זהו. עברו להם 10 שבועות של הפלגה באיי יוון. לוונציה לא הגענו אבל ראינו הרבה מקומות מעניינים אחרים.
את רתימנו עזבנו לקראת זריחה והתחלנו את מסעינו מזרחה, הביתה. אחרי השקיעה הגענו ללגונה של Spinalonga. העגינה הייתה ברוח נוראית. שרגא נשאר במשמרת עוגן כדי לוודא שאנחנו לא גוררים אותו ושהוא מחזיק מעמד. כשהגיע התור שלי הוא החליט שאין סיבה להעיר אותי והכל בסדר. בכל זאת התעוררתי ב 4 לפנות בוקר וישבתי בחוץ כרבע שעה על סיפון הסירה המתנדנדת והמסתובבת ברוח וחזרתי למיטה. בשש, עוד לפני השקיעה, עקרנו משם.
באפרוריות הזריחה והמבט מול השמש, נראה שהמבצר הוונציאני (כמובן) שעומד על האי שיוצר את ה"כאילו" לגונה היה היפה מבין אלו שראינו בהפלגה הזו.
המשכנו ל Sitia - "התחנה האחרונה ברכבת זו", 4 שעות בים "רוחני" וגלים גבוהים.
רשיד עזר לנו להקשר למזח. צעיר מצרי בן 28, חולה געגועים למשפחה ולמדינה שלו שאין לו יותר. בא לקשקש איתנו כל ערב ועשה כל מאמץ לעזור. אחותו נפטרה מסיבה שלא ברורה לי, אח שלו נורה ע"י שוטר לובי כשניסה לדוג בימים הטריטוריאליים שלהם, כמו שניסה לדוג במים של ישראל. עובד כעוזר דייג על סירה מקומית. רחמנות עליו.
בבוקר שלמחרת הלכתי למוזיאון הארכיאולוגי. המוזיאון מקסים ולדעתי יותר מוצלח מהמוזיאון בהרקליון, למרות שלפי השלט בכניסה, הוא עדיין בבניה. לא לכל החלונות יש הסברים. הביא לי את החשק לנסות להתמודד עם פיענוח כתב Linear A שלא פוענח עד היום - אחד הדברים שהקסימו אותי בתור ילד וגרמו לי ללמוד ארכיאולוגיה בהמשך.
עוד יום "מנוחה" לאגירת כוחות לפני ההפלגה ומנהלות כמו טיול למשטרה כדי לברר את הפרוצדורה של ביקורת דרכונים.
למחרת הלכנו לביתן בקרת הדרכונים בנמל הסמוך. סגור כמובן. שוטר בא בעקבות הבקשה שלנו מהיום שלפני, לקח את הדרכונים והחזיר אותם לסירה כעבור רבע שעה.
ההפלגה הייתה רגועה יחסית. אני התעמקתי בספרי מתח מהקינדל של שרגא כשהוא היה טרוד בבעיות ניווט סבוכות.
השתדלנו לא להפעיל מנוע בדרך חזרה אבל ביום הרביעי כמו ששרגא אומר, הסוסים רוצים לרוץ כשהם מריחים את האבוס ובגלל שהרוח ירדה הפעלנו אותו לכמה שעות בכל זאת.
כשהתקרבנו לחוף, תפסה עלינו טרמפ ציפור קטנטנה (עלוית?) לכמה שעות.
לפי ה GPS היינו אמורים להגיע להרצליה בחצות. כיוון שביקורת גבולות סגור נאלצנו לחכות מחוץ למים הטריטוריאליים מ 9:30 עד הבוקר. סגרנו את הבאסטה והלכנו לישון.
בבוקר התייצבנו שם עם הפתיחה ב 7 והגענו בחזרה לתל אביב בערך 8 חצי.
אחלה של 10 שבועות ו9 פוסטים בבלוג הזה. הרבה תודות לשרגא על הכל.
ולגבי 7 הקילוגרמים שקיוויתי לאבד בהפלגה הזו? טוב תודה, יפה ששאלתם. שלומם טוב. הם עדיין מלווים אותי לכל מקום, ביחד עם בני הדודים שלהם שהצטרפו בדרך (ככה נראה לי, לא נשקלתי, לא לפני ולא אחרי).
את רתימנו עזבנו לקראת זריחה והתחלנו את מסעינו מזרחה, הביתה. אחרי השקיעה הגענו ללגונה של Spinalonga. העגינה הייתה ברוח נוראית. שרגא נשאר במשמרת עוגן כדי לוודא שאנחנו לא גוררים אותו ושהוא מחזיק מעמד. כשהגיע התור שלי הוא החליט שאין סיבה להעיר אותי והכל בסדר. בכל זאת התעוררתי ב 4 לפנות בוקר וישבתי בחוץ כרבע שעה על סיפון הסירה המתנדנדת והמסתובבת ברוח וחזרתי למיטה. בשש, עוד לפני השקיעה, עקרנו משם.
באפרוריות הזריחה והמבט מול השמש, נראה שהמבצר הוונציאני (כמובן) שעומד על האי שיוצר את ה"כאילו" לגונה היה היפה מבין אלו שראינו בהפלגה הזו.
המשכנו ל Sitia - "התחנה האחרונה ברכבת זו", 4 שעות בים "רוחני" וגלים גבוהים.
רשיד עזר לנו להקשר למזח. צעיר מצרי בן 28, חולה געגועים למשפחה ולמדינה שלו שאין לו יותר. בא לקשקש איתנו כל ערב ועשה כל מאמץ לעזור. אחותו נפטרה מסיבה שלא ברורה לי, אח שלו נורה ע"י שוטר לובי כשניסה לדוג בימים הטריטוריאליים שלהם, כמו שניסה לדוג במים של ישראל. עובד כעוזר דייג על סירה מקומית. רחמנות עליו.
בבוקר שלמחרת הלכתי למוזיאון הארכיאולוגי. המוזיאון מקסים ולדעתי יותר מוצלח מהמוזיאון בהרקליון, למרות שלפי השלט בכניסה, הוא עדיין בבניה. לא לכל החלונות יש הסברים. הביא לי את החשק לנסות להתמודד עם פיענוח כתב Linear A שלא פוענח עד היום - אחד הדברים שהקסימו אותי בתור ילד וגרמו לי ללמוד ארכיאולוגיה בהמשך.
עוד יום "מנוחה" לאגירת כוחות לפני ההפלגה ומנהלות כמו טיול למשטרה כדי לברר את הפרוצדורה של ביקורת דרכונים.
למחרת הלכנו לביתן בקרת הדרכונים בנמל הסמוך. סגור כמובן. שוטר בא בעקבות הבקשה שלנו מהיום שלפני, לקח את הדרכונים והחזיר אותם לסירה כעבור רבע שעה.
ההפלגה הייתה רגועה יחסית. אני התעמקתי בספרי מתח מהקינדל של שרגא כשהוא היה טרוד בבעיות ניווט סבוכות.
השתדלנו לא להפעיל מנוע בדרך חזרה אבל ביום הרביעי כמו ששרגא אומר, הסוסים רוצים לרוץ כשהם מריחים את האבוס ובגלל שהרוח ירדה הפעלנו אותו לכמה שעות בכל זאת.
כשהתקרבנו לחוף, תפסה עלינו טרמפ ציפור קטנטנה (עלוית?) לכמה שעות.
לפי ה GPS היינו אמורים להגיע להרצליה בחצות. כיוון שביקורת גבולות סגור נאלצנו לחכות מחוץ למים הטריטוריאליים מ 9:30 עד הבוקר. סגרנו את הבאסטה והלכנו לישון.
בבוקר התייצבנו שם עם הפתיחה ב 7 והגענו בחזרה לתל אביב בערך 8 חצי.
אחלה של 10 שבועות ו9 פוסטים בבלוג הזה. הרבה תודות לשרגא על הכל.
ולגבי 7 הקילוגרמים שקיוויתי לאבד בהפלגה הזו? טוב תודה, יפה ששאלתם. שלומם טוב. הם עדיין מלווים אותי לכל מקום, ביחד עם בני הדודים שלהם שהצטרפו בדרך (ככה נראה לי, לא נשקלתי, לא לפני ולא אחרי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה