טונגבה זה לא שם של מקום. זה השם של המשקה שיש בכוסות האלומיניום שעל השולחן. בתמונה רואים את אתמראם, בימאל, דרור וסתיו מתענגים על המשקה הזה בתוספת של פפד מסלאלה (עוד אחד מהמאכלים שאני הכי אוהב בעולם).
בסווימבו, לא רחוק מהמשרדים והבית של תבל בצדק יש מסעדה קטנה שנקראת טוריסט.
אוכל בסגנון טיבטי-נפאלי וגם את המשקה הנפלא הזה.
עושים אותו מדוחן. מתסיסים את הדוחן עם שמרים כלשהם שנקראים "מרצ'ה". מחכים 5 שבועות לפחות בסביבה אטומה נטולת חמצן והחומר מוכן לשימוש.
מקבלים את הכוס עם הדוחן והקש שגם הוא מאלומיניום ומוסיפים מים חמים מהתרמוס שאפשר לראות במרכז השולחן.
בפעם הראשונה, המשקה עדיין קר וזה לא משהו, מרגישים קצת את האלכוהול, זה טעים, אבל לא מרשים ומיוחד כמו אחרי הכוס השניה, השלישית, הרביעית ... כל הזמן מוסיפים מים והבאי (אח קטן בנפאלי - כולנו אחים) מעדכן את התרמוס בלי שמבקשים ממנו.
המקום מאוד פשוט ודי אפל - לא רק כי חוסכים על תאורה כמו בכל נפאל. זה האופי של המקום.
יש הרבה ביקוש ולפעמים גם תור בחוץ. כשאנחנו לא באים חבורה שלמה, יושבים עם עוד אנשים ליד השולחן ולפעמים מתפתחת שיחה נעימה.
בפעם האחרונה הלכתי לשם עם אהרון ושוחחנו ארוכות עם אורתופדים מבית החולים הצבאי הסמוך. היה ערב נעים מאוד.
ביחד עם הטונגבה אכלתי טוקפה - מרק נהדר שאני תמיד אוכל כשאני בסוויבו, אם במסעדה הזו או במסעדה סמוכה אחרת.
את זה ואת הפפד אני יכול לאכול גם בבית בתל אביב. אבל מה יהיה עם הטונגבה?
חשבתי אולי להציע לעמרי למכור טונגבה בבר שלו - זאיצ'יק - זה יכול להיות אטרקציה ייחודית.
אבל אני מפחד להכין את זה לבד. אם לא יודעים לעשות את זה נכון, אני מניח שכמו בכל תהליך הכנת משקאות אלכוהוליים זה יכול להפוך להיות רעיל.
אני חייב למצוא נפאלי בתל אביב שיודע להכין את זה. מכל הדברים בנפאל - זה הדבר שאתגעגע אליו הכי הרבה !!
בסווימבו, לא רחוק מהמשרדים והבית של תבל בצדק יש מסעדה קטנה שנקראת טוריסט.
אוכל בסגנון טיבטי-נפאלי וגם את המשקה הנפלא הזה.
עושים אותו מדוחן. מתסיסים את הדוחן עם שמרים כלשהם שנקראים "מרצ'ה". מחכים 5 שבועות לפחות בסביבה אטומה נטולת חמצן והחומר מוכן לשימוש.
מקבלים את הכוס עם הדוחן והקש שגם הוא מאלומיניום ומוסיפים מים חמים מהתרמוס שאפשר לראות במרכז השולחן.
בפעם הראשונה, המשקה עדיין קר וזה לא משהו, מרגישים קצת את האלכוהול, זה טעים, אבל לא מרשים ומיוחד כמו אחרי הכוס השניה, השלישית, הרביעית ... כל הזמן מוסיפים מים והבאי (אח קטן בנפאלי - כולנו אחים) מעדכן את התרמוס בלי שמבקשים ממנו.
המקום מאוד פשוט ודי אפל - לא רק כי חוסכים על תאורה כמו בכל נפאל. זה האופי של המקום.
יש הרבה ביקוש ולפעמים גם תור בחוץ. כשאנחנו לא באים חבורה שלמה, יושבים עם עוד אנשים ליד השולחן ולפעמים מתפתחת שיחה נעימה.
בפעם האחרונה הלכתי לשם עם אהרון ושוחחנו ארוכות עם אורתופדים מבית החולים הצבאי הסמוך. היה ערב נעים מאוד.
ביחד עם הטונגבה אכלתי טוקפה - מרק נהדר שאני תמיד אוכל כשאני בסוויבו, אם במסעדה הזו או במסעדה סמוכה אחרת.
את זה ואת הפפד אני יכול לאכול גם בבית בתל אביב. אבל מה יהיה עם הטונגבה?
חשבתי אולי להציע לעמרי למכור טונגבה בבר שלו - זאיצ'יק - זה יכול להיות אטרקציה ייחודית.
אבל אני מפחד להכין את זה לבד. אם לא יודעים לעשות את זה נכון, אני מניח שכמו בכל תהליך הכנת משקאות אלכוהוליים זה יכול להפוך להיות רעיל.
אני חייב למצוא נפאלי בתל אביב שיודע להכין את זה. מכל הדברים בנפאל - זה הדבר שאתגעגע אליו הכי הרבה !!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה