בעל המלון הקודם המליץ לי לעבור בFlic en Flac למרות התנגדות קלה שהייתה לי כי זו עיירה
תיירותי מאוד. חשבתי, לילה אחד, ואז צפונה. הגעתי לאכסניה מאוד ביתית מנוהלת
ע"י אשה נחמדה. היא המליצה על מדריך מקומי טוב ואיתו סגרתי על ליווי לשאר
הימים שלי במאוריציוס, כשהבסיס הוא האכסניה הזו. גם ככה, הצפון לא רחוק. שעה וחצי
נסיעה מקסימום עד הקצה.
התחלתי עם טיול מאורגן לראות דולפינים
ולוויתנים. עולים על סירת מרוץ בחוף, לא רחוק מהאכסניה. אנחנו, ועוד כ 30 סירות
טסים למפרץ אהוב על הדולפינים. הפרסומת אומרת שאם לא רואים דולפינים מקבלים את
הכסף בחזרה. הדולפינים משתפים פעולה עם מפעילי הסירות ודופקים הופעה. מהסירות
האחרות חלק מהאנשים קפצו למים לשחות עם הדולפינים. לא רעיון מוצלח. עד שקופצים
למים, הדולפינים כבר נעלמו.
בכל סירה, נהג ועוזר שמחפש
את ה דולפינים והלוויתנים. הוא משמש כצופה, איש קשר עם הסירות האחרות וגם עוזר טבח
כשמגיעה שעת ארוחת הצהריים. בינתיים, הסירות רודפות אחרי הדולפינים. רואים להקה
וכולם שועטים לעברה. הלהקה צוללת ונעלמת. מופיעה מחדש במקום אחר וכולם דולקים
אחריה. די מגוחך בסך הכל.
הכי יפה זה שדולפין מקבל רוח ספורטיבית
ומחליט לקפוץ באויר
זכינו וראינו גם שני לוויתנים, אמא ובן. זה
לא קורה כל יום.
בצהריים, יורדים לחוף והקפטן והעוזר שלו
מכינים ארוחת צהריים.
הלהיט הוא בננות על האש. חוצים את הבננה,
מורחים בסוכר ווניל ויש מעדן נהדר.
בחוף הרבה תיירים גם מסירות אחרות. יש דוכני
מכירה של תכשיטים בעיקר וביננו מסתובבים גם דוכנים צפים. אם מוחמד לא מגיע להר אז
ההר יגיע למוחמד.
בדרך לחוף ובחזרה ממנו, מסתובבים סביב פטריה
יפה בים.
למחרת, טיול עם המדריך לצפון האי. רק שנינו
במכונית הקטנה שלו. יש פארק בוטני יפה. בפארק בריכות עם לוטוסים ופרחי מים אחרים.
ממש יפה. עוברים גם דרך עיר הבירה. יש מוזיאון קטן ויפה לזכר כל נושא העבדות וגם
מוזיאון בולאי. אותי לימדו שהבול הראשון בעולם הונפק במאוריציוס ע"י הבריטים.
כשהייתי ילד, היה לי קטלוג בולים והבול הזה היה הבול הראשון בו. המוזיאון טוען
אחרת. מסתבר שהיו בולים גם קודם. הייחוד של הפני השחור (זה השם של הבול) הוא
ששילמו עליו מראש והיה לו דבק מאחור. אלו החידושים. הקודמים שולמו כמו מס בולים,
אחרי משלוח והיה צורך להדביק אותם עם דבק.
המדריך לא הכיר את המוזיאון ואת סיפורי
הבולים והחלטתי שזה לא בסדר. אז הכרחתי אותו להיכנס איתי למוזיאון וגם קניתי לו את
הכרטיס. מדריך במאוריציוס זה לא כמו אצלנו. אחרי 15 שנה בתחום הטקסטיל הוא החליט
שהוא מדריך וזהו. בלי בחינות ולימודים. הוא ניסה ללמד אותי את שמו ההרים, אבל
שכחתי אותם די מהר. קרוב לעיר יש גם לוע קטן של הר געש ותצפית יפה על כל האזור.
הוא מאוד התגאה בהיפודרום העירוני. לא התפעלתי מספיק. סיפרתי לו שהיפודרומים יש
לנו אבל הם בני 2000 שנה ויותר.
ביום שאחרי, עוד הפלגה. הפעם בקטמראן. מאוד
מסחרי לתיירים. רציתי לראות מפלים תת ימיים יפים. ראיתי מפלים בתמונות וחשבתי שזה
מה שנראה. חיפשתי אותם מהמטוס כשטסנו מראוניון ולא ראיתי. גם הפעם לא. במקום זה
ראינו מפלים יפים אחרים. הקטמראן גדול מידי ולא יכול להיכנס לנחל שהמים של המפלים
יוצרים. מגיעים עד לשפך ועוברים לסירת מנוע קטנה ואיתה נוסעים פחות מקילומטר במעלה
הנהר עד למפלים. נוגעים בדפנות וחוזרים לסירות. הסירה מגיעה לריף, עוגנת לשעה קלה
למי שרוצה לשחות במים הקרים מידי לטעמי. ועוד פעם אוכל.
את הנתחים שבילו על האש מניחים בסירים מבודדים
תוצרת הודו. נראה מעניין. צריך לחפש כאלה.
ממשיכים
לאי קטן עם תרכיז של תיירים. הסירה מורידה אותנו במזח ויוצאת לעגון במפרץ. כמה
שהאי קטן, יש בו הרבה מלכודות תיירים, מסעדות, דוכני קניות ומסלול מכשולים מאובטח
בין העצים. החמודה הזו בת שנתיים. אין גיל התחלתי לפעילות אתגרית. ביוטיוב יש
סרטון של תינוק מטפס על קיר עוד לפני שהוא למד ללכת.
זה הדבר היחיד שאולי היה יכול לעניין אותי
אבל כל האי הזה עצבן אותי. אולי כי הייתי כבר חם בגלל הקבוצה שעל הסירה. היה
ביניהם גרמני אחר, אולי גם קצת שיכור שדיבר בקולי קולות.
החלטתי לשחות בחזרה לסירה. המפרצון די רדוד
ולכן המים חמימים יחסית. הייתי צריך לחפש בין כל הסירות את הסירה שלנו ואחרי כמה
מאות מטרים עליתי על הסירה והמתנתי לקבוצה הדי מעצבנת שאיתה הפלגתי. התיק שלי היה
אמור להיות אטום למים. מסתבר שהיה חורון קטן והדברים נרטבו בשחייה.
למעט המפל היפהפה, לא הכי נהניתי בטיול הזה.
גם לשחות היה נחמד לשם שינוי.
נשאר לי עוד יום טיול. בבוקר עשיתי סיור
בצוללת בין אוניה שהטביעו שם כדי ליצור בסיס לסביבה ימית, אלמוגים דגים וצבי ים. הספינה
נבקעה לשניים באחד הציקלונים, ואפשר היה לראות את הקרביים שלה.
אחרי הצהריים, עוד חווה לתיירים עם אבני חול
צבעוניות. הרבה פעילויות יש שם, אומגה של מאות מטרים, טרקטרונים סוסים וכו'. אחרי
הימים האחרונים, התגעגעתי להליכה טובה ואת זה עשיתי בין התחנות השונות שכללו גם גן
סלעים וגן שרכים.
למחרת, המדריך לקח אותי לשדה התעופה אחרי
שבבוקר עשיתי מסג' ועוד טיול אחרון על שפת הים.
חזרתי דרך איסטנבול. בתכנון היה להישאר כמה
ימים בעיר כי טסתי בטורקיש איילינז ואפשר להישאר בעיר בלי תוספת מחיר אבל וויתרתי. כולם היו נגד
וטענו שהתורכים עוינים אותנו. בשבוע שעבר נעלם ישראלי בעיר (אולי הצטרף לדאעש, לא
ברור) והשלטונות לא התלהבו לעזור למשפחה לאתר אותו.
אולי בפעם אחרת. צריך לזכור שיש חברות תעופה שמאפשרות
להישאר בנמל הבית שלהם ללא עלות נוספת. WOW באיסלנד היא
דוגמא טובה. אני צריך לזכור את זה לטיולים עתידיים.
יכול להיות שהפוסט הנוכחי הוא הפוסט האחרון
לתקופה ארוכה. היעד הבא הוא סין. מעבר לקיר האש הגדול של סין אי אפשר להגיע לגוגל
ובלוגר – האכסניה של הבלוג שלי. היום אפשר לגלוש בהם באיטיות משוועת באמצעות VPN
אבל הסינים מאיימים שיחסמו גם את זה ב 2018. יש כאלה שאומרים שזה יפגע בכלכלה של
סין אז אולי זו אזהרת שווא. נחייה ונראה (אולי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה