יום ראשון, 4 בפברואר 2018

בדרך לבית הספר – Guangzhou

טסתי לבית הספר דרך אדיס אבבה. למה לעבוד שוב דרך שדה תעופה הכי שנוא עלי? פשוט. צברתי מיילים באתיופיין איירלינז כך ששילמתי רק מיסי נמל. שמונים ומשהו שקלים. הם חייבו אותי לקנות כרטיס חזור אותו עמרי ביטל מיד כשנחתתי. עלה לי עוד 100 ₪. סתם מעצבנים. הסינים לא דורשים כרטיס חזרה, בטח לא לאחד שמתכנן להישאר כל כך הרבה זמן כמוני.

כיוון שהיו לי הרבה שעות המתנה באדיס, כדי לא לשלם מלון כפי שחוקי IATA מחייבים לתת למי שמחכה יותר מ 8 שעות בין טיסה לטיסה, קיבלתי סיור בעיר. לפי לוח השנה של האתיופים, יצא חג המולד, כך שהרבה דברים היו סגורים אבל המוזאון הלאומי היה פתוח. במרתף, כל החלק האנתרופולוגי של האדם הקדמון ומעל זה היסטוריה ואתנולוגיה. זה לא מוזיאון ישראל מבחינת היופי של המוזיאון או עושר המוצגים אבל מעניין מאוד. בחצר, העתק של פסל מתרבות האולמק של מקסיקו. זה רמז בשבילי? אחד הדברים שאני רוצה לעשות זה להשתתף בחפירות של אתר כזה. אני הולך לשאול בדוכן המידע מה הקשר לאתיופיה ומקבל הסבר מקיף על העזרה של מקסיקו להיילה סלאסי. ממשיכים בשיחה ערה על המצב עם הפלסטינאים. הזדמנות להפיץ קצת ציונות למי שבקושי יודעים איפה זה ישראל.

גם רוב הסינים שאני פוגש לא יודעים איפה זה ישראל על המפה. יש סינים נוצרים אז מידי פעם אני שומע בתגובה לשאלה מאין אני מגיע את השם ירושלים.

הנחיתה בגואנגג'ו הייתה יחסית בסדר. כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהפקדתי תרמיל לבטן המטוס. מחכים המון המון זמן עד שהחבילה מגיעה. על אותו המסוע כ 6 טיסות ואני רואה את הדובי החמוד מגיע מידי פעם ומסמן לי שהמסוע השלים סיבוב נוסף. בינתיים הצלחתי לקנות כרטיס סים סיני ולמלא את הטופס למכס כי הכנסתי למדינה מט"ח יותר ממה שמותר להכניס ללא הצהרה. באתי להרבה זמן ויש לי מזומנים למקרה שתהיה בעיה לא צפויה עם כרטיסי האשראי.

בסוף החבילה מגיעה, נדחף כמו כולם ביציאה למכס והופ אני בחוץ. הליכה לא ארוכה ואני במטרו. מאוד מסודר. פעם ראשונה ואני מבקש עזרה בקניית הכרטיס. מאוד פשוט. מאוד יעיל.

יורד בתחנה הנכונה אפילו אחרי שהחלפתי קווים בדרך והולך לאכסניה. נראה לי שבקבלה עבדו עלי עם העודף. לא נורא, לא יותר מיד. אני אשם, לא ספרתי וגם לא הכרתי את כל השטרות. יש שטר של 5 שהוא חצי יואן ולא 5 יואן. עכשיו אני יודע אבל עדיין לא תמיד סופר את הכסף. הכל כל כך זול.

אני פה כבר כמעט חודש וקר לי כל הזמן. תכננתי לגור בדרום המדינה כי לא רציתי את הקור בצפון ובכל זאת קר לי.

גואנגג'ו היא עיר מודרנית. מידי פעם רואים טלאי של בנין ישן אבל בעיקרון הכל חדש, מגדלים גבוהים, מדרחוב יפה. משימה עיקרית – קניית כרטיס רכבת ליאנגשואו. ההזמנה דרך האינטרנט. בסופו של דבר אני מקבל למחרת אישור שיש כרטיס ואני "מבזבז" כמה שעות בנסיעה במטרו לתחנת הרכבת כדי להוציא את הכרטיס וחזרה ברגל חלק ניכר מהדרך. העיקר ללכת ולחלץ קצת את העצמות. לחסוך זמן ביום הנסיעה. קניתי 3 ימים מראש ובכל זאת הצלחתי לקנות רק כרטיס בעמידה. בדיעבד, זה דווקא יצא טוב. עמדתי עד התחנה הראשונה ואז הרכבת חצי התרוקנה.

עשיתי לחשבון מייל בQQ – מקבילה של ג'ימייל. זה עבד יום ואחרי זה חסמו אותי. לא הצלחתי לשחזר את הכניסה ובינתיים אני לא צריך את החשבון. אפשר לעקוף את קיר האש הגדול של סין באמצעות תוכנת VPN עליה עשיתי מינוי לפני שיצאתי לדרך. בינתיים זה עובד למרות שבסינים איימו שיחסמו גם את זה בינואר השנה. נראה לי שחסימה כזו תגרום נזק כלכלי גדול מידי לסין ובינתיים לא מיישמים את החסימה. עוד ישומון חובה הפלאפון – WeChat  או Wei Xin  בסינית – התחליף המקומי ל WhatsApp, רק יותר משוכלל. משמש גם לכל התשלומים האפשריים.

בניסיון להתגבר על הג'ט לאג אני מסתובב במרכז העיר – בסביבת האכסניה ובמדרחוב כי להכיר מה יש בסין, מה אין, מה אפשר לאכול ברחוב ובמסעדה. לא מצלם כלום, כי - א. את הדברים האלה אפשר למצוא באינטרנט ו ב. לא בא לי להוציא את הידיים מהכיסים.

יום לפני הרכבת, אני עושה יום ארוך לפארקים היפים של העיר. מזג האוויר קצה יותר סביר ואני הולך הרבה ברגל. אחד הדברים הכי מרשימים הם השלטים בChinglish  -  - תירגומים הזויים לאנגלית מהלשון הסינית המדוברת. מקווה שזה האחרון שאני מפרסם. יש הרבה אתרים שמוקדשים לנושא.


בעיר יש שמורת טבע יפה. כרגיל הולך בעקבות האף ונופל בדיוק על הכניסה. חוכך בדעתי אם לקחת הלוואה לצורך קניית כרטיס אבל מחליט שבשביל שני שקלים אין צורך. עליה רצינית, בדרך רחבות קטנות עם שערי כניסה טיפוסיים מעץ. זקנה עושה טאי צ'י (או משהו כזה) עם חרב.




מגיע לפארק ינטאי. מעושה, מלאכותי, סכריני ובכל זאת משהו סיני. יפה למי שאוהב דברים מסוגננים כאלה.


עוד מדרחוב עם מיליוני סינים ודוכני מזון בהתאם. בגן סמוך הופעה של מוזיקה סינית. זמרת סופרן מחקה חתול (לפחות לי זה נשמע ככה) בליווי של כל מיני כלים, חלקם לא מוכרים.
יש לי עוד כמה תמונות אבל בעיקר סרטונים. מתישהו אעשה מהם סרט. עדיין לומד את המצלמה החדשה ותוכנות לעריכת סרטונים אבל החלטתי לא לחכות



ביום הנסיעה, אני קם מוקדם (עדיין תחת ההשפעה של הג'ט לאג) ועולה על הרכבת. רכבת מהירה אבל לא הכי מהירה – לא עברה את ה 248 קמ"ש עד כמה שראיתי על הצג. המקסימום המותר הוא 250 בקו הזה.
בתחנה מחכה לי הנהג שנשלח ע"י בית הספר. התפנקתי ולא בא לי להתחיל לחפש את בית הספר עם התיקים. שעת נסיעה עלתה לי חצי מהמונית מרחובות לנתב"ג.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה