התכנון היה להיות שם יותר זמן. כמו שקורה בפרוייקטים, המצב בשטח שונה ממה שחושבים בשעת התכנון.
מסתבר שיש להם עובדים מיומנים ומסודרים ולפחות מבחינת המערכת הגיאוגרפית, אין לי מה לעשות שם יותר.
אחרי טיסה ארוכה דרך טורונטו נחתתי ב- New Providence האי הכי מיושב באיי בהאמה. אני מצהיר בכניסה שאני בא לפגישות עסקים. זה כולל מצגת? גם מצגות, אני אומר. מצגות זו עבודה שדורשת ויזת עבודה, הם אומרים, ומושיבים אותי ביחד עם קבוצת קובנים. מחכים למנהלת האימיגרשן, שתאפשר לי כניסה עם ויזת עבודה זמנית. חצי שעה מבוזבזת ודאגה שמחכים לי בחוץ ולא יודעים מה קורה לי.
בסופו של דבר העניינים מסתדרים ואנחנו נוסעים "הביתה" - לבית ששכרו לכל העובדים בפרוייקט, בשכונה חביבה בשם Sandyport.
יש לי מצלמה חדשה. עוד לא למדתי אותה. יש לי שתי תמונות של הבית. בשניה הוא ורוד. אני מנסה כל מיני אופציות, white balance, HDR, סיפורים. לא רשמתי מה עשיתי בכל תמונה ואני לא זוכר מה הצבע האמיתי של הבית. פדיחה.
השכונה נחמדה, כוללת תעלה ימית שמגיעה עד לבתים.
לכל שכונה כזו (בעגה המקומית "פרוייקט פיתוח") מערכת ביוב משלה. מכאן הבלאגאן. בנוסף, מפלס מי התהום גבוה מאוד וקשה לחפור תעלות לצינורות ביוב. את הביוב מחדירים לעומק האדמה למערות קארסטיות שנשטפות ע"י מי ים וההנחה היא שאורגניזמים שונים "מטפלים" בהם.
המים הגבוהים ושפלותו של האי (הייתה פסגה של 37 מ' מעל פני הים וכנראה כיסחו גם אותה) יוצרים גם מנגרובים - השלולית הזו נמצאת בשכונה שלנו.
כ 300,000 תושבים באי הזה, מרביתם ב-Nassau הבירה. 200 קמ"ר כל האי הזה והרבה אין מה לראות. 50% מכלכלת המדינה באה מתיירות - מלונות
ואניות אהבה.
תודעת שרות, זה שם המשחק, לפחות במסעדת הדולפינים.
אנחנו מסתובבים באי לראות את מתקני הביוב ככה שהייתי כמעט בכל מקום ובאחד הימים עשיתי מסע רגלי של 16 ק"מ בעיר "העתיקה" ולאורך החוף הצפוני.
בסוף הסיור, כשהגעתי למקום שהכרתי טוב וירדה כבר חשכה, עליתי על אוטובוס עם שלטים מצחיקים.
הצחיק אותי לא פחות השלט ליד כל בית ספר. מסע פרסום נגד תופעת הסבתות בנות ה 30 שראיתי הרבה בסתישע.
יש לי הרבה תמונות ממתקני ביוב שביקרנו בהם אבל בלי ריח אין טעם להעלות אותם לבלוג. ביקרנו גם בגן פסלים יפה שנוצר מחורשת עצים שמנציח את ההגעה והפרדה של העבדים אל ומהאי.
בגן הזה למדתי שיעור חשוב. המצלמה שלי כזו קטנה שהיא יכולה ללכת לאיבוד על המושב שלידי בלי שארגיש. חיסרון של מצלמה קטנה שלא חשבתי עליו קודם. לכן הצילום במקור לפני החיתוך הוא של שמוליק.
אף אחד ממתקני הטיהור באי לא תקין אבל באחד מהם צילמתי עלה יפה.
לסיכום, מקום מעניין אבל אם לא מתים על בטן גב במלון 5 כוכבים אז הרבה אין מה לעשות פה.
האטרקציות האמיתיות הן מתחת למים - לצלול עם כרישים, אבל לא היה לי זמן וגם המים היו קרים מידי לטעמי.
מסתבר שיש להם עובדים מיומנים ומסודרים ולפחות מבחינת המערכת הגיאוגרפית, אין לי מה לעשות שם יותר.
אחרי טיסה ארוכה דרך טורונטו נחתתי ב- New Providence האי הכי מיושב באיי בהאמה. אני מצהיר בכניסה שאני בא לפגישות עסקים. זה כולל מצגת? גם מצגות, אני אומר. מצגות זו עבודה שדורשת ויזת עבודה, הם אומרים, ומושיבים אותי ביחד עם קבוצת קובנים. מחכים למנהלת האימיגרשן, שתאפשר לי כניסה עם ויזת עבודה זמנית. חצי שעה מבוזבזת ודאגה שמחכים לי בחוץ ולא יודעים מה קורה לי.
בסופו של דבר העניינים מסתדרים ואנחנו נוסעים "הביתה" - לבית ששכרו לכל העובדים בפרוייקט, בשכונה חביבה בשם Sandyport.
יש לי מצלמה חדשה. עוד לא למדתי אותה. יש לי שתי תמונות של הבית. בשניה הוא ורוד. אני מנסה כל מיני אופציות, white balance, HDR, סיפורים. לא רשמתי מה עשיתי בכל תמונה ואני לא זוכר מה הצבע האמיתי של הבית. פדיחה.
השכונה נחמדה, כוללת תעלה ימית שמגיעה עד לבתים.
לכל שכונה כזו (בעגה המקומית "פרוייקט פיתוח") מערכת ביוב משלה. מכאן הבלאגאן. בנוסף, מפלס מי התהום גבוה מאוד וקשה לחפור תעלות לצינורות ביוב. את הביוב מחדירים לעומק האדמה למערות קארסטיות שנשטפות ע"י מי ים וההנחה היא שאורגניזמים שונים "מטפלים" בהם.
המים הגבוהים ושפלותו של האי (הייתה פסגה של 37 מ' מעל פני הים וכנראה כיסחו גם אותה) יוצרים גם מנגרובים - השלולית הזו נמצאת בשכונה שלנו.
כ 300,000 תושבים באי הזה, מרביתם ב-Nassau הבירה. 200 קמ"ר כל האי הזה והרבה אין מה לראות. 50% מכלכלת המדינה באה מתיירות - מלונות
ואניות אהבה.
תודעת שרות, זה שם המשחק, לפחות במסעדת הדולפינים.
אנחנו מסתובבים באי לראות את מתקני הביוב ככה שהייתי כמעט בכל מקום ובאחד הימים עשיתי מסע רגלי של 16 ק"מ בעיר "העתיקה" ולאורך החוף הצפוני.
בסוף הסיור, כשהגעתי למקום שהכרתי טוב וירדה כבר חשכה, עליתי על אוטובוס עם שלטים מצחיקים.
הצחיק אותי לא פחות השלט ליד כל בית ספר. מסע פרסום נגד תופעת הסבתות בנות ה 30 שראיתי הרבה בסתישע.
יש לי הרבה תמונות ממתקני ביוב שביקרנו בהם אבל בלי ריח אין טעם להעלות אותם לבלוג. ביקרנו גם בגן פסלים יפה שנוצר מחורשת עצים שמנציח את ההגעה והפרדה של העבדים אל ומהאי.
בגן הזה למדתי שיעור חשוב. המצלמה שלי כזו קטנה שהיא יכולה ללכת לאיבוד על המושב שלידי בלי שארגיש. חיסרון של מצלמה קטנה שלא חשבתי עליו קודם. לכן הצילום במקור לפני החיתוך הוא של שמוליק.
אף אחד ממתקני הטיהור באי לא תקין אבל באחד מהם צילמתי עלה יפה.
לסיכום, מקום מעניין אבל אם לא מתים על בטן גב במלון 5 כוכבים אז הרבה אין מה לעשות פה.
האטרקציות האמיתיות הן מתחת למים - לצלול עם כרישים, אבל לא היה לי זמן וגם המים היו קרים מידי לטעמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה