אני מנצל את מזג האויר הסוער בפייורדים המערביים (רב הזמן שלג שטס לו אופקית בגלל הרוח החזקה ולא ממש מגיע לאדמה) ומשלים פערים בעידכון יומן המסע שלי.
אחרי סולימר, חזרתי לריקיוויק כדי לעבוד עם עוד מתנדבים בגנים של ריקיוויק. הקבוצה קטנה, בלגית אחת וכמה קוראניות.
אני מאוד אוהב לעבוד בגינה והיה לי נחמד גם בקור המקפיא של הבוקר. אני פוקח עיניים לכל הנושא הזה של ניהול עבודת המתנדבים וכבר עשיתי שיפורים משמעותיים לא רק לקבוצה שלי אלא לארגון בכלל.
החיים של "המתנדבים לטווח ארוך" מתנהלים בקומונה, משהו שלא היה לי קודם לכן כי לא עשיתי שנת שירות. הכי קרוב לזה היה כשהדרכתי בתותחנים, בזמנים שיכולנו להתעלם מהמפקדים שלנו או לפחות מהדרגות שלהם כשהיינו בשדה ולכל אחד היה את התפקיד שלו והדרגה לא קבעה כלום.
בגן הבוטני כ 5000 זנים של צמחים וכמו בכל גינה אבל בייחוד פה, אחרי החורף מבצעים ריענון של חלק לא קטן מהצמחים, מפנים את החללים של השלג והקור ומוציאים מהחחמות צמחים חדשים במקומם ושותלים.
את רב היום הראשון ביליתי בלהפוך את האדמה לאורך כמה מהשבילים. היה כייף להזיז את הגוף ולהרגיש את השרירים. ליווה אותי מפקח עבודה נחמד שבדק כל הזמן את מצב התולעים ברגבי האדמה שנחשפו.
הוא עבד במקביל אלי במרחק של כמה סנטימטרים ללא כל פחד.
הוא מוסווה יפה עם הרקע של האדמה החדשה אז צילמתי אותו שוב ליד האגם על השלט של "לא להאכיל את החיות".
יש כמה בריכות/אגמונים בגן ובו ברווזים ואווזים. האווזים ענקיים וכל הזמן חיפשתי את נילס אולגרסן עליהם אבל לא ראיתי.
האיסלנדים ממושמעים לא כמו עם אחר שאנחנו מכירים. לברווזים אין ברירה והם עושים את מה שהם אמורים לעשות כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלהם.
א-פרופו ממושמעים, כל יום הגיעו כמה כיתות של גני ילדים לביקור בגן. נראים כמו גמדים קטנים, לבושים בחולצות מחזירות אור עם שם הגן שלהם ומתנהלים בשיא הנימוס. לא כל כך מסתדר עם הסיפורים הנוראיים על הויקינגים, מזכרת שאין סתירה בין נימוס ואכזריות.
הפרחים כמובן לא במצב טוב כרגע אבל יש ערוגת נרקיסים ובחרתי אחד מהם ענקי ויפיפה לקישוט של הפוסט הזה.
רב המבנים של הגן מודרניים, כולל גם מעיין חממה משושה בה נפגש כל יום פרלמנט של גמלאים. יוצא דופן הוא מבנה שבנוי בדרך הישנה.
מעבר לגדר של הגן נמצא אחד מהאתרים המעניינים של העיר - אתר הכביסה הקולקטיבי של העיר.
בעבר היה פה מעיין מים חמים, יותר נכון רותחים. בכלל, כל רקיוויק מרושתת במים חמים שבאים מהמעיינות האלה ודומים להם. צריך להתרגל ולהזהר שפותחים את הברז כי המים ממש רותחים. על השוקת של המעיין רשת ולידה מצבה למישהי שנפלה למעיין ומתה מהכוויות.
ליד השוקת מעין מוזיאות פתוח שמתאר את ההיסטוריה של המקום, שם גם צילמתי את התמונה של התמונה של הפעילות במקום במאה ה-19.
שימו לב לניסוח "המעניין" של המשפט השני - "כך סוסים החליפו את הנשים כבהמות משא".
לזכרם של הנשים האלו גם הקימו פסל יפה.
ביררתי, למרות מה שרואים בפסל, הנשים לא כיבסו בעירום מלא. כנראה בגלל הקור.
את המעיין העבירו כבר לתוך צינורות כדי שהנשים לא יצטרכו ללכת עד למעיין ויוכלו לשבת ולקרוא עיתון בזמן שמכונת הכביסה עושה את העבודה בשבילן.
אחרי סולימר, חזרתי לריקיוויק כדי לעבוד עם עוד מתנדבים בגנים של ריקיוויק. הקבוצה קטנה, בלגית אחת וכמה קוראניות.
אני מאוד אוהב לעבוד בגינה והיה לי נחמד גם בקור המקפיא של הבוקר. אני פוקח עיניים לכל הנושא הזה של ניהול עבודת המתנדבים וכבר עשיתי שיפורים משמעותיים לא רק לקבוצה שלי אלא לארגון בכלל.
החיים של "המתנדבים לטווח ארוך" מתנהלים בקומונה, משהו שלא היה לי קודם לכן כי לא עשיתי שנת שירות. הכי קרוב לזה היה כשהדרכתי בתותחנים, בזמנים שיכולנו להתעלם מהמפקדים שלנו או לפחות מהדרגות שלהם כשהיינו בשדה ולכל אחד היה את התפקיד שלו והדרגה לא קבעה כלום.
בגן הבוטני כ 5000 זנים של צמחים וכמו בכל גינה אבל בייחוד פה, אחרי החורף מבצעים ריענון של חלק לא קטן מהצמחים, מפנים את החללים של השלג והקור ומוציאים מהחחמות צמחים חדשים במקומם ושותלים.
את רב היום הראשון ביליתי בלהפוך את האדמה לאורך כמה מהשבילים. היה כייף להזיז את הגוף ולהרגיש את השרירים. ליווה אותי מפקח עבודה נחמד שבדק כל הזמן את מצב התולעים ברגבי האדמה שנחשפו.
הוא מוסווה יפה עם הרקע של האדמה החדשה אז צילמתי אותו שוב ליד האגם על השלט של "לא להאכיל את החיות".
א-פרופו ממושמעים, כל יום הגיעו כמה כיתות של גני ילדים לביקור בגן. נראים כמו גמדים קטנים, לבושים בחולצות מחזירות אור עם שם הגן שלהם ומתנהלים בשיא הנימוס. לא כל כך מסתדר עם הסיפורים הנוראיים על הויקינגים, מזכרת שאין סתירה בין נימוס ואכזריות.
הפרחים כמובן לא במצב טוב כרגע אבל יש ערוגת נרקיסים ובחרתי אחד מהם ענקי ויפיפה לקישוט של הפוסט הזה.
רב המבנים של הגן מודרניים, כולל גם מעיין חממה משושה בה נפגש כל יום פרלמנט של גמלאים. יוצא דופן הוא מבנה שבנוי בדרך הישנה.
מעבר לגדר של הגן נמצא אחד מהאתרים המעניינים של העיר - אתר הכביסה הקולקטיבי של העיר.
בעבר היה פה מעיין מים חמים, יותר נכון רותחים. בכלל, כל רקיוויק מרושתת במים חמים שבאים מהמעיינות האלה ודומים להם. צריך להתרגל ולהזהר שפותחים את הברז כי המים ממש רותחים. על השוקת של המעיין רשת ולידה מצבה למישהי שנפלה למעיין ומתה מהכוויות.
לזכרם של הנשים האלו גם הקימו פסל יפה.
את המעיין העבירו כבר לתוך צינורות כדי שהנשים לא יצטרכו ללכת עד למעיין ויוכלו לשבת ולקרוא עיתון בזמן שמכונת הכביסה עושה את העבודה בשבילן.
אפשר לקבל פרטים על איך נרשמים להתנדבות וכל הקטע הלוגיסטי? חיפשתי מייל ליצירת קשר איתך, אבל לא מצאתי...
השבמחקהמייל שלי:
השבמחקamir.toister(at)gmail(dot)com
אם לא היית אנונימי אולי הייתי יכול להכתוב לך ישירות
בעיקרון מגיעים לworld wide friends דרך סוכניות כמו goeco בתל אביב. אני הגעתי אחרת ובאמת הגיע הזמן שאכתוב על הדרך שבה בחרתי לטייל כפי שמתואר בכל הבלוג הזה. פוסט כזה יפורסם בלי נדר בקיץ הקרוב.