כשחזרתי
לנאות סמדר נעלמו השמיים, מלון
מליון הכוכבים נעלם לו.
הם
היו מעוננים ורק הירח ביצבץ בקושי.
בשבת
היה רמז קלוש למה שהולך להיות בהמשך.
הפסקת חשמל של כמה דקות בכל
האיזור. מהגבעה של יעלון
הכל מסביב היה שחור שחור.
בניית
הסוכה הענקית הסתיימה וכל השולחנות הועברו
אליה מחדר האוכל, עבור
הסעודה החגיגית ובכלל לשאר ימי חול המועד.
אחרי
הצהריים, סערת חול מדהימה.
האוויר צהוב כהה, רוח
פראית.
הנוף
מהגבעה ביעלון היה מדהים. סופת
ברקים במערב, מהסוג הזה
שרואים בסרטים על רודפי ההוריקנים.
מאות ברקים בעוצמות שונות,
זה אחר זה וביחד. בלי
הפסקה.
התיישבנו
בסוכה. השולחנות ערוכים.
התחיל טיפטוף. המונים
יוצאים מהסוכה ועומדים בגשם. במקום
שהיורה הוא גם המלקוש, וגם
זה לא בכל שנה, זה אירוע
של ממש. מעורר התרגשות.
חוזרים
פנימה. אחרי שתי דקות מתחיל
גשם יותר רציני. צוחקים.
מחכים שיעבור. זה
לא קורה.
הטיפות
גדלות כל הזמן והדגים המטוגנים במגשים
על השולחנות מתחילים לחזור למקורות,
להרגיש כמו בבית.
מתחילים
להחזיר את השולחנות פנימה לחדר האוכל.
המפות הלבנות נצבעות באקוורל
חום.
כל
האבק שהיה באוויר מתערבב עם הטחינה והסלט.
עומדים
סביב השולחנות והכסאות הרטובים ושרים
שירי גשם.
הגשם
הופך לברד בגודל של גרגירי חומוס ענקיים
בקוטר של כמעט 2 ס"מ
ומצטבר בערמות על הקרקע. מה
יהיה עם הזיתים על העצים?
צוות
המטבח ממלא את חובתו ושר מזמור לחג.
אני
עובר דרך המטבח, חוטף קצת
מהסירים, מאמץ לי בקבוק
יין מיותם וחוזר ברגל ליעלון. הייתי
בפונדק בבוקר. לחץ מטורף
של כל אלו שירדו לאילת שלא אפשר לנשום
לרגע וגם לא הצלחתי לישון בצהריים.
בגשר
האירי הראשון בין הקיבוץ ליעלון המים
הגיעו רק לגובה 5 ס"מ.
בשני,
הזרימה הייתה כבר יותר עמוקה,
משהו כמו 15 – 20 ס"מ.
האורות
של הקיבוץ ממול השתקפו במאות שלוליות
שבינינו.
מסתבר
שירדו 20 מ"מ
– הממוצע השנתי תוך כמה דקות.
הייתי
בלי מצלמה. התמונה שלמעלה
היא סתם עוד אחת מהשקיעות המהממות פה.
החמצה
בהנצחה של רגעים גדולים ומאושרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה