נאות סמדר – הנחיתה

אני כאן כבר חודש. על המקום שמעתי מחוה. אחר כך התברר לי שנמרוד בילה כאן שלושה ימים כשעשה את שביל ישראל, דורון הבן של קויה גר כאן עם משפחתו ואפילו, אורי, הדוד שלי, כיוון להם פעם את הפסנתרים.

ירדתי מהאוטובוס בפונדק של נאות סמדר והלכתי ברגל לעבר המגדל היפה של מרכז האומנויות שנראה מרחוק כמו מבנה מהאגדות.

חשבתי על זה שבעצם הלכתי לאיבוד לפני המון זמן ולא ברור לי בדיוק מתי זה קרה.

הרי רצינו פעם לגור בערבה ואיכשהו הרצון הזה נעלם, בדרך של ההתנהלות של הטייס האוטומטי, מלימודים ללימודים, מעבודה לעבודה.

בסופו של דבר, לא הגענו לערבה. לא יודע למה. גם נעמי לא.

אולי היינו יותר מאושרים אם זה היה קורה. אי אפשר לדעת.

מיקמו אותי במבנה של שני חדרים עם שרותים ומקלחת משותפים. יותר טוב ממה שיש לי בתל אביב, אמר לי נמרוד. טוב שיש מישהו שמבין אותי. (בינתיים, עברתי למקום אחר עם שותף לחדר, אבל על זה בפעם אחרת).

שמתי את הדברים שלי בחדר ויצאתי לסיבוב הכרות. יש המון פינות חמד, אגם קטן ובריכה לשחיה לידו, בוסתן עם עצי פרי מסוגים שונים, חורשת תמרים, כרמי זיתים ויין, עוד בריכה קטנה בפסגה של גבעה והרבה סוכות שלא הבנתי בהתחלה את המשמעות והשימוש שלהם. על זה בפעם הבאה.

יש גם מלכודת נמרים עתיקה עם שלט שחוק לידה שמצהיר שהמלכודת היא אתר ארכיאולוגי. השלט לא מתוארך. אני לא חושב שהוא מהתקופה הנבטית כי הוא כתוב עברית, אבל הוא נראה עתיק.

בכל החגיגה הזו נטועים מבנים מכל מיני סוגים ובחלקם מגדל קירור הפועל לפי השיטה הפרסית העתיקה, כפי כפי שמתואר גם באתר האינטרנט של הקיבוץ.

והנגב עצמו, מחוץ לנאות המדבר הזו, מרחבים ...

בשבילי, האוכל – גן עדן קולינרי, פשוט וטעים. איך מפסיקים לאכול, הלחם, סחוג, כבד עדשים. הכל תוצרת בית. פירות, גבינות מהמחלבה, זיתים ממטעי הזיתים, יינות טובים מהיקב, לדר מישמיש ושזיפים ....

אמרתי לעצמי, שכדי שארגיש בגן עדן, חסר לי רק דבר אחד קטן – אספרסו טוב.

למחרת, נשלחתי לעבוד בפונדק והדבר הראשון שנלכד במבט היה, מה אם לא, מכונת אספרסו מפוארת. מאז אני מתנדב לעבוד שם כל שבת.

חם פה ויבש. כולם שואלים אותי איך אני מסתדר עם החום. לא מבין למה. מזג האויר הזה הוא בדיוק בשבילי.