עוד קצת Reykjavik

לא הלכתי למוזיאונים באיסלנד. אין לי סבלנות. יש הרבה דברים יפים בחוץ.
הרחוב המקביל לנו הוא המדרחוב של ריקיוויק או אולי הדיזנגוף כפי שהיה פעם. חנויות יוקרה, מסעדות, גלריות.

יש גם כמה ברים ברחובות הניצבים ומסעדות עם תפריטים למקומיים ולתיירים.

את פסל הסירה הויקינגית שניצב על הטיילת כבר העלתי בפוסט על השלג. במזג אויר יפה הוא נראה יותר טוב.

פסלי רחוב לא חסרים, כולל כל מיני ויקינגים, נשיאים ושאר אנשים חשובים.
יש גם בית של במאי סרטים מפורסם שבחצר שלו כל מיני דברים מעניינים.

-

-

על אורי וציורי הרחוב שלו כבר כתבתי. צילמתי גם כמה מהעבודות שלו.

-

אבל גם סתם ככה העיר נראת לא רע. אנשים יצירתיים ובדרך לתחנת האוטובוס המרכזית יש בית של פסל שבנה לילדים שלו בית עץ הכי "מושקע" שאני מכיר.

אני אוהב נמלים. בייחוד של אוניות לא "תעשייתיות". לריקיוויק שני נמלים - הישן היפה והחדש המכוער. את אוניית המפרש של משמר החופים האמריקאי ראיתי כבר בסתישע. אולי לא זו אלא אחרת, לא בטוח לגמרי.

יש לעיר גם "שדה דב" משלה, לא רחוק מהמרכז, כך שרואים מטוסים קטנים כל הזמן. הנמל הבין לאומי נמצא 45 דקות נסיעה מהעיר.

אבל אין לדעתי דברים יותר יפים ממה שהטבע מספק לנו ובשפע.
האם את זה מנסים לחקות כשמפוצצים פצצות אטום?

Life of the Cultural Center

זהו שמו של מחנה העבודה שהסתיים ביום ראשון. השם מפוצץ, הרבה מעבר למה שזה באמת. חשבתי בהתחלה שיש מרכז כזה ברקייויק ואנחנו עוזרים להפעיל אותו, כדי ללמד את ילדי העיר על תרבויות אחרות. יש עוד מחנה שנקרא Multi-Culti, וחשבתי שזה יהיה משהו דומה.
אז לא. המרכז התרבותי הוא משהו שאנטוניו, רכז התרבות המציא - חדר עבודה גדול במרתף הבניין, שבו מבצעים כל מיני פעילויות.
אכן, הרעיון הוא שהאיסלנדים יגיעו לכאן, בהנחה שנושא ההתנדבות יעניין אותם ויתנדבו למחנות במדינות אחרות בעולם. הארגון מנסה לקיים כבר שנה שניה מחנה כזה בריו-במבה בקולומביה, סיוע למקומיים שם, אבל האיסלנדים לא ששים להתנדב. זה לא חלק מהתרבות שלהם. ילדים עובדים בקיץ, הם רואים באנשים שעובדים חינם משוגעים ולא נוסעים להתנדב בעולם.
לעומתם, הישראלים מככבים פה. יש לא מעט יחסית לגודל האוכלוסיה שלנו.
היו לי 5 מתנדבים והיה עוד מחנה עבודה להכין סרט דוקומנטרי שאליו הגיעו 2 מתנדבים.
החלטנו לאחד את שני המחנות וליצור ביחד סרט דוקמנטרי על העבודה והחיים של המתנדבים פה. במקביל עבדנו על מופע קטן של תיפוף במרכז העיר, כדי לעורר תשומת לב וכדי שאנשים יתעניינו בארגון.
בשורה התחתונה, היה מופע ויש סרטון שיעלה ל youtube בתחילת החודש הבא.

אבל לארגון יש בעייה רצינית של יחסי ציבור כלפי האיסלנדים ועד שלא יצטרף איש מקצוע מקומי לצורך שיפור המצב זה לא יעבוד.

בימים הראשונים הקבוצה עבדה בגינה של הבית כדי ליצור חצר יפה למרכז התרבותי הסמוך.

מי שאחראי לשיפוץ הוא אורי, איסלנדי מקומי, נגר בחיי היום יום שהחליט להקדיש את הקיץ שלו לטיפוח המקום. הוא יוצא דופן מבחינת ההתנדבות שלו. אדם מאוד מיוחד. חבר של אנטוניו ששהה כילד כמה שנים בספרד והם מדברים ביניהם בספרדית. הוא אחראי גם לחלק גדול מהגרפיטי בעיר - ציורים על רמה. באמת אכפת לו ממה שקורה בעיר. הוא משפץ גם את כל הקומה התחתונה של מבנה המגורים שלנו שהיה בעבר בית זונות והוא הופך את פלטת הצבעים מאדום שחור ללבן צהוב וגם מקיים שם חנות לספריי צבעים לכל החברים שלו שעושים גרפיטי בעיר. דוגמאות מהעבודות שלהם יגיעו בפוסט אחר על רקייויק ביום העצמאות - בתקווה להעלות את זה מחר.

במקביל לעבודה בגינה, התחלנו לעבוד על הסרטון. מוביל המחנה הזה שעבד איתי במשותף, מיכאל משוויץ. יקה, שהגיע לחודש אחרי שהיה כאן בארגון שנה שלמה בתור מתאם ופותר בעיות.

כל אחד חושב מה לדעתו צריך להיות בסרטון,
עושים סיעור מוחות,

ומתגבשת תוכנית שמיקל (גם ככה קראו לו) אחראי עליה.
במקביל, אנחנו מכינים תופים, ממיכלי פלסטיק,

ואני גם יוזם קצת פרסומת גלויה - מכין גלופות של שם הארגון והסמל שלו. איך לא חשבו על זה קודם? זו לא הקבוצה הראשונה שעושה את המחנה הזה.

עוד משהו שלא חשבו עליו זה ליצור קשר יותר טוב עם בני נוער בגיל המתאים. יש סדנת תיאטרון רחוב ממומנת ע"י העיריה, באותו הבלוק, ולא עושים איתם שום דבר במשותף.
הלכתי וצילמתי אותם באחת החזרות שלהם וניסיתי ליצור עניין בפעילות שלנו ולא קרה מזה כלום. צריך מגע יותר ארוך איתם.

לא הבנתי את ההצגה שלהם, אולי להעלות את המודעות לחינוך המיני - לא צד חזק של האיסלנדים עם הריונות נעורים בכמויות.
מזג האויר השתפר פלאים וישבנו לתופף בשמש, למרות שהיה עדיין קר.

כשאנטוניו מלמד אותנו מקצבים מדרום אמריקה ומהמזרח התיכון.

המגדל ברקע, לא הבניין - זו בשמלה הכחולה, היא המזכירה שלנו.

ביום שישי - הלכנו לכיכר מרכזית בעיר ותופפנו - ז"א עשינו רעש.

גם אני.

אחרי הצהריים, עוד מופע. הפעם בכניסה לפרלמנט. הצגנו את הרפרטואר המפואר שלנו פעמיים ובדיוק שהתחלנו להתקפל הופיעה המשטרה במטרה לסלק אותנו משם. הפעם הייתה קצת יותר התעניינות במופע שלנו, בעיקר מצד כמה שיכורים שלגמו את הבירה שלהם בפארק. צעירים לא גילו התעניינות והאמת שלא היו שם יותר מידי כאלה. לדעתי, בחירת המיקום הייתה שגויה.

בסופו של דבר, צוות מצומצם ערך את הצילומים,

ומייקל נשאר בשבת לרנדר את הסרט כשאני לקחתי את הקבוצה לסיבוב במעגל הזהב (פעם שלישית בלגונה הכחולה, יש!!!).

הגן הבוטני בריקיוויק

אני מנצל את מזג האויר הסוער בפייורדים המערביים (רב הזמן שלג שטס לו אופקית בגלל הרוח החזקה ולא ממש מגיע לאדמה) ומשלים פערים בעידכון יומן המסע שלי.
אחרי סולימר, חזרתי לריקיוויק כדי לעבוד עם עוד מתנדבים בגנים של ריקיוויק. הקבוצה קטנה, בלגית אחת וכמה קוראניות.
אני מאוד אוהב לעבוד בגינה והיה לי נחמד גם בקור המקפיא של הבוקר. אני פוקח עיניים לכל הנושא הזה של ניהול עבודת המתנדבים וכבר עשיתי שיפורים משמעותיים לא רק לקבוצה שלי אלא לארגון בכלל.
החיים של "המתנדבים לטווח ארוך" מתנהלים בקומונה, משהו שלא היה לי קודם לכן כי לא עשיתי שנת שירות. הכי קרוב לזה היה כשהדרכתי בתותחנים, בזמנים שיכולנו להתעלם מהמפקדים שלנו או לפחות מהדרגות שלהם כשהיינו בשדה ולכל אחד היה את התפקיד שלו והדרגה לא קבעה כלום.

בגן הבוטני כ 5000 זנים של צמחים וכמו בכל גינה אבל בייחוד פה, אחרי החורף מבצעים ריענון של חלק לא קטן מהצמחים, מפנים את החללים של השלג והקור ומוציאים מהחחמות צמחים חדשים במקומם ושותלים.

את רב היום הראשון ביליתי בלהפוך את האדמה לאורך כמה מהשבילים. היה כייף להזיז את הגוף ולהרגיש את השרירים. ליווה אותי מפקח עבודה נחמד שבדק כל הזמן את מצב התולעים ברגבי האדמה שנחשפו.

הוא עבד במקביל אלי במרחק של כמה סנטימטרים ללא כל פחד.
הוא מוסווה יפה עם הרקע של האדמה החדשה אז צילמתי אותו שוב ליד האגם על השלט של "לא להאכיל את החיות".

יש כמה בריכות/אגמונים בגן ובו ברווזים ואווזים.  האווזים ענקיים וכל הזמן חיפשתי את נילס אולגרסן עליהם אבל לא ראיתי.

האיסלנדים ממושמעים לא כמו עם אחר שאנחנו מכירים. לברווזים אין ברירה והם עושים את מה שהם אמורים לעשות כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלהם.

א-פרופו ממושמעים, כל יום הגיעו כמה כיתות של גני ילדים לביקור בגן. נראים כמו גמדים קטנים, לבושים בחולצות מחזירות אור עם שם הגן שלהם ומתנהלים בשיא הנימוס. לא כל כך מסתדר עם הסיפורים הנוראיים על הויקינגים, מזכרת שאין סתירה בין נימוס ואכזריות.

הפרחים כמובן לא במצב טוב כרגע אבל יש ערוגת נרקיסים ובחרתי אחד מהם ענקי ויפיפה לקישוט של הפוסט הזה.

רב המבנים של הגן מודרניים, כולל גם מעיין חממה משושה בה נפגש כל יום פרלמנט של גמלאים. יוצא דופן הוא מבנה שבנוי בדרך הישנה.

מעבר לגדר של הגן נמצא אחד מהאתרים המעניינים של העיר - אתר הכביסה הקולקטיבי של העיר.

בעבר היה פה מעיין מים חמים, יותר נכון רותחים. בכלל, כל רקיוויק מרושתת במים חמים שבאים מהמעיינות האלה ודומים להם. צריך להתרגל ולהזהר שפותחים את הברז כי המים ממש רותחים. על השוקת של המעיין רשת ולידה מצבה למישהי שנפלה למעיין ומתה מהכוויות.

ליד השוקת מעין מוזיאות פתוח שמתאר את ההיסטוריה של המקום, שם גם צילמתי את התמונה של התמונה של הפעילות במקום במאה ה-19.

שימו לב לניסוח "המעניין" של המשפט השני - "כך סוסים החליפו את הנשים כבהמות משא".
לזכרם של הנשים האלו גם הקימו פסל יפה.

ביררתי, למרות מה שרואים בפסל, הנשים לא כיבסו בעירום מלא. כנראה בגלל הקור.
את המעיין העבירו כבר לתוך צינורות כדי שהנשים לא יצטרכו ללכת עד למעיין ויוכלו לשבת ולקרוא עיתון בזמן שמכונת הכביסה עושה את העבודה בשבילן.

מסע להכרת החגור - חיפוש מדרכות

בשבת בבוקר עזבתי את אכסניית הנוער והלכתי לאכסנייה של אגודת ההתנדבות. המנהל, איסלנדי מוצק וחביב. אחרי שהצגתי לו מי אני, מה אני מחפש ו"מה אני יכול לעשות בשבילכם?" , הוא קיבל אותי בברכה, ותיאר את כל הצרכים שאני יכול לענות עליהם, בין היתר ... תיאום וטיפול בקבוצה של ישראלים שאמורים להגיע לכאן.

סוף שבוע, לא היה לי מה לעשות פה אז התאקלמתי לאט לאט. בשבת ירד גשם ושלג כל הזמן. יצאתי קצת לטייל למרות הכל אבל לא לקחתי מצלמה איתי. מה היא אשמה שאני כזה?
למחרת הכל היה מכוסה שלג, קר, אבל היה כבר סביר ולקחתי אותה.

צילמתי את המכוניות האלו כדי שתראו שאני מצלם בצבע - לא בשחור ולבן כפי שאפשר אולי לנחש מהתמונות הבאות.

97% מהתושבים פרוטסטנטים ויש פה כמה כנסיות מעניינות. עוד לא ראיתי כאלה בשום מקום.

בפנים יש שני עוגבים נהדרים. עוד לא צילמתי כי הגעתי לשם בדיוק בשעת התפילה. אשתדל לצלם אותם לפני יום ההולדת שלי בחודש הבא כדי שתוכלו לדעת מה לקנות לי מתנה - בדיוק כזה אני רוצה.
את העקבות בשביל יצרו העגלה והכלב הזה:

הם הלכו בשביל, והיה קל לראות איפה הוא, בין שתי שורות העצים. בהמשך המסע שלי היה הרבה יותר קשה לדעת היכן ללכת. אני עם מעיל, מכנסיים ונעליים - הכל חדש, לא נורא קר, רק צריך לבדוק כל כמה דקות אם האף לא נשר ונפל לו. הציוד עומד בגבורה בתנאים האלה, למרות שנראה לי שאולי יש לחות מסויימת בנעליים, מקווה שזה אדים שיוצאים מהרגל ומצטברים להם על הגרביים.
הבעיה היא לדעת היכן לצעוד. רק משוגעים מסתובבים ברגל, גם שלוליות מכוסות קרח ומעליהם שלג, אז לך תדע איפה אפשר לצעוד ואיפה לא. אני החלטתי ללכת על הכביש. איפה שרואים את השחור כי מכוניות המיסו את השלג. גם הרבה מכוניות לא היו. גם יום ראשון וגם האחד במאי. תבחרו לכם את הסיבה להשאר בבית.

עוד כנסייה. לזו לא נכנסתי, אבל התלבטתי אם לשבת לנוח בחוץ.
מעייף ללכת בשלג.

משם החלטתי ללכת לכוון החוף. שם מצאתי עוד בניין מעניין. אני מניח שזה מקדש של הבונים החופשיים. מעניין מה עושים שם החלונות בצורת מגן דוד.

הטיילת יפה מאוד, לא כל כך מזכירה את הטיילת של תל אביב. פה ההפרדה בין שביל הולכי הרגל ושביל האופניים מסומן בברור.

מעבר למפרץ הרים שמשחקים תופסת עם העננים - לפעמים רואים אותם, לפעמים לא.

שחפים במים, וגם סירה/פסל ויקינגי יפה.

יש גם בניינים חדשים לאורך החוף. כמו מרכז התרבות הזה:

שהחלונות שלו הוסיפו קצת צבע בהשתקפות שלהם.

כדי שלא יצא הכל שחור לבן, צילמתי גם את התמונה הבאה - מכוון הרחוב שלנו, למטה לחוף, לכיוון של הפסל שצילמתי קודם. לפחות הרמזור אדום.

עוד מעט ישיבת צוות והתחלת משימות בשבילי. יהיה מעניין.

איסלנד - כאן עוד לא הייתי

ההרגשה הראשונה אחרי הנחיתה ברייקיוויק - כאן עוד לא הייתי.
תמיד התלוננתי שכשאני מגיע למקום חדש, יש איזושהי אכזבה שהייתי פה כבר פעם, אפילו אם זה ממש לא נכון. בשני הקילומטרים הראשונים משדה התעופה לכיוון העיר, זה הזכיר לי את רמת הגולן - מישורי בזלת, אביטל, שיפון ויוסיפון ברקע. אבל אחרי שני קילומטר, הופיע מפרץ יפהפה, הבזלת התכסתה בחזזיות וסימני זרימה של לבה, ... משהו אחר סוף סוף.

הטיסה לכאן עברה באופן מפתיע בשלום, למרות הזמן הקצר לקונקשן בפרנקפורט. בירידה מהמטוס, דיילת הופיעה ואמרה לי לרוץ למטוס בטרמינל השני. כשירדתי מהאוטובוס בטרמינל 1, למזלי שאלתי עובדת נחמדה על אופניים, איך מגיעים לטרמינל 2 והיא כיוונה אותי הפוך למה שכתוב בשלטים כי זה יותר קצר ברגל אם מוותרים על הרכבת בין שני הטרמינלים.

במטוס מפרנקפורט לקפלוויק (שדב התעופה של רקיוויק), מכל המקומות (38 שורות על 6 מושבים בכל שורה) ישבתי ליד ... שי מרשל"צ - שהולך להיות נהג מתנדבים במקום שאני מתכנן עליו.

למרות הזמן הקצר בין הטיסות והמון תלונות על מזוודות שלא מגיעות ביחד עם הנוסע באיסלנדאייר, אצלי וגם אצל שי הכל עבר בשלום. בדרך כלל אני מגיע ראשון לשדה התעופה ואז המטען שלי מגיע אחרון. בגלל הקונקשן הגעתי אחרון ואכן התרמיל שלי הגיע ראשון.

מסתבר שיש הפרש של 3 שעות בין הארץ לאיסלנד, לא בדקתי לפני הנסיעה. הייתי בטוח שזה שעה אחת בלבד כמו כל אירופה.

קמתי מוקדם הבוקר. יושב מול חלון ענק בלובי של אכסניית הנוער. קודם ירד שלג. עכשיו רק גשם זרזיפי.

עוד מעט אצא לפגישה עם מנהל אגודת ההתנדבות.