששנה אחת לא יעבדו את הקרקע ושכבה A
נסחפת (זו השכבה בה יש את כל האלמנטים תומכי גידול). השכבה תחתיה נחשפת בלי אפשרות
לגדל עליה שום דבר. גם אין חקלאים שישקיעו. הם מהגרים והופכים להיות פועלי הבניין
ונהגי האוטובוסים של אירופה, כפי שכתבתי כבר באחד הפוסטים של המסע לאיסלנד.
הדבר הראשון היה ליצור אדמה. בשביל זה צריך
מים. הם סכרו ערוץ קטן באמצעים טבעיים של סכר אדמה עם ליבת בוץ ובניגוד להערכות
שלכם שייקח 5 שנים למלא את האגם לקח להם פחות משנה. בכל זאת פורטוגל היא לא נגב
צפוני. בא להם אז הם הוסיפו לאגם גם אי.
בנוסף למים צריך גם קומפוסט. בשביל זה יש בתי
שימוש מיוחדים. הצואה וניירות הטואלט נופלים למיכל שבו הצואה הופכת לקומפוסט. גם
האמוניה שבשתן טובה לחקלאות. לא מורידים את המים. ההפך. האנשים מתבקשים להוסיף כוס
נסורת ממיכל שעומד בצד. בגלל מבנה בית השימוש והנסורת אין ריח בחלל. יש קצת
ברחשים. בחלק מבתי השימוש יש קינים של סנוניות שמנקות את האוויר ובינתיים אפשר ליהנות
מחברתם, בתקווה שהם לא יחרבנו ליושב שמשקיע, תרתי משמע, על הראש. לא יצא לי להתחבר
איתן. הן היו עסוקות במקומות אחרים.
ליד בתי השימוש גם עץ מת שעבר מיחזור לדבר
אומנות.
לוקח שנה שנתיים ליצור אדמה ואז בונים טרסות.
כמו בעולם העתיק. כשהטרקטורים עולים על השטח, מפרידים את שכבות הקרקע לשימוש חוזר
נכון. לפני זה עושים עוד משהו. הולכים לשטח ומסבירים לעשבים ולחיות הבר שהולכים
לעשות שינויים במקום. שאם יש להם מה להגיד שיגידו. יש הוכחות חותכות שזה עובד. במקרה
אחד, למחרת האזהרה, מצאו בשטח חזיר בר פצוע שכנראה היו לו הסתייגויות. הוא היה
בטיפול זמן מה ובדיוק ביום שהחליטו להחזיר אותו לשטח ובאו לשחרר אותו הם ראו אותו
קופץ מעבר לגדר ונמלט. חזיר פורטוגזי שכנראה מבין גם גרמנית.
א-פרופו גרמנית, אז יש גם הומור גרמני כמו
שבא לידי ביטוי בשלט הבא. (אני החלטתי. לא יודע מאיזה מוצא יוצר השלט, מזרחי או
אשכנזי, אז אל תתפסו אותי במילה),
הנושא האחרון בתחום הקיימות הוא תחום
האנרגיה. מים דיברנו, קרקע דיברנו, אוכל - הם מכסים כחצי ממה שהם צריכים והשאר
בעיקר מתוצרת מקומית. אוכלים וגאן (טבעוני) - לא רוצים שום דבר שגורם לצער בעלי
חיים (זה מהתחום של לחיות בשלום עם כולם). האוכל היה טעים מאוד. אני אוכל גם
טבעוני, כמו שאני אוכל גם כשר (ככה אני עונה בדרך כלל שואלים אותי אם אני אוכל
כשר).
האכזבה שלי מהביקור הזה היא שלא ראיתי מנוע
סטרלינג עובד. המנוע הומצא בעיקרון באותה תקופה של מנוע הקיטור ונזנח למרות שהוא
מאוד יעיל, בעיקר בגלל שאי אפשר ליצור מנוע קטן. בתמונה למטה אחד מאבי הטיפוס הראשונים
שנבנו כאן. כרגע עובדים על מודל חדש שיונע באמצעות שמן שיחומם בשמש. אפשר לראות
אותו עובד ביוטיוב.
אנחנו עושים סיבוב לימודי בשכונה עוד יותר
"קיצונית" (זה מה שהם אמרו, לא מוצ"ח לי הביטוי הזה, אבל שיהיה) –
מנסים לחיות "יותר ירוק מירוק".
המטבח שלהם עובד על ביו-גז ועל אנרגיית השמש.
מראה גדולה עוקבת שמש,
שמרכזת קרניים לחור שמשליך את אותן לתחת של
סיר גדול שעומד על הכיריים. הם טוענים שכל אחד שיודע לתקן מכוניות לדוגמא יכול
לבנות את ההמצאות שלהם. בעיני זה לא מספיק זמין וכמו כל דבר גרמני, גם אלו וגם
האתר שלהם באינטרנט מסובך מידי ולא ברור מספיק.
עבדנו גם באופן סימלי בגן הירק שלהם. שעתיים
בהם פרסתי טפטפות. כחלק מהתורה של ההקפדה על מגוון, הם מקדישים הרבה מחשבה על
שילוב של גידולים ביחד. ניגוד מוחלט לגידולים חד מיניים בשדות רגילים. מה גדל טוב
ומסייע עם מה ואלו שילובים לא הולכים טוב בייחד.
לצד האנשים המעשיים יש גם
"רוחניקים". חלק מהאנשים הם גם וגם. הם התקנאו במעגלי המגליתים הגדולים והחליט
לבנות גם להם מעגל כזה. קיבלנו הרצאה על העבר הרחוק בו כולם חיו בלי פחד והאמינו
ב"אלה" ואז הגיע הפחד יחד עם האמונה הפטריאכלית. נראה לי קצת מצוץ
מהאצבע ולא נכון עובדתית אבל למה לקלקל להם?
בואו נניח שאני "התחברתי" לאבן הזו
דווקא. לא בדיוק נכון.
בערב, הולכים לבר, המרכז הקהילתי. לאורי מציק
שמעשנים שם ושותים אלכוהול. לגבי הסיגריות אני כמובן מסכים איתו אבל לגבי האלכוהול
אני לא רואה סיבה להימנע משתייה אם זה נעשה במידה.
באחד הערבים הייתה גם הרצאה על המצב בישראל/פלסטיין.
השילוב הזה די מעצבן אותי כי הוא מצביע על חוסר רצינות לדעתי. אם היו אומרים פלשתינה-א"י,
הייתי אומר שהם אנכרוניסטים אבל מילא, לא נורא. כשיליד ישראל אומר שהוא יליד ישראל/פלסטיין,
לי זה מפריע כי זה לא יכול להיות נכון עובדתית. היישות הזו לא קיימת ולא הייתה
קיימת ביום הולדתו. אולי זה יקרה פעם אבל לא בעתיד הנראה לעין.
ההרצאה פתחה בסרטון על ההספד של הרב מיכאל
לרנר למוחמד עלי. היה לו גם מה להגיד לביבי בהזדמנות זו. איך שהוא זה היה קשור כי
מוחמד עלי היה סרבן גיוס למלחמת וייטנאם. מחיאות כפים ומייקל מהמכון למחקר השלום נותן
ספיץ' קצר שעיקרו יפסק הכיבוש ותיגמר האלימות. כאילו שהכיבוש גורם לכל הצרות. לא
היה קונפליקט לפני ולא יהיה קונפליקט אחרי. סתם בורות וחוסר הבנה בסיסית. היה לו גם
משפט מוזר שאמר, אם הבנתי נכון, שפתרון אצלנו ישפיע גם על הסיכסוכים האחרים במזרח
התיכון, כאילו שפתרון סכסוך קצר של קצת יותר ממאה שנה על אינטרסים פה אצלנו, ישפיע
על 1300 שנים של מלחמה דתית בין הסונים והשיעים. כשהופכים את הסיכסוך שלנו לסיכסוך
דתי אז בכלל הסיכויים לפתרון הופכים להיות אפסיים.
אחריו נאום קצר של עאידה שיבלי. היא סיפרה לי
שלפעמים היא רואה את עצמה ישראלית ולפעמים פלסטינית. הנאום שלה היה מלא הקלישאות
הרגילות. למרות זאת, לדעתי, היא אחת הנשים המרשימות שאני מכיר. כרגע היא מארחת
בטמרה תושבים מכפר קומוניסטי בגדה. יש ביקורים של כאלה כאן ולקהילה יש פעילויות
משותפות לישראלים ופלסטינים אצלנו בשכונה אבל לצערי זו טיפה בים. אין לי ספק שאם
היו מצליחים לשכפל את המודל הזה של טמרה היו לכולנו חיים יותר טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה