צלילה ב- Silfra

נכון שהבטחתי להראות עוד קצת תמונות מרקייויק, בייחוד מיום העצמאות, אבל זה יחכה. חזרתי אתמול מ5 ימים שכללו גם טיפוס בנופי הפרא בין הקרחונים והרי הגעש ואני עדיין מחפש מילים לתאר את הדבר המהמם הזה. המון תמונות שדורשות מיון.
בינתיים, על היום שלפני - צלילה במעלה אחת של צלסיוס. אירוע מדהים לא פחות.

אף פעם לא צללתי עם חליפה יבשה. בסתישע תמיד שאלתי אנשים איפה היו הצלילות הכי יפות שלהם ואיסלנד הופיעה כמה פעמים בסקר הזה.
זה משהו באמת אחר.
בתוך הרכס המרכז אוקייני בין יבשת אירופה ויבשת אמריקה, במקום שהרכס עולה על מעל פני הים ולא נמצא במעמקים. זה באמת יוצא דופן.
המים הם מי קרחונים שחדרו לאדמה שמשמשת פילטר כך שכשהם נובעים הם צלולים לגמרי, בלי סדימנטים בכלל.
באחד הסיורים שלנו במעגל המוזהב של איסלנד, עברנו במקום בו נהגו להטביע נשים שהואשמו בכישוף ושאר חטאים מסוג זה. תיירים זורקים לשם מטבעות ואפשר לראות אותן אפילו כשהן ממש בעומק המים.
חוויה כזו היא לא משהו לפספס. אפילו שהמים מקסימום 2 מעלות.
מדריכת הצלילה אספה אותי ב 8 בבוקר מדירת המגורים שלנו. בדרך אספנו עוד כמה. שנים (כולל אני) צוללים ושניים משנרקלים. גם להם היא נתנה חליפה יבשה.
ללבוש חליפה כזו זה סיפור. אי אפשר לעשות את זה לבד אפילו אם רוצים. הבאדי שלי כמעט נחנקת אבל מסתדרים בסוף.
המדריכה נותנת תדריך ואנחנו נכנסים למים בעזרת סולם מתכת.
בודקים ציפה ומתחילים לצלול.
המים אכן צלולים ורואים למרחקים. עפ"י התדריך, הראות היא עד 130 מ', אבל זה תיאורטי, אנחנו בקניון ויש פיתולים בדרך.
על ההתחלה אני חוטף כאב ראש רציני - כאילו שחותכים לי את המצח עם סכין. אני מנסה להתמקד ומגלה שיש לי עוד בעיה. חור בכפפה שמאלית. היד מתקררת מהר מאוד. כאב חד של קור.
הנוף כחול באופק, חום בצדדים (סלעי הבזלת) ועליהם שרוכים של אצות בצבע ירוק ניאון זרחני בוהק למרחקים, כמו הקישוטים שמוכרים לילדים ביום העצמאות.
הצבע הכחול של המים  מול הקירות החומים והירוק הזרחני של האצות מדהים.
חוץ מזה כלום. יש אולי דגיגונים אבל לא ראיתי.
ברגע שהבנתי את העסק - בסדר, הבנתי, אבל ממש כואב לי.
אחרי 35 דקות יוצאים מהמים לקקאו חם ועוגיות.
יד שמאל מוחה בקול רם על החזרת הדם לצנרת הקפואה. הכאב הזה הרבה יותר חזק מהכאב של הקור ונרגע רק אחרי כמה שעות מתחת לשמיכה החמה.
התוכנית הייתה לחזור על הצלילה עוד פעם. בפעם השניה, טוענת המדריכה, רואים דברים שלא רואים בפעם הראשונה. בסדר. מאמינים לה. אף אחד לא רוצה לחזור למים.
אז יש לי עוד צלילה בלוגבוק. המדריכה חתמה לי אבל לא מצאה את החותמת. לא נורא. גם ככה לא נראה לי שאצלול בחצי שנה הקרובה.
היא כמובן צלמה אותנו להציעה לקנות דיסק עם התמונות ועוד תמונות אחרות מהמקום. בשביל מה. אני יכול למצוא אוטופורטרט באינטרנט.

(הורד בלי רשות. מקווה שיסלחו לי הפעם).

צלילה בסתישע - סיכום מצב

היום סיימתי את ה"דיל" של הצלילות שלי בסתישע. אני עם 60 צלילות ב"לוג בוק", 41 מתוכן כאן על האי.
כיאה לסיום כזה, הצלילה היום הייתה יחסית רחוקה ממרכז הצלילה (3 במפה כאן למטה) באתר המכונה "אקווריום", לא רחוק מהמקום המצויין במספר 28. לא שזה היה מתוכנן, אבל יצא ככה. מזמן רציתי לצלול באתר הזה אבל אין שם עגינה קבועה וצריך להשתמש בעוגן של הסירה, ומפליגים לשם רק שהים ממש שקט כי אחרת אי אפשר לראות שם הרבה.
האתר יפהפה, בנוי ממקבץ של סלעים עם המון אלמוגים עליהם, דגים כמובן ותמנונים.

נראה לי שזו פרידה מ- Golden Rock Diving Center שכבר כתבתי עליו בפוסטים קודמים:

מהסירות,

ומהמזח, עליו הסירות יכלו להקשר כאשר הים לא היה גבוה מידי.

 אני מתלבט אם להמשיך את הלימודים ל Dive Master. אני לא מתכוון לעבוד בזה, ומלכתחילה החלטתי לקחת את הקורס רק כדי ללמוד עוד על צלילה על מגוון המקצועות שקשורים אליה - פיזיקה, פיזיולוגיה, טכניקה וטכנולוגיה של צלילה וכו'. את החלק המעשי כמעט גמרתי ויש לי עוד בחינה ארוכה ומיגעת (משהו כמו 340 שאלות) שצריך ללמוד אליה לבד מהספר. לא כל כך בא לי להתאמץ בשבילה. אני לא כל כך רואה את הטעם בזה.
תלוי בתוכניות ההמשך שלי באי. את עבודת המיפוי הממוחשב כמעט גמרתי ונראה אם אוכל לעבוד עוד קצת בארכיאולוגיה לפני שאצא לטיול קצר של משהו כמו 3 שבועות לפני הטיסה בחזרה.

הכאה על חטא

בפעם שעברה שהכנסתי לבלוג שלי תמונות שלא אני צילמתי שכחתי לבקש רשות מראש. ביקשתי רק אחרי שהכנסתי אותם לפוסט. קרדיט כמובן שלא שכחתי.
הפעם זכרתי לבקש מראש. ביקשתי ממנו את התמונה הזו אחרי שהוא הראה לי אותה בפלאפון שלו. יש לו משהו מאוד משוכלל - איזה אנדרואיד, לא זוכר של איזה חברה, עם המון אפליקציות שהוא משחק איתן כל הזמן. אוקיינוס של אינפורמציה ותוכנות לזיהוי: מוזיקה, אסטרונומיה, מה לא.
את התמונה הזו צילם Manuel Weber באתר של צ'רלי בראון שכבר כיכב באחד הפוסטים (האמת שלספינה קראו באופן רשמי צ'רלס בראון, אבל אף אחד לא באמת קורא לה ככה).

גם מנו צולל בלי חליפה, בלי מאזנת וכמעט בלי משקולות. ניסיתי לצלול עם חליפה דקה של 3 מ"מ וקפאתי מקור.
אני מבזבז המון אויר על הירידה למטה וחייב חבל כדי לטפס עליו עם הידיים כלפי מטה, גם עם משקל עודף. ניסיתי כבר כל מה שאני יכול לחשוב עליו ובכל זאת זה עדיין בעייתי.

לילה עם ברקודה

טוב, זה לא בדיוק מה שחשבתם. הכוונה לצלילת לילה עם ברקודה. אני צולל השבוע עם קבוצה של קרדיולוגים הולנדיים. בשנה שעברה, הם ראו את ג'וני הברקודה (אולי יש לו שם אחר אבל אתם יודעים איך אני עם שמות) חוצה ברקודה אחרת בנשיכה אחת חזקה, כשהראש ממשיך לבעבע למטה כשהוא אפילו לא מודע לכך שמישהו אוכל להנאתו את שאר הגוף.
ג'וני מוכר וידוע וכל מי שעובר בסביבה אומר לו שלום.

שחיתי איתו כבר לפני שבועיים באתר המקסים הזה שמורכב מאוניה שחילקו אותה לשלוש ועוד ספינת גרר קטנה ששוכבת בשלמותה על רצפת המפרץ. את ג'וני כבר פגשתי אז באור יום אבל הוא נראה בסדר, מתחבא באחד הכוכים של האוניה, יוצא מידי פעם לסידורים, אבל בסך הכל נראה שקט למדי.

בלילה, הכל נראה אחרת - הוא הסתובב סביבנו בעיגולים לא גדולים מספיק לטעמי כשהוא בודק מה אפשר לאכול. בלילה הוא בפה פתוח ורואים את להבי השיניים שלו באופן ברור ומאיים. לדעתי הוא צריך לשלם לצוללים שמסתובבים סביבו בלילה. כל פעם שהארנו על דג הוא הופיע בטיסה ורדף אחריו.
בסך הכל בלילה יותר מעניין מאשר ביום - יש יותר פעילות.

הקרדיולוגים בעלי נסיון רב וצריכת האויר שלהם הרבה יותר נמוכה משלי, למרות שהשתפרתי בהרבה מאז הצלילה הראשונה פה.
בהתחלה הייתי די גרוע וכל האנרגיה שלי הלכה לניקוי המסכה שלי מאדים שהצטברו על השמשה הקדמית. ככה זה עם מסכות חדשות שהיצרנים מכסים אותם במשהו סיליקוני בשעת האריזה. הפתרון הוא לנקות עם משחת שיניים ועם הזמן זה עובר. בדרך כלל, לפני הצלילה יורקים מבפנים והרוק מונע את הצטברות האדים. יש גם משחה שעוזרת ושכחתי שהבאתי כזו מישראל. אחרי כמה צלילות נזכרתי שיש לי אותה והשתמשתי בה וגם צחצחתי את המסכה עם מברשת השיניים 3 פעמים ביום אחרי הארוחה, ביחד עם השיניים שלי.
לא יודע מה עזר יותר אבל הבעיה הזו נפתרה.

יש פה גם מקומי אחד שצולל עם חליפה קצרה מלייקרה, בלי מאזנת ובלי משקולות. אני מניח שאחרי כמה אלפי צלילות שיש לו, מגיעים למיומנות כזו.
לי תמיד קר ולכן אני עם חליפה עבה יחסית, חדשה ומלאה אויר, ולכן אני גם עם המון משקולות. גם עם משקל של 10 קילו, 3 המטרים הראשונים בעייתיים ואני חייב לגרור את עצמי כלפי מטה על חבל העגינה של הסירה, אחרת אני לא צולל. עם החליפה הזו ללא משקולות זה כמו לשחות בים המלח. נשארים למעלה וזהו.

יש לי המון תמונות (מעל למים), אבל הם יחכו קצת לפוסטים הבאים.

מסתבר שהתרנגולים פה לא יודעים לצלול

הרבה בעלי חיים מסתובבים באי חופשי - פרות, עיזים והמון תרנגולים.
לעומת זאת, מתחת לים יש בעיקר אלמוגים יפהפיים בכל מיני צבעים.
שחיתי עם כריש קטן, לא גדול ממטר אורך, אפילו הברקודה שכמעט נכנסה בי הייתה ארוכה יותר.

הצלילה של היום הייתה מסביב לאוניה טאיוונית טבועה. שמה Chien Tong למי שזה ממש חשוב לו.
מתחת לאוניה עמדו ובהו בנו משהו כמו 40 לובסטרים ענקיים, כל אחד יותר ממטר.
היה נורא מצחיק.
הם עמדו והסתכלו כמו גלמים, כאילו באו לקולנוע לראות סרט על יצורים מוזרים עם בלונים על הגב שמוציאים בועות אויר גדולות כל הזמן.

חוץ מזה, בעיקר דגים.
אני ודגים מה אכפת לי. יפים ושקטים.  בסך הכל חיה מטומטמת.
בסדר, גם צבעוניים.
ויש גם אחד כזה שפורש כנפיים והולך על הקרקעית החולית עם רגליים קטנות.
את השמות שלהם לא אזכור גם ככה.
ובתור אוכל הם לא מעניינים אותי. לא סובל דגים.

אם התרנגולים היו צוללים היה יכול להיות יותר מעניין במים מבחינה קולינרית.
לפחות בשבילי.

על האי, כל האוכל מיובא.
רציתי לקנות חלב טרי ולא הבינו אפילו מה אני רוצה. לקח להם זמן.
אומרים שיש מקום שמגדלים בו קצת ירקות ומיבאים גם קצת פירות.
אלך למחר לבדוק.
יש כמה חנויות מכולת ובכל מכולת יש משהו אחר לקנות. תלוי מה הם הזמינו באי השכן.
כשמגיע משהו מעניין לאכול מתחיל סבב טלפונים כדי להודיע על הידיעה המרעישה, כמו הגיעו צלעות - וואו.
ביום חמישי מגיעה אוניית אספקה, כמו הירקנים בחלק מהכפרים הערביים בארץ. מה שבא בא ואם לא אפשר להזמין. יגיע בשבוע הבא. אולי. אולי שבוע אחרי זה. אם בכלל.

הנה, בדיוק נער כאן החמור מעבר לגדר. חייבים לסגור את השער אחרת הוא וכל החיות יכנסו לנו לחצר.

מחר אתחיל לטייל באי. כדי להכנס לשמורה צריך רשיון (6$) ובשביל לצלול (30$).
הרשיון טוב לשנה וכולל גם חוברת הסברים עם מפה טובה ותג פלסטיק כזה כמו שכלבים מקבלים אחרי חיסון נגד כלבת. גם סתם שחיה עם שנורקל מחייבת רשיון.

וכאן, התרנגולים כן ילוו אותי.