הדיווח
על הסמינר יחכה להזדמנות אחרת.
כבר
נושבת לה רוח סתיו וכמו כמעט כל דבר אחר
זה מגביר לי את התיאבון.
שחרית.
ברחבת
חדר האוכל שולחן עם שתיה חמה, לחם
וריבת מישמישים.
הלסתות
מרעישות לי בראש. מפריעות
לשקט של השחרית.
אבל
בדרך כלל אני לא יכול להתאפק ומורח לי
פרוסה בכל זאת.
הריבה
כל כך טעימה.
ארוחת
בוקר.
על
השולחן משמאל לימין – מפיות נייר,
מלח-פלפל-שמן,
סחוג (מקומי
מהמטבח), זיתים
(מגדלים
כאן כמה זנים), גבינה
לבנה או שתיים (מהמחלבה
המקומית כמובן. קממבר
וגבינות צהובות קשות אחרות, לצערי,
לא מגישים בחדר
האוכל. אפשר
לקנות בפונדק אם רוצים), עדשים
מונבטות, מגש
עם מבחר ירקות (כולל
בצל ושום, לזעזועה
של צלמת איטלקיה שהתארחה כאן לכמה ימים),
רג'לה,
ביצים קשות (לא
מהתרנגולות המקומיות למרות שאת כל השאריות
האורגניות נותנים להן לאכול. אני
לא מכיר את התחום הזה כך שאני לא מכיר את
התפוקה שלהן), לחם
לבן מיובא ולחם חום אפוי במקום.
אירוע
משברי בחיי הקיבוץ - לרגל
המצב החליטו לקצץ בטחינה. מצרך
יקר יחסית.
לא
מגישים אוטומטית לשולחנות ומי שלא יכול
בלי זה ניגש לשולחן של הטבעונים ולוקח לו
לצלחת בנפרד.
כשנגמר
משהו, מרימים
יד והמלצרים מביאים מיד.
אין
סוף לאוכל.
זה
יוצר לי בעיה. הכל
כל כך טעים, איך
מפסיקים לאכול?
אני
מנסה לפתח לי טכניקות.
כמו
למשל,
כשנכנסים
לחדר האוכל ממלאים שולחנות כמו בצבא.
מתיישבים במקום
הפנוי הבא.
אני
משתדל שלא להשאר בסוף התור, כלומר,
שתמיד יהיו אנשים
שהגיעו לפני והם עדיין אוכלים,
לא להשאר אחרון
בשולחן, וכו'.
לא
תמיד זה אפשרי, כי
יש כאלה, דמויות
אוליב אויל (אשתו
הדקיקה של פופאי) שבוצעות
בתיאבון רב מהזית וחותכות את עלה הפטרוזיליה
לשניים כדי לא להעמיס על הבטן. לי
לוקח יותר זמן לחסל את הצלחת.
סחוג
- המתכון.
כוסברה
פלפל
טורי חריף ירוק אחד על כמות נכבדה של
כוסברה
שמן
זית
מלח
פלפל
אני
מתחיל את היום עם לחם חום, מרוח
בשכבה עבה של הסחוג הנהדר הזה ועל זה גבינה
לבנה. רק
אחר כך אני מתפנה לשאר הירקות.
הרב
מכינים להם סלט. אני
אוכל כל ירק בנפרד. אוהב
להרגיש את הטעם של כל אחד מהם יותר טוב.
המלצרים
מסתובבים ומוזגים יוגורט ולפעמים גם
לאסי.
לא
אוהב את הלאסי הזה. מתגעגע
לבננה לאסי של המזרח.
לפעמים
(פעמיים
בשבוע, נדמה
לי) יש גם
"כבד
עדשים". ממרח
נהדר בטעם כבד אבל צמחוני.
כבד
עדשים - המתכון.
עדשים
בצל
מטוגן
ביצה
קשה
מלח
פלפל
וטוחנים
כמו את הסחוג במעבד מזון.
במתכון
המקורי כתוב 25 ביצים.
אפשר להקטין כמויות
אם כי לא מומלץ.
לא
הבנתי את שאר הכמויות. צריך
לעבוד לפי העין ולהתנסות.
צהריים.
סלט
ירקות, חומוס,
ירקות ממולאים,
סוג אחד או יותר של
אורז וכו'.
פעמיים
בשבוע יש גם דג. רביעי
נדמה לי ובימי שישי בערב.
הדגים
מוציאים לי את הרוח החגיגית מהמפרשים של
ארוחת השבת.
מה
לעשות. החיים
זה לא פיקניק.
ארוחת
ערב.
אוכלים
ברחבת חדר האוכל. מוציאים
שני שולחנות לבופה. תפוחי
אדמה, קישואים
וכו' במגשים
גדולים, סלט
ירקות או מרק תורכי (מלפפונים,
בצל ושמיר קצוץ
ביוגורט), לחם
חום ישר מהתנור...
השבת
היינו (כ8
אנשים)
תורני מטבח.
הכנו אוכל ל 240
איש. עבודה
אינטנסיבית מאוד.
פעם
ראשונה שהכנתי אורז בכמות כזו.
טוב, לא
לבד.
השבוע
הגשנו לשולחנות יין רוזה. בשבועות
אחרים היו יינות אחרים. תוצרת
מקומית כמובן.
עבדתי
קשה כדי לטעום ולוודא שכל היין בסדר.
בשבת
בוקר, בנוסף
לחביתות, וירקות
כרגיל, טוסטים
עם תבלינים שקטפתי בגינה של בית האומנויות
(אזוב
וטימין, שום
קצוץ ושמן זית).
מגשים
על גבי מגשים בתנור אפיה גדול.
כמה סבבים של לחם.
גם
חדש וגם שאריות מהחלות שהכינו לשבת,
גם מהלחם החום
הנהדר.
הרבה
לחם.
החלק
הכי קשה בתורנות הוא לבחור שיר ששרים אותו
לפני שכולם מתחילים לאכול בארוחת שבת.
מצאנו
כמה דקות כדי לעשות חזרה גנראלית עוד באור
יום, בייחד
עם שחקני החיזוק שבאו להוסיף כמה כלים
לחגיגה, והתוצאה
היא לפניכם.
נגמרה
לי הבטריה במצלמה באמצע צילום ההופעה כך
שאין סרטון.
מצטער,
לא חשבתי על זה
בזמן.
את
הסינרים הורדנו לפני ההופעה כמובן.
יש
עוד אוכל והפסקות אוכל. אולי
בפעם אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה