באחת מההפסקות בסדנא שהעברתי ביום שלישי שעבר
יצא לי לדבר על מפלי ויקטוריה. קראתי באינטרנט שכדאי לחכות לאפריל. כשיהיה יותר
מים במפלים. סוף שבוע ארוך (חופשת הפסח) ציפה לי ושאלתי אם בכל זאת כדאי לי לנסות
לנסוע. עמנואל המודד שלנו הראה לי סרטון עם המון מים שהוא צילם כמה ימים קודם
והמליץ לי לנסוע. הוא המליץ לי גם על חברת האוטובוסים של משפחת Mazhandu.
אוטובוסים נוחים ומהירים.
לקחתי את האוטובוס האחרון של חמישי. חבל על
כל רגע. שבע בערב יוצאים אבל צריך להיות חצי שעה קודם בתחנה. שבע שעות נסיעה.
ניסיתי למצוא מקום לינה דרך האינטרנט. ידעתי שיהיה קשה בגלל החג. לא מצאתי. החלטתי
לנסוע בכל זאת. אני אופטימי מטבעי. יהיה טוב.
לידי יושב בחור צעיר עם אנגלית משובחת. מאוד
נחמד. מוודא שיש לי את מספר הטלפון שלו למקרה שאני נתקע בליווינגסון וצריך עזרה.
מגיעים בשתיים לפנות בוקר. האוטובוס נשקל פעמיים בדרך, כמו כל משאית שעוברת בדרך.
חשוב. שלא יהיה עומס יתר. נראה לי שזו גם עוד דרך למצוא תעסוקה לאנשים, כמו כל
מחסומי הדרכים של המשטרה ביציאה וכניסה לכל עיר. אמרו לי שאני יכול להמשיך לישון
באוטובוס עד הבוקר. לא בא לי להתחיל לחפש מלון באמצע הלילה. מסתבר שדווקא האוטובוס
הזה ממשיך הלאה בשעה 4. הייתי ערני אחרי 5 שעות שינה באוטובוס ולא הצלחתי להירדם
אז הלכתי לחפש בכל זאת. לא רחוק מצאתי מלון, קצת יקר בשביל 4 שעות שינה. לא נורא.
בבוקר אני שואל את הפקידה בקבלה איך אני מגיע
ללשכת התיירות הממשלתית. למה אתה שואל אותי, היא שואלת, הנה הפקידות – בדיוק
יוצאות מהמלון. תמיכה שהגיעה מלוסקה לעבוד בפסטיבל בין לאומי שקורה בסוף השבוע
הארוך הזה בליווינגסטון. לקחו אותי למשרדים שלהם, ומצאו לי מלון נחמד וזול, בדיוק
מול המלון שהייתי בו בלילה. צריך לזכור את המקום לפעם הבאה אם אגיע לכאן.
אחרי שהתמקמתי, נסעתי לפסטיבל. טעיתי בשם של
הכפר בו היה הפסטיבל ועל טעויות משלמים. במקרה הזה, שילמתי למונית. הנהג שאל אותי
כמה זמן אני בזמביה כדי לקבוע מחיר. הסכמנו על מחיר גבוה מידי אבל סביר. אחרי
שסגרנו את המחיר שאלתי אותו, כמה הייתי משלם אם הייתי מקומי. הסיפור שהוא ניסה למכור
לי היה, שמקומי משלם יותר אבל הוא לא רוצה שיהיו לי טענות נגד זמביה שהמחירים
גבוהים מידי. ממש. בדיחה מצוינת.
פסטיבל ריקודים. מכל מיני מחוזות בזמביה וגם
ממדינות בסביבה. המוזיקה בסה"כ מאוד מונוטונית וחוזרת על עצמה.
לחלק מהלהקות היה גם קרימבה. השם קרימבה הוא
גם שם של כלי אחר במקסיקו, שמנגנים בו ע"י הרעדת קפיצי ברזל מעל לתיבת תהודה
קטנה. כמו שרואים בתמונה, הקרימבה דומה למרימבה של אמריקה הלטינית. שמות שונים - סתם
בשביל לבלבל את האויב.
ברב הריקודים היה גם שחקן ראשי – LISHIKI - דמות מעניינת מהאיזורים בצפון
מערב המדינה.
בוצוואנה שלחה נציגות שרקדו עם כדים על הראש
בדיוק כמו המשלחת המצרית, רק המוזיקה הייתה שונה.
אפילו להקה סינית הייתה, בערך. בית ספר
לתרגילי לחימה שמנוהל ע"י סינים. בפעם האחרונה שהייתי בארץ הלכתי עם חגי להופעה
של נזירי שאולין. ההופעה פה הייתה לא פחות מרשימה שכן היא כללה לחימה מבוימת ולא
סתם תרגילים, שבירת קרשים על הראש וכו'
בין מושבי הכבוד לבמה היה גשר קטן מעל
לשלולית ירקרקה וכל הזמן ניסו להזיז משם את הצלמים כדי לפנות מעבר לVIP
שיעלה לבמה לברך. היו כמה כאלה. שרת התיירות, השגריר הסיני, נציג מצרי, מנכלים
למיניהם. לשמחתי, אף אחד מהם לא טרח לעלות לבמה ולשעמם אותנו עם נאום טרחני.
מהמופע חזרתי למלון ברגל. הליכה של כשעתיים. בדרך
עברתי במסעדה האיטלקית. בבוקר, בין לשכת התיירות הממשלתית והמלון, עברתי דרך הסופר
כדי לקנות שתיה. בא לי קקאו והתלוננתי על כך שהחלב מפלסטיק (ז"א חלב עמיד).
המוכרת הלכה למדפים והביאה לי חלב אמיתי. בינתיים התקשקשתי עם עוד מוזונגי שעמד
לידי וטען שזה המקום היחיד בעיר שעושה קפוצ'ינו ראוי לשתייה. איטלקי, שיש לו מסעדה
וגם דוכן גלידה בכניסה. גלידה איטלקית אמיתית. חלום רטוב שלי מאז שהגעתי לזמביה. הגלידה
בזמביה מזעזעת, בלשון המעטה. לעומת זאת, הגלידה הזו הייתה עונג צרוף. חזרתי לדוכן
כל יום, אבל ביום השלישי קניתי רק גביע קטן מסיבה שאתאר בהמשך. סיפרתי לו שב1980
בפירנצה, בעיר העתיקה, היו 35 דוכני גלידה ושדגמנו את כולן. אחרי הגלידה עברתי
לפיצה שבקושי רב הצלחתי לסיים. גודל איטלקי, הוא אמר. כששאל איך הגלידה, עניתי לו
שהיא חלומית ויש לי רק תלונה אחת: הגביע מפלסטיק, והוא עמוק מידי ואני לא מגיע עם
הלשון לקרקעית.
יום המחרת הוקדש למפלי ויקטוריה. על כך בפוסט
הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה