מזמן, במאה הקודמת, למדתי ארכיאולוגיה, גם סיימתי ב.א. במקצוע הזה (וגיאוגרפיה - דו חוגי), וחפרתי בחפירות בבאר שבע, אפק, תל דלית, עזבת צרטה. עשיתי בדיקות גיאופיסיות בכמה אתרים וצללתי לפני שנתים שלוש צלילות מדרום לתל דור ופיניתי חול שחזר וכיסה את הספינה הטרופה כל פעם.
שום דבר מכל זה לא מזכיר את החפירות האריכיאולוגיות כאן באי.
שמחתי מאוד לצאת מהמשרד ולהשתתף בפועל בחפירות בשטח.
זו הסיבה שהגעתי לאי, בתקווה שאחפור יום אחד באתר של תרבות האולמק במקסיקו.
שיטות החפירה מאוד שונות ולעומת החפירות ההמוניות שאנחנו רגילים בהם, פה הכל עובד בקטן.
כבר כתבתי שיש פה 8 מיטות למתנדבים ומתמחים (זה התקן שאני יושב עליו עכשיו), זה הכל.
לפעמים מגיעים עוד כמה שישנים גם במקומות אחרים.
יום החפירה בשטח מתחיל ב 9 ומסתיים ב 12 ונראה ככה (בציור שציירה Trudy אחת המתנדבות) אתמול.
אנחנו חופרים בנין של חווה חקלאית, אחת מיני רבות שהיו כאן על האי. החפירה מנסה לתארך את מבנה התנורים שהיו צמודים למבנה העיקרי אבל נבנו (לפחות אחד מהשניים) מאוחר יותר.
למי שלא מזהה - זה אני בחולצה השחורה. הכובעים הקשים לא קשורים לארכיאולוגיה. אנחנו עובדים בתוך השטח המגודר של הטרמינל (זו חפירת הצלה) וחוקי המפעל אומרים שכל מי שנכנס לתוך המתחם חייב בכובע מסיבות בטיחותיות. עובדים בכלים קטנים בדרך כלל. השכבות דקות, האדמה קשה ואנחנו מחפשים את התוכן של חפירת היסוד כדי לתארך .
יש מאות ממצאים. כשגרנט, המנהל הארכיאולוגי דיבר על כך שיש כמליון ממצאים מהחפירות באי לא הבנתי על מה הוא מדבר. נראה לי לא סביר. מסתבר שממצא פה זה כל חתיכה קטנה, שברון של כלי.
הארכיאולוגיה מאוד מעניינת, די זלזלתי בזה בהתחלה, חומר "מודרני" מאות 17 עד 20 ועוד אחרי הספירה, אבל מהר מאוד נדבקתי בהתלהבות של כולם. יש פה קרמיקה מכל העולם, מחומר מקומי פרה-קולומביאני עד לפורצלן סיני.
למדתי על זה שהוצאת ידע מסין על ייצור פורצלן היה כרוכה בסכנת מוות, איך שהארופאים ניסו לחקות את הסינים ואפילו חזרו ליצר פורצלן אנגלי בסין כבר בזמנים עברו - Made in China זה לא משהו חדש.
מתעדים פה כל שבר זכוכית ויש בזה הרבה טעם. למדתי הרבה על המסחר בתקופות האלה ובסך הכל זה מרתק. סתישע הייתה פעם מרכז העולם, מספר הספינות שעגנו פה בשנה היה בסדר גודל כמעט יותר גדול מהנמלים הכי גדולים האירופה או ארה"ב. התושבים טבעו בכסף (סוחרים בנמל חופשי - דיוטי פרי).
יש פה אפילו בקבוקים של מים מינרליים שהגיעו מאירופה לפני משהו כמו 200 שנה. תחשבו על זה, בקבוקי קרמיקה בספינות מפרשים.
המתנדבים הפעם היו אנשים מבוגרים ממני ואני עבדתי על הנפה עבור כולם. מידי פעם עזרו לי גם אחרים.
מצאתי, בין היתר, כפתור של חייל בריטי מחיל התותחנים ובובת חרסינה, שניהם מהתקופה שהבריטים כבשו ובזזו את האי בתגובה לתמיכת התושבים במרד של הקולוניות האמריקאיות.
הממצאים מחכים לשטיפה. כשיהיו לי תמונות אעלה אותם.
שום דבר מכל זה לא מזכיר את החפירות האריכיאולוגיות כאן באי.
שמחתי מאוד לצאת מהמשרד ולהשתתף בפועל בחפירות בשטח.
זו הסיבה שהגעתי לאי, בתקווה שאחפור יום אחד באתר של תרבות האולמק במקסיקו.
שיטות החפירה מאוד שונות ולעומת החפירות ההמוניות שאנחנו רגילים בהם, פה הכל עובד בקטן.
כבר כתבתי שיש פה 8 מיטות למתנדבים ומתמחים (זה התקן שאני יושב עליו עכשיו), זה הכל.
לפעמים מגיעים עוד כמה שישנים גם במקומות אחרים.
יום החפירה בשטח מתחיל ב 9 ומסתיים ב 12 ונראה ככה (בציור שציירה Trudy אחת המתנדבות) אתמול.
יש מאות ממצאים. כשגרנט, המנהל הארכיאולוגי דיבר על כך שיש כמליון ממצאים מהחפירות באי לא הבנתי על מה הוא מדבר. נראה לי לא סביר. מסתבר שממצא פה זה כל חתיכה קטנה, שברון של כלי.
הארכיאולוגיה מאוד מעניינת, די זלזלתי בזה בהתחלה, חומר "מודרני" מאות 17 עד 20 ועוד אחרי הספירה, אבל מהר מאוד נדבקתי בהתלהבות של כולם. יש פה קרמיקה מכל העולם, מחומר מקומי פרה-קולומביאני עד לפורצלן סיני.
למדתי על זה שהוצאת ידע מסין על ייצור פורצלן היה כרוכה בסכנת מוות, איך שהארופאים ניסו לחקות את הסינים ואפילו חזרו ליצר פורצלן אנגלי בסין כבר בזמנים עברו - Made in China זה לא משהו חדש.
מתעדים פה כל שבר זכוכית ויש בזה הרבה טעם. למדתי הרבה על המסחר בתקופות האלה ובסך הכל זה מרתק. סתישע הייתה פעם מרכז העולם, מספר הספינות שעגנו פה בשנה היה בסדר גודל כמעט יותר גדול מהנמלים הכי גדולים האירופה או ארה"ב. התושבים טבעו בכסף (סוחרים בנמל חופשי - דיוטי פרי).
יש פה אפילו בקבוקים של מים מינרליים שהגיעו מאירופה לפני משהו כמו 200 שנה. תחשבו על זה, בקבוקי קרמיקה בספינות מפרשים.
המתנדבים הפעם היו אנשים מבוגרים ממני ואני עבדתי על הנפה עבור כולם. מידי פעם עזרו לי גם אחרים.
הממצאים מחכים לשטיפה. כשיהיו לי תמונות אעלה אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה