טוב, זה לא בדיוק מה שחשבתם. הכוונה לצלילת לילה עם ברקודה. אני צולל השבוע עם קבוצה של קרדיולוגים הולנדיים. בשנה שעברה, הם ראו את ג'וני הברקודה (אולי יש לו שם אחר אבל אתם יודעים איך אני עם שמות) חוצה ברקודה אחרת בנשיכה אחת חזקה, כשהראש ממשיך לבעבע למטה כשהוא אפילו לא מודע לכך שמישהו אוכל להנאתו את שאר הגוף.
ג'וני מוכר וידוע וכל מי שעובר בסביבה אומר לו שלום.
שחיתי איתו כבר לפני שבועיים באתר המקסים הזה שמורכב מאוניה שחילקו אותה לשלוש ועוד ספינת גרר קטנה ששוכבת בשלמותה על רצפת המפרץ. את ג'וני כבר פגשתי אז באור יום אבל הוא נראה בסדר, מתחבא באחד הכוכים של האוניה, יוצא מידי פעם לסידורים, אבל בסך הכל נראה שקט למדי.
בלילה, הכל נראה אחרת - הוא הסתובב סביבנו בעיגולים לא גדולים מספיק לטעמי כשהוא בודק מה אפשר לאכול. בלילה הוא בפה פתוח ורואים את להבי השיניים שלו באופן ברור ומאיים. לדעתי הוא צריך לשלם לצוללים שמסתובבים סביבו בלילה. כל פעם שהארנו על דג הוא הופיע בטיסה ורדף אחריו.
בסך הכל בלילה יותר מעניין מאשר ביום - יש יותר פעילות.
הקרדיולוגים בעלי נסיון רב וצריכת האויר שלהם הרבה יותר נמוכה משלי, למרות שהשתפרתי בהרבה מאז הצלילה הראשונה פה.
בהתחלה הייתי די גרוע וכל האנרגיה שלי הלכה לניקוי המסכה שלי מאדים שהצטברו על השמשה הקדמית. ככה זה עם מסכות חדשות שהיצרנים מכסים אותם במשהו סיליקוני בשעת האריזה. הפתרון הוא לנקות עם משחת שיניים ועם הזמן זה עובר. בדרך כלל, לפני הצלילה יורקים מבפנים והרוק מונע את הצטברות האדים. יש גם משחה שעוזרת ושכחתי שהבאתי כזו מישראל. אחרי כמה צלילות נזכרתי שיש לי אותה והשתמשתי בה וגם צחצחתי את המסכה עם מברשת השיניים 3 פעמים ביום אחרי הארוחה, ביחד עם השיניים שלי.
לא יודע מה עזר יותר אבל הבעיה הזו נפתרה.
יש פה גם מקומי אחד שצולל עם חליפה קצרה מלייקרה, בלי מאזנת ובלי משקולות. אני מניח שאחרי כמה אלפי צלילות שיש לו, מגיעים למיומנות כזו.
לי תמיד קר ולכן אני עם חליפה עבה יחסית, חדשה ומלאה אויר, ולכן אני גם עם המון משקולות. גם עם משקל של 10 קילו, 3 המטרים הראשונים בעייתיים ואני חייב לגרור את עצמי כלפי מטה על חבל העגינה של הסירה, אחרת אני לא צולל. עם החליפה הזו ללא משקולות זה כמו לשחות בים המלח. נשארים למעלה וזהו.
יש לי המון תמונות (מעל למים), אבל הם יחכו קצת לפוסטים הבאים.
ג'וני מוכר וידוע וכל מי שעובר בסביבה אומר לו שלום.
שחיתי איתו כבר לפני שבועיים באתר המקסים הזה שמורכב מאוניה שחילקו אותה לשלוש ועוד ספינת גרר קטנה ששוכבת בשלמותה על רצפת המפרץ. את ג'וני כבר פגשתי אז באור יום אבל הוא נראה בסדר, מתחבא באחד הכוכים של האוניה, יוצא מידי פעם לסידורים, אבל בסך הכל נראה שקט למדי.
בלילה, הכל נראה אחרת - הוא הסתובב סביבנו בעיגולים לא גדולים מספיק לטעמי כשהוא בודק מה אפשר לאכול. בלילה הוא בפה פתוח ורואים את להבי השיניים שלו באופן ברור ומאיים. לדעתי הוא צריך לשלם לצוללים שמסתובבים סביבו בלילה. כל פעם שהארנו על דג הוא הופיע בטיסה ורדף אחריו.
בסך הכל בלילה יותר מעניין מאשר ביום - יש יותר פעילות.
הקרדיולוגים בעלי נסיון רב וצריכת האויר שלהם הרבה יותר נמוכה משלי, למרות שהשתפרתי בהרבה מאז הצלילה הראשונה פה.
בהתחלה הייתי די גרוע וכל האנרגיה שלי הלכה לניקוי המסכה שלי מאדים שהצטברו על השמשה הקדמית. ככה זה עם מסכות חדשות שהיצרנים מכסים אותם במשהו סיליקוני בשעת האריזה. הפתרון הוא לנקות עם משחת שיניים ועם הזמן זה עובר. בדרך כלל, לפני הצלילה יורקים מבפנים והרוק מונע את הצטברות האדים. יש גם משחה שעוזרת ושכחתי שהבאתי כזו מישראל. אחרי כמה צלילות נזכרתי שיש לי אותה והשתמשתי בה וגם צחצחתי את המסכה עם מברשת השיניים 3 פעמים ביום אחרי הארוחה, ביחד עם השיניים שלי.
לא יודע מה עזר יותר אבל הבעיה הזו נפתרה.
יש פה גם מקומי אחד שצולל עם חליפה קצרה מלייקרה, בלי מאזנת ובלי משקולות. אני מניח שאחרי כמה אלפי צלילות שיש לו, מגיעים למיומנות כזו.
לי תמיד קר ולכן אני עם חליפה עבה יחסית, חדשה ומלאה אויר, ולכן אני גם עם המון משקולות. גם עם משקל של 10 קילו, 3 המטרים הראשונים בעייתיים ואני חייב לגרור את עצמי כלפי מטה על חבל העגינה של הסירה, אחרת אני לא צולל. עם החליפה הזו ללא משקולות זה כמו לשחות בים המלח. נשארים למעלה וזהו.
יש לי המון תמונות (מעל למים), אבל הם יחכו קצת לפוסטים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה