בניגוד לנסיעת הלילה הקודמת, לסטלנבוש הגעתי
ממש מוקדם בבוקר. כלומר קצת אחרי ארבע ירדתי מהאוטובוס וחיכיתי עד שהשאטל הגיע.
אחרי נסיעה לא ארוכה נחתנו בעיירה. העיירה היא בעצם קמפוס אוניברסיטאי שנמצא בלב
איזור היין בפאתי קייפטאון.
גם אחרי חמש בבוקר לא הייתה בו הרבה תנועה
בגלל חופשת הקיץ. ללכת למלון לא היה טעם. מוקדם מידי. התגלחתי והתרעננתי בשירותים
של מקדונלדס אבל לא נשארתי לארוחת בוקר כי הצוות היה מוכרח להשמיע מוזיקה בפול
ווליום. לא הולך בייחד עם האוזניים שלי.
אכלתי ארוחת בוקר במקום אחר ומשכתי עד שבע
וחצי ע"י שוטטות ברחובות היפים עד שהגעתי למלון. השארתי את התיק והמשכתי
בטיול. ברחובות העיירה אי אפשר להישרף כמו שנשרפתי בדרבן. מעל כל המדרכות עצים
שמרככים את קרינת השמש. מזכיר עיירות אוניברסיטאיות באירופה כמו באקס-אן-פרובנס.
בקצה העיירה, שמורת טבע.
המשימה העיקרית היא לשמר את הנוף הטבעי של
העמקים מסביב שנכחד כמעט לגמרי עם יצירת הכרמים.
בנוסף, יש גם חלקים שתולים של צמחים מרחבי
דרום אפריקה. הפאונה כוללת נחשים, סנאים, צב גדול וכל מיני עופות.
הגברת שבתמונה הזכירה לי את שמוליק שטיינברג שסיפר
איך יצא למכור כאלה (או דומות להן) לדרום אפריקאים לצרכי האבקה טבעית.
בשמורה גם מין בית ספר לקיימות ואיכות
הסביבה. מביאים לכאן ילדים מכל בתי הספר בסביבה. חדר הרצאות שבו יש גם אקווריומים
עם נחשים ובחוץ בית מבקבוקי מים ממוחזרים.
בערב הלכתי לאיזור התיירותי
ובחרתי במאכל היחיד לדעתי שתרבות האכילה
האנגלית תרמה לעולם - Shepard's
Pie. טוב לא היחיד, אפשר להוסיף
לקטגוריה המאוד רזה הזו את ה- Rice Pudding.
למחרת לקחתי סיור יקבים. בחור מאוד נחמד אסף
אותי בבוקר מהחדר במלון במיניבוס. הצטרפתי לזוג מאנגליה, זוג משוודיה, זוג אמריקאי
וזוג גרמני. הסיור כלל 3 יקבים. 3 מתוך כ250 שנמצאים ממש לא רחוק אחד מהשני.
הראשון היה הכי יפה ויזואלית.
"חדר" הטעימות היה מרפסת על אגם מלאכותי עם צמחיה מהממת.
טעמנו 5 סוגים של יין, מהלבן הקל עד לאדום
הכי כבד.
משם נסענו לא רחוק ליקב השני. פיספסנו את
הכלב העצבני שיצא לסידורים.
גם פה טעמנו מעל 5 סוגי יינות וקיבלנו, כמו
ביקב הראשון הסברים על כל המרכיבים של היין וההיסטוריה של היקב עצמו.
ביקב השלישי גם אכלנו צהריים במסעדה שביקב,
מסעדה ברמה גבוהה מאוד.
אחרי היקב השלישי התפזרנו (חופשת חג המולד ולכן זה הסתייים מוקדם יחסית). המדריך החזיר אותי למלון. אחרי כ 20 סוגי יינות זה ממש לא שינה כלום כי בין כה וכה כמות
האלכוהול הפריעה להבנה של הסברים נוספים. גם ככה אני לא זוכר הרבה
מעבר לזה שמאוד נהניתי.
המלון היה המלון היקר בטיול הזה, מלון בוטיק
שבו לי הייתה יחידת דיור נפרדת.
הנסיעה הקצרה למחרת בבוקר בין סטלנבוש
לקייפטאון הייתה הנסיעה היחידה שלא תכננתי מראש. ידעתי שאסתדר. פקידת הקבלה המליצה
לי לקחת מונית (במחיר של יום סיור היינות) אבל אני בחרתי ברכבת (במחיר של בקבוק
קולה).
רכבת מטרופולין ישנה, משנות החמישים אולי
(לפחות נראית ככה) עם האוכלוסייה המקומית שאולי פקידת הקבלה לא הייתה מוכנה לנסוע
איתם באותו הקרון.
כפי שראיתי גם אחר כך בקייפטאון, יש מנהג
מקומי שבו עולות לקרון עיוורת ומובילה שלה. הולכות עד סוף הקרון וחוזרות עם מה
שקראתי אחר כך "שיר העיוורים". אוספות נדבות בכוס ובתחנה יורדות ועוברות
לקרון הבא.
גם לקייפטאון הגעתי די מוקדם בבוקר ועל כך בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה