אם
להאמין לאינטרנט, בנאות
סמדר מתגוררת כת. אני
עוד לא מצאתי אותה. אולי
היא מסתתרת בדיר או במטע, שם
עוד לא עבדתי.
אולי
היו סממנים מסויימים להיות התושבים כת
כאשר יוסף ספרא, המורה
הרוחני של קבוצת המייסדים היה בחיים ושאלו
אותו כל דבר. אבל
הוא כבר לא בחיים כבר כמה שנים וחוץ מזה
שמזכירים אותו מידי פעם במשפט שמתחיל ב-
"יוסף אמר ש...",
אין הרבה סממנים
חיצוניים לכת הזו.
באופן
די מעצבן, אין
"כל כתבי
יוסף" כך
שקשה ללמוד מי הוא היה ומה הוא חשב,
באופן מסודר.
יש
כמה טקסים שיכולים להראות מוזרים,
אבל בסך הכל זוהי
קהילה ששמה לה כמטרה (אם
הבנתי נכון) ללמוד,
מתוך רצון לחיות
ללא קונפליקטים, כל
אדם עם עצמו, עם
הקהילה ועם הסביבה ומנסה לחיות את המטרה
הזו.
את
היום מתחילים בחמש ורבע - "שחרית".
יושבים בחדר האוכל,
ברחבה או על הדשא
מחוצה לו בדממה מוחלטת, משהו
כמו רבע שעה, עשרים
דקות. בימים
של בציר, עושים
את זה באחת הסוכות שקרובות לכרם.
אני לא יודע מה
האחרים עושים בזמן הזה. אני
מקשיב להתעוררות של הבולבולים.
אחרי
השחרית, יש
לפעמים גיוסים לבציר, קטיף
פרי, עישוב
בגן התבלינים וכו'.
אחרי
זה אוכלים. 10 דקות
לפני הארוחה מצלצלים בגונג. שומעים
אותו למרחקים.
עוד
אחד מהדברים המשונים במנהגי המקום הוא
שלא מדברים בחדר האוכל.
על
רקע השקט הזה ,הרעש
של עשרות אנשים, לוקחים
ירקות ממגש במרכז השולחן וחותכים אותם
קטן קטן על הצלחת שלהם מחריש
אזניים.
אחרי
הארוחה, יוצאים
לרחבת חדר האוכל עם שתיה חמה (אני
עם לואיזה וקצת גרניום) מפטפטים
קצת וב9 עוד
גונג (קטן
יותר) והולכים
לעבוד.
אי
אפשר בלי הצילצולים האלה. רב
האנשים בלי שעון ובלי פלאפון.
לפעמים
גם נאספים לפני הפיזור לענפים השונים,
כדי להיפרד מאנשים
ששהו תקופת זמן בקיבוץ.
לפני
הסמינר (על
זה בפוסט הבא) עבדתי
בעיקר בעיבוד פרי (כשהלסת
עסוקה מידי פעם – לדר מישמיש ושזיפים,
זיתים,תמרים,
…). חוץ מזה עבדתי
בחדר אוכל, "נהג
מונית" לצומת
קטורה, כוננות
שער (הסבר
עוד מעט), בפונדק,
וחדר אוכל ילדים.
ביום
שישי כולם עובדים בתחזוקת הקיבוץ.
אני משובץ בדרך כלל
בענף הנוי – גיזום, עישוב
וכו'.
ב
11, עוד
הפסקה. יושבים
ביחד ומנהלים שיחה אחת. ז"א
כל הקבוצה משתתפת באותה שיחה ולא מתפצלים
לשיחות של צמדים או שלשות. יש
לא מעט מתנדבי חו"ל
כך שבדרך כלל השיחה באנגלית.
עובדים
עד ארוחת הצהריים. בארוחה,
כמו בשאר הארוחות,
שקט יחסי,
ויש מלצרים כדי
לצמצם את התעבורה בחדר האוכל. אם
חסר משהו על השולחן, מרימים
יד והמלצרים מביאים השלמות.
יש
גם ביביסיטרים שמקבלים את התינוקות כדי
שההורים שלהם יוכלו לאכול בשקט.
אחרי
ארוחת צהריים, עוד
טקס מוזר. בעברית
קוראים לו "שלאף
שטונדה”.
באינטרנט
כתוב שהחברים מתבדלים מהחיים בחוץ ונועלים
את השערים של הקיבוץ.
זה
קורה בשעה שתיים, אז
כולם פורשים למנוחת הצהריים ולא רוצים
שאנשים מבחוץ יסתובבו בשטח הקיבוץ ללא
השגחה. כונן
השער מסתובב ברכב ופותח את השער לאנשים
שיש להם סיבה להכנס.
אני
מת על פרשנים שכותבים באינטרנט כל מיני
שטויות בלי לנסות לברר את האמת.
שלא נבלבל אותם עם
עובדות.
ברבע
לחמש, פגישת
עבודה בחדר האוכל. לא
כולם מגיעים. משלימים
חוסרים בסידור העבודה, בדרך
כלל – שומרים ללילה.
בהזדמנות
זו, מתנדבים
חדשים מציגים את עצמם.
היה
מדהים לראות איך רב הקיבוץ זכר את השם שלי
כבר ביום הראשון.
לי
לקח המון זמן לזכור שמות ויש עדיין אנשים
שאני לא זוכר את שמם.
ניסיתי
להצמיד בזכרון שמות של אנשים חדשים לתמונות
של אנשים שאני מכיר באותו השם.
בדרך כלל זה עובד.
לא תמיד.
לפעמים
אני מחליט שהשם שלהם מתאים לפרצוף שלהם.
גם זה עובד לפעמים.
יש אחת שיש לה "פרצוף
של דניאלה" ואני
מתבלבל עם השם האמיתי שלה לעיתים קרובות.
הסברתי
לה שגם עם השמות של הילדים שלי אני מתבלבל
אז שלא תעלב.
בכל
יום יש מישהו בשבתון, מסתובב
בקיבוץ ורואה דברים שהוא לא רואה ביום
יום ומקבל פרספקטיבה חדשה. בפגישה
בחמש הוא מספר מה הוא עשה ומה הוא הרגיש
ביום הזה.
עובדים
עד ארוחת ערב.
ביום
שישי, עוד
פעילות משותפת לפני הארוחה - מעגל
בלבן. מין
ריקוד של כמה דקות שמקורו כנראה בשעורי
התנועה שמתקיימים בערבים. מסובך
לי הריקוד הזה. ריקוד
הוא לא הצד החזק שלי.
אחרי
הריקוד, מוציאים
את השולחנות לרחבה ולפני שמתחילים לאכול,
תורנות השבת במטבח
שרה שיר לכל הסועדים, לפי
בחירתה.
אחרי
ארוחת הערב יש התקבצויות ללימוד,
את הנושא המשותף
לקיבוץ שדיברתי עליו בהתחלה,
תנועה,
אימפרוביזציה וכו'.
אני
הולך לישון בערך בעשר. לפעמים
על גג המבנה שלי, במלון
מליון כוכבים.
בשבוע
האחרון התחיל להיות לח, אז
נכנסתי פנימה.
זהו,
מספיק להפעם.
אני הולך לישון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה