הדרך הביתה מכרתים

זהו. עברו להם 10 שבועות של הפלגה באיי יוון. לוונציה לא הגענו אבל ראינו הרבה מקומות מעניינים אחרים.

את רתימנו עזבנו לקראת זריחה והתחלנו את מסעינו מזרחה, הביתה. אחרי השקיעה הגענו ללגונה של Spinalonga.  העגינה הייתה ברוח נוראית. שרגא נשאר במשמרת עוגן כדי לוודא שאנחנו לא גוררים אותו ושהוא מחזיק מעמד. כשהגיע התור שלי הוא החליט שאין סיבה להעיר אותי והכל בסדר. בכל זאת התעוררתי ב 4 לפנות בוקר וישבתי בחוץ כרבע שעה על סיפון הסירה המתנדנדת והמסתובבת ברוח וחזרתי למיטה. בשש, עוד לפני השקיעה, עקרנו משם.

באפרוריות הזריחה והמבט מול השמש, נראה שהמבצר הוונציאני (כמובן) שעומד על האי שיוצר את ה"כאילו" לגונה היה היפה מבין אלו שראינו בהפלגה הזו.

המשכנו ל Sitia - "התחנה האחרונה ברכבת זו", 4 שעות בים "רוחני" וגלים גבוהים.
רשיד עזר לנו להקשר למזח. צעיר מצרי בן 28, חולה געגועים למשפחה ולמדינה שלו שאין לו יותר. בא לקשקש איתנו כל ערב ועשה כל מאמץ לעזור. אחותו נפטרה מסיבה שלא ברורה לי, אח שלו נורה ע"י שוטר לובי כשניסה לדוג בימים הטריטוריאליים שלהם, כמו שניסה לדוג במים של ישראל. עובד כעוזר דייג על סירה מקומית. רחמנות עליו.

בבוקר שלמחרת הלכתי למוזיאון הארכיאולוגי. המוזיאון מקסים ולדעתי יותר מוצלח מהמוזיאון בהרקליון, למרות שלפי השלט בכניסה, הוא עדיין בבניה. לא לכל החלונות יש הסברים. הביא לי את החשק לנסות להתמודד עם פיענוח כתב Linear A שלא פוענח עד היום - אחד הדברים שהקסימו אותי בתור ילד וגרמו לי ללמוד ארכיאולוגיה בהמשך.

עוד יום "מנוחה" לאגירת כוחות לפני ההפלגה ומנהלות כמו טיול למשטרה כדי לברר את הפרוצדורה של ביקורת דרכונים.
למחרת הלכנו לביתן בקרת הדרכונים בנמל הסמוך. סגור כמובן. שוטר בא בעקבות הבקשה שלנו מהיום שלפני, לקח את הדרכונים והחזיר אותם לסירה כעבור רבע שעה.

ההפלגה הייתה רגועה יחסית. אני התעמקתי בספרי מתח מהקינדל של שרגא כשהוא היה טרוד בבעיות ניווט סבוכות.

השתדלנו לא להפעיל מנוע בדרך חזרה אבל ביום הרביעי כמו ששרגא אומר, הסוסים רוצים לרוץ כשהם מריחים את האבוס ובגלל שהרוח ירדה הפעלנו אותו לכמה שעות בכל זאת.

כשהתקרבנו לחוף, תפסה עלינו טרמפ ציפור קטנטנה (עלוית?) לכמה שעות.

לפי ה GPS היינו אמורים להגיע להרצליה בחצות. כיוון שביקורת גבולות סגור נאלצנו לחכות מחוץ למים הטריטוריאליים מ 9:30 עד הבוקר. סגרנו את הבאסטה והלכנו לישון.
בבוקר התייצבנו שם עם הפתיחה ב 7 והגענו בחזרה לתל אביב בערך 8 חצי.

אחלה של 10 שבועות ו9 פוסטים בבלוג הזה. הרבה תודות לשרגא על הכל.

ולגבי 7 הקילוגרמים שקיוויתי לאבד בהפלגה הזו? טוב תודה, יפה ששאלתם. שלומם טוב. הם עדיין מלווים אותי לכל מקום, ביחד עם בני הדודים שלהם שהצטרפו בדרך (ככה נראה לי, לא נשקלתי, לא לפני ולא אחרי).

כרתים

Rethymno שימשה אותנו כבסיס ליציאה לטיולים. עיירת חוף קטנה ונחמדה. טיילת כמובן, עיר עתיקה לתיירים ואיך לא - מבצר (וגם נמל) וונציאני.

שכרנו רכב ויצאנו לשוטט בכפרים. מנזר ישן וכפרי עבודות יד. בעיקר קרמיקה.

צפינו גם באגם יפהפה ממרפסת של בית קפה. בעלת קפה חייכנית, שרותים סטריליים, בהחלט חוויה מתקנת למצב במרינה. גם כוס קפה עם תחתית מעוצבת להפליא

למחרת, יורם ואני לקחנו מעבורת לסנטוריני. שרגא ואריאלה כבר היו שם. ההפלגה וחזרה בכוחות עצמנו קשה, אז החלטנו לוותר ולהיות תיירים כמו כולם.

כשעולים על המעבורת, כולם מצטלמים עם יוונים "אותנטיים".

בהפלגה חזרה, הם מנסים לשכנע את כולם לקנות את התמונות. לא הרבה קנו. לא יודע ממה הם מתפרנסים.

סנטוריני מדהימה למרות צפיפות התיירים. בבוקר – פלישה של שסו מהמעבורות והסירות, שמסתיימת בשיירה של אוטובוסים שיורדת לנמל בערב כמו תהלוכה של זחלי טוואי התהלוכה. רק מהמעבורת שלנו יצאו 23 אוטובוסים, 2 מיניבוסים ו 7 מוניות. אנחנו הלכנו ברגל מהסירה מהצד השני של המזח.

האי מדהים ואני מקווה שזה היה רק סיור מקדים.

המון חנויות לתיירים, מסעדות, קשה לזוז. לביצוע: צריך לבוא לפני העונה ולשכור טקטורון.

התנועה הייתה בלתי נסבלת. האוטובוס שלנו היה עם מדריך שדיבר אנגלית סבירה וגרמנית איומה (בערך ברמה שלי).

התחנה האחרונת הייתה שחיה בחוף מחול בזלתי שחור. המדריך אמר שנגיע בעוד 4 דקות. עברו 4, 4 וחצי, 4 ושלושת רבעי הדקה והדקה החמישית מתקרבת והגרמניה שמעבר למעבר של האוטובוס מתחילה לנוע בחוסר נוחות על הכסא. איך זה יכול להיות? הוא אמר 4 דקות והזמן כבר עבר. הדייקנות הזו מוטבעת אצלם עמוק במוח הזוחלי הרבה מתחת לרובד של המחשבה – אז מה אם יש תנועה ערה מאוד וכבישים צרים? 4 דקות הם 4 דקות.

בדרך חזרה – שקיעה.

עשרות אנשים מתקבצים בירכתי המעבורת לצלם אותה.

מי שלא מצליח להגיע לחזית המרפסת צריך להיות קצת יותר יצירתי.

עוד יום עם רכב שכור לקנוסוס ולמוזיאון האריכיאולוגי. קנוסוס לא מעניינת. מליוני תיירים, ככלות הכל זה האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר באי. ידעתי שיש ויכוח על האמינות של השחזורים של אוונס שחפר את האתר, אבל עד שלא רואים את זה לא מבינים ממש. מקצוות שיער הוא בנה בן אדם שלם. מזכיר לי את הסרט של וודי אלן שמנסה לעצור את השחזור של המנהיג מהאף שלו. לפחות שם היה באף את כל ה די.אנ.איי.

צריך לחשוב טוב שוב על כל מה שידעתי על המינואים.

המוזיאון יפה ואפשר לבחון מקרוב את כל הפרסקאות ולהתפעל שוב מהיצירתיות של אוונס.

לא צילמתי. יש בספרים ובאינטרנט מספיק.

למחרת יורם ואריאלה חזרו לארץ וחזרנו להיות הצוות המקורי של ההפלגה הזו – שרגא ואני.

יום אחרי, טיול ל Samaria Gorge. קניון יפהפה בדרום האי.

יוצאים "קוקה קולה בחמש וחצי" (למי שלא מכיר – זו סיסמת היציאה לטיולים מידי שישי ראשון של כל חודש בארץ, מתחנת הדלק שליד קוקה קולה).

האוטובוס מאחר ב 20 דקות ויש לנו מדריך רוסי. מנסים לישון שעתיים בדרך. לא הולך למרות השעה.

בפתח השמורה, מקבלים מפה, וקמע כדי שהמדריך יוכל לזהות שאנחנו שייכים לקבוצה שלו.

יורדים בשביל, איש איש בקצב שלו, בתנאי שיגיע בזמן לנקודת הסיום אחרת הוא יצטרך לחכות לferry שלמחרת ולחזור בכוחות עצמו לעיר.

השם של השמורה הוא שיבוש של השם המקורי, אולי כדי שיהיה יותר קל לתיירים. איך ולמה השם התגלגל ככה המדריך לא יודע.

גם להסביר לי למה הורידו את הנון מהסיומת של שמות הערים הוא לא ידע. לפני 35 שנה כשהיינו ביוון כל השמות הסתיימו בנון – הרקליון, מצובון וכו'. היום הנון נעלמה.

“לא יודע, אני בסך הכל רוסי".

השמורה מאוד מסודרת, אי אפשר ללכת לאיבוד ואפילו רכב חילוץ יש פה – חמורים.

המסלול בירידה כל הזמן, 1260 מטר לאורך של 13 ק"מ, רב הירידה ב3 ק"מ הראשונים.

שרגא רץ קדימה ומידי פעם מחכה לי.

הגיאולוגיה מאוד מעניינת. כשמגיעים למטה צריך ללכת מהר.

בערוץ יש מים לכל האורך, זורמים בחלק התחתון ומעיינות מובלים בצינורות בחלק העליון.

סיימנו מסופקים, עייפים אך רצוצים ואפילו קיבלנו תעודה של "בוגרי המסלול".

אנחנו כבר 8 ימים פה ומחר נמשיך הלאה בדרכנו ארצה.

מ Preveza ל Kalamata

יעל הייתה צריכה לחזור לקורפו כדי לטוס הביתה. החלטנו לשכור רכב, לקחת אותה למעבורת מהיבשה לקורפו ובאותה הזדמנות גם לטייל.

בבית קפה ליד המעבורת קיבלתי את האספרסו הכפול המסורתי שלי עם כפית יפיפיה.

לא שיש לי מה לעשות איתה כי אני שותה בלי סוכר או חלב, אבל לפחות צילמתי אותה.

משם נסענו ליואנינה. עיר עתיקה יפה על שפת אגם.

יש מליוני תמונות באינטרנט, של העיר, האי באגם, המערה שליד שלא ביקרנו. תחפשו לבד.

המשכנו למצובו על אוטוסטרדה בסגנון איטלקי.

Metsovo היא עיירה בסגנון שוויצרי. בחורף עובדות פה גם מעליות סקי.

במרכז העיירה, גבעה קטנה, אליה מוביל גרם מדרגות – פסל סביבתי של Giorgos Houliaras , תוצאה של סדנה שנערכה בשנת 2000.

מפרבסה שוב למגיניסי והפעם עברנו גם ממערב לאי כדי לראות מערה שבה הסתתרה צוללת במלחמת העולם השניה.

הסירה הסתובבה בחוץ ביחד עם עוד כמה דומות לה וירדנו בדינגי כדי לטייל בתוכה.

משם לאיתקה, הטלנו עוגן וגם קשרנו את הסירה לחוף (פעם ראשונה בשבילי), זקינתוס (נקשרנו לטיילת העירונית ואכלנו במסעדה נהדרת) ופילוס (הגעה ב 3 לפנות בוקר למרינה חינמית בלי שרותים מינימליים). רצינו לשכור רכב כדי לראות ארמון מיקני אבל אמרו לנו בחברת ההשכרה שהוא בשיפוצים אז ויתרנו.

תחנה הבאה – קלמטה, זו של הזיתים. שלושה לילות. חם ולח כמו בתל אביב. אני ישן בשק שינה למעלה ומשתדל לא להחליק החוצה ממנו. מעל השק, שמיכת פיקה רטובה לגמרי מהטל.

ביום השני שכרנו רכב כדי לראות מערת נטיפים.

הדרך – כביש משני מתפתל מעל למפרצים יפים מלאים בבתי מלון, חופים, מים צבועים טורקיז.

למערה קוראים Vlychada והיא נמצאת במפרץ בשם Diros.

על המערה אני לא אכתוב כלום. אין מילים. שייט בסירות עץ לאורך 1200 מתוך 4000 מטרים של המערה. מתכופפים בין הנטיפים רב הזמן במחילות נמוכות וצרות. שום תמונה לא יכולה לתת את התחושה ולצלם בווידאו אסור.

חיכינו בחוץ כשעה וחצי עד שנתנו לנו להכנס. שווה את ההמתנה בריבוע (אני לא מאמין שאני כותב את זה. לחכות בתור זה בניגוד לדת שלי).

משם המשכנו לMystras. עיר ביזנטית על הר עם מבצר בשפיץ באמצע ומסביב נשארו חורבות ומנזרים שבחלקם מתגוררים נזירות. כל מיני מנזרים - אחד מהם חצוב בחלקו בסלע.

הטיפוס לפסגת ההר מתישה אך שווה כל מאמץ. מבט על העיר ובקעת ספרטה כולה.

כל הזמן שרגא מספר לי על השם הגרוע שיצא לדיוק של המפות היווניות. עכשיו אני מבין למה. בפסגת ההר מצאתי נקודת טריג, משוטטת לה להנאתה לא קשורה, לא בחבל ולא בבטון. עם יחס כזה לא פלא שהמערכת מזייפת.

הכביש משם חזרה לקלמטה עוד יותר מתפתל מכל אלו שעברנו במשך היום הזה. לא חושב שעברנו יותר מ300 רצופים של כביש ישר. מתיש.

לפצוי יש פה פארק טיפוס שמעורר חשק לחזור למקום.

אחרי הפלגה לא קלה של כמעט יומיים אנחנו בכרתים.

עוד קורפו וחזרה לPreveza

מהפכה. היינו 5 בסירה השבוע. תחילה הגיע יורם ואחר כך אריאלה עם החברה שלה יעל.

שרגא קנה לאריאלה סירת מנוע גדולה לכבוד הפרישה שלה.

נו טוב. בערך. אבל הסירה הגיעה למזח בדיוק ביחד עם אריאלה. כנראה שלא במקרה.

הסירה עגנה ליד עוד כמה מפלצות דומות והצוות שלהן היה עסוק בללקק את הסיפונים השונים, אנטנות ומה לא, כל דקה פנויה.

בהתחלה ישבנו על עוגן

מתחת למבצר הישן,

ואחר כך נכנסנו למזח של קלאב מקומי, לכבוד הצטרפותם של הצוות המורחב.

הסתובבנו קצת ביחד בקורפו. ליורם יש שורשים באי. סבתא שלו משם ומשפחתו היא אחת מאלו שנשלחו לאושוויץ והצליחו לחזור. הוא מצא גם קרובת משפחה שלו שפותחת את בית הכנסת למבקרים.

באחד הערבים הייתה הופעה/פסטיבל ריקודים עממיים מכל מיני מקומות. הכי טובים היו הילדים הגרוזיניים.

היו כמה ריקודים יווניים וגם להקה בולגרית. רקדו יפה אבל הכי מרגש בשבילי הייתה דווקא ההופעה המזומרת.

הסוף ההופעה חזרו הגרוזינים והקהל ירד בסוף לכוון הבמה וכולם התחילו לנשק את הרקדנים.

מקורפו ירדנו בחזרה דרומה. ברב המקומות כבר היינו. כמובן שלא יכלנו שלא לוותר על ביקור חוזר (פעמיים) גלידת גלוריה.

הירח מתנהג בנימוס והתמלא לכבוד הצוות המורחב.

בפקסוס דואגים לחזות העיר וציירו חזית על בית שמתחת לבית כנראה פחות טוב.

המזח ממש על המדרכה הרחוב הראשי. הכל טוב ויפה, מסתכלים על העוברים והשבים אבל בחצות בערך, מגבירים את המוזיקה (טראנס) עד 2 לפנות בוקר. איום ונורא. אי אפשר לישון.

בינתיים, נפרדנו מיעל שחזרה הביתה. שכרנו רכב כדי להחזיר אותה מ Preveza לאיגומניצה משם היא לקחה מעבורת לקורפו, אבל על זה בפוסט הבא.

הפלגת תענוגות לקורפו

מ Vonitsa, חזרנו ליציאה מהימה הפנימית ונכנסנו למרינה בשם קליאופטרה. נשארנו שם לילה לתיקונים וביום השני יצאנו לעיירה Prevesa אותה ראינו בדרך פנימה. נקשרנו למזח העירוני והרבה לא ראינו, לא נראה מקום מעניין.

עוד יום קליל ועגינה ב Two Rocks Bay שם היו באופן מפתיע שני סלעים גדולים אבל גם עוד ערמה גדולה של מפרשיות. ספרתי 29 ביחד איתנו. מתחיל להיות צפוף פה.

סלעים ואיונים כאמור לא חסר פה. על חלקם גם מקימים בתי תפילה.

גם ב Parga יש כנסיה צרפתית על אי בנמל הקטן.

סביב המעגן העתיק חנויות מסוגים שונים, כל בית בצבע אחר.

ואיי סלע קטנים כבר אמרתי?

גרשו אותנו משם למפרץ הסמוך כי אמרו שאמורות להגיע 3 סירות גדולות של תיירים ואכן אחר כך ראינו אותם מהמפרץ הגדול יותר, שם התפרסו להם מלונות על חופי הרחצה. … וגם עוד ערמה של מפרשיות.

היתרון היה שהיתה לנו נקודת מבט טובה יותר על המבצר … הוונציאני … כמובן.

על צפיפות כבר כתבתי? אחרי לילה בפרגה, הפלגנו הלאה והצלחנו להדחק למזח העירוני של Gaios באי Paxoi. מקום פופולרי להפלגות של כל מיני צ'רטרים.

כמויות גדולות של תיירים מכל מיני סוגים, יוונים וזרים, נשפכים מהסירות האלו, עושים סיבוב בנמל וממשיכים הלאה. גם אני עשיתי סיבוב קצר להכרת האיזור.

כשחזרתי לסירה מצאתי את שרגא מנסה להתמודד עם קייטנה של ילדים איטלקיים שהגיעו עם 3 סירות כשאחת מהם נדחקת ממש לידינו. צפוף כבר אמרתי?

את הסירה הם קשרו באופן יצירתי לשלט אין חניה במקום לטבעת המיועדת לכך.

גם מהצד השני היו לנו איטלקים. זוג מבוגר שהגיעו עם החתול שלהם, אפור עם קולר צהוב, שקיפץ לו בלילה בין סירה לסירה בלי כל בעיה. ישנתי על הסיפון למרות הרעש מהדיסקו הסמוך (מרחק של כעשרה מטר) וגירשתי אותו תחת העין הפקוחה של האמא שלו מהסירה שליד.

פה טעמנו גם את הגלידה הטובה ביותר עד כה, תוצרת בית, בגלידריה Gloria.

עוד תמונה, סתם כי הטקסטורה והצבעים של רשת הדייגים מצאו חן בעיני.

התמכרנו (או לפחות אני) והאינטרנט הפכה להיות בעיה בהפלגה הזו. לא בכל מקום אנחנו מגיעים לאפשרות קליטה וגם כשיש לא תמיד מצליחים להתחבר. אנחנו לא יחידים עם הבעיה הזו. קונים קפה במקומות שיש ויי-פיי ואחר כך מתחברים גם הזמנים אחרים. ישבתי עם הגב להשכן האיטלקי שלנו ולמזלי שרגא הסב את תשומת ליבי לקטע המשעשע הזה.

למקום הבא הגענו ללא כוונה מראש. Mourtos. יצא ככה. לא ברור בדיוק איך. כל כך הוקסמתי מהמקום שביקשתי משרגא להשאר יומיים. כמה מפרצים קשורים ביניהם, תעלה שמובילה למרינה ואנחנו עוגנים בתעלה … עם עוד לא מעט סירות.

הוצאתי את הסנפירים שלי ובפעם הראשונה שחיתי, חצי שעה ביום הראשון ובערך כפול מזה ביום השני, כנגד זרמים חמים וקרים לסרוגין. שנים לא עשיתי דבר כזה.

בלילה הרוחות סובבו את כל הסירות וכמה מהן חסמו את המעבר בתעלה. לא ספרנו כמה סירות היינו. היו יותר מידי.

אתמול הגענו לקורפו. הטלנו עוגן במפרץ שמתחת למבצר (הוונציאני כמובן)

ויצאנו לעיר.

שרגא לקח את הכביסה שלו לטייל. הוא שכח שביוון יש הפסקת צהריים בין 1 ל 6 אז כל החנויות סגורות (למעט חנויות לתיירים).

לא נורא. מחר יהיה יום חדש.