נחתתי ביום שישי בבית הספר וכבר בשבת הראשונה
טיול ראשון. לבית הספר יש ממונה חברתי והוא מארגן את הטיולים ושאר פעולות קבוצתיות.
נרשמים על דף על קיר הפעילויות ובסכום מצחיק משתתפים בטיול. אוטובוס קטן מגיע להסיע
אותנו לכפר ציורי לא רחוק ליד אותו הנחל שעובר גם ביאנגשואו.
הליכה קצרה לפינה יפה שמופיעה על שטר ה 20
יואן.
כולם מצטלמים עם השטר שיוצא כל כך קטן בתמונה
שאי אפשר לראות כלום. אבל אי אפשר שלא להצטלם גם כן. הרבה אנשים עומדים ומחכים
להצטלם בפוזה הנכונה.
אני וההתחכמויות שלי מחליטים להצטלם דווקא עם
הצד שני של השטר.
משם
לטיפוס על ההר כדי לראות את כל האיזור בהדרו. ממש יפה, לא קלישאה. מגיעים
למעלה בלי נשימה ובכל זאת אפשר להישאר פעורי פה. שפיצי הרים, נחל מתפתל.
Group Photo
קורא דרק הממונה החברתי. עוד צילום ועוד צילום. סלפי קבוצתי כל הזמן.
משם יורדים לכפר. תיירותי משהו. רחוב קטן עם
חנויות לתיירים.
ברקע השפיץ שטיפסנו עליו יותר מוקדם.
בפתח של מסעדה עומד כלב בחליפה כמו שרואים
הרבה באנגליה. לא הרגשתי נוח לשאול אם זה לשמור על ארוחת צהריים חמה או סתם שלא
יהיה לו קר.
בתים ישנים. לא בטוח שהייתי מרגיש בנוח לישון
בבית עם קיר עקום כזה.
ארוחת צהרים כמו תמיד בסין עם שולחן ומנות
משותפות לכולם. מגש מסתובב במרכז וכל אחר לוקח אליו לצלחת.
הבנתי למה הסינים רזים כל כך. המרדף עם
המקלות אחר פיסות הגזר הקטנות והחלקלקות צורך יותר אנרגיה מאשר הערך הקלורי שלהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה