אני כבר ה Vattakanal עם חובות ליומן כי הייתי מנותק מהאינטרנט כמעט שבוע – כמה ימים ב Munnar ויומיים ב Kodaikanal.
הביקור בקוצ'ין היה מאוד אינטנסיבי, למרות שיום אחד עבר בהפלגה מאוד שקטה ב - backwaters, איזור ימי של מים מתוקים, לא רחוק מהחוף. אבל רגע, עוד כמה דברים לפני זה.
לא כתבתי בפוסט הקודם על בית הכנסת העתיק. סיפור מופלא על יהודים שהגיעו לכאן אחרי חורבן הבית וכל הקורות אותם.
גם המוזיאון שליד היה מאוד מעניין. שושלת מלוכה שבנויה על הצד הנשי דווקא.
על מלך שעם הדמוקרטיזציה של הודו המיר את המקצוע שלו לראיית חשבון.
לא כתבתי על זה בפוסט הקודם כי בשני המקומות אי אפשר היה לצלם.
לעומת זאת, באותו אולם שהיה הקונצרט שכתבתי עליו הייתי בהצגת קטקלי – מופע מקוצר (המקור הוא הצגה של 8 – 9 שעות, שמתקיים במקדש). את זה כן אפשר היה לצלם.
איפור השחקנים לוקח שעה.
הרשע מאופר בירוק אדום כדי שידעו כולם איזה בן אדם הוא.
את תפקיד האישה משחק גבר.
השחקנים לא מדברים, רק הזמר מאחור (שם בצד ימין של התמונה) מספר את העלילה תוך כדי שירה מונוטונית תוך כדי צלצול במצילתיים קטנות.
עוד סיפור מעניין - רשתות הדייגים הסיניות. יש כחצי תריסר כאלה בפורט קוצ'י.
זה נראה יפה מאוד, אבל לא יעיל בעליל ברמת הדגה הנמוכה פה.
המתקן מאוזן באמצעות סלעים שקשורים למנוף שמוריד את רשת למים.
כשמעלים אותה אחרי כמה דקות, קודם כל העורבים עושים בקרת איכות. לא שיש להם כל כך הרבה מה לראות.
אחד הדייגים רץ עם רשת קטנה ומנסה לאסוף את הדגיגים לפני שהעורבים יתנפלו עליהם. הרבה הם לא מוציאים משם.
לא רחוק מהם, דייג עובד בשיטה אחרת – מפזר רשת קטנה עם משקולות ואוסף את מה שנלכד. כל זריקה כזו מעלה 2 - 3 דגים ראויים, צלופח אחד שהוא שחרר בחזרה למים, בקיצור, עבודה קשה ממש, באותה יעילות בערך כמו הרשת הגדולה.
התמונה ברזולוציה מאוד נמוכה כי גזרתי אותה מקטע ווידאו שצילמתי.
יום הטיול ל- Backwaters התחלק לשניים.
קודם עשינו הפלגה בסירה גדולה.
הנחל נשפך לאגם גדול שנוצר ממש ליד החוף ע"י זרמי הכרית (זה המונח בעברית לגאות ושפל), ככה שהאגם עם מים מעורבים, מתוקים ומלוחים.
יש בשטח כמה איים והמדריך השוויץ – we are 100% electrified, לא נשמע כל כך טוב. מזכיר את הכסא החשמלי, לא?
התנועה בין האיים עם מעבורת, כולל העברת מכוניות על כמה סירות מחוברות לאורך המעבורת.
הגברים דגים עם רשתות והנשים הולכות במים עד צוואר ואוספות צדפות.
הסבתות מייצרות חבלים מהקליפות של פירות הקוקוס.
את הפירות אוספים במדינה השכנה – טמיל נאדו ולא כאן בקנטקה כי במדינה השכנה יש מטעים גדולים וכאן הכל מתחלק לכמה עצים למשפחה ופשוט קשה לאסוף את הכמות הנדרשת.
הסיבים נאספים לסלים והסבתא פשוט מושכת את הסיבים מהסל, קושרת את הקצה למכונה שמסתובבת. סיב מושך סיב וככה נוצר החוט וסבתא מביאה עוד הכנסה למשפחה ב... שקל עשרים לשעה.
את החצי השני של היום עשינו בהפלגה בסירות קטנות בתעלות צרות בין העצים של האורגות.
אבל החלק המעניין מבחינתי, לפחות כמו אורגות חוטי הקוקוס היה יצור ה – Toddy.
טודי הוא משקה אלכוהולי (באחוזים קטנים יחסית 3 – 4 אחוז) טעים מאוד.
מייצרים אותו מענפים של עצי הקוקוס אבל אין לו טעם של קוקוס בכלל
.
חותכים ענף ושמים על הגדם כד קטן כדי לאסוף את המיץ, פעמיים שלוש ביום.
החלק המעניין הוא ערכת "החולב" של המיץ – סכין כדי לחתוך את הקצה המתייבש של הגדם כל פעם ועצם של באפלו שמכים איתה את הגדם כדי לזרז את זרימת הנוזלים בענף הקטום.
מוציאים את המח של העצם ומכניסים כל מיני עשבי מרפא כדי לשכנע את הענף להניב יותר. לא יודע עד כמה זה מועיל אבל עם קצת אמונה הכל יכול להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה