Amar Majuli

עמותה צעירה שמחפשת את דרכה. אני גאה שעזרתי במעט בתהליך רישום העמותה במשרדי מס הכנסה. לצורך כך שולחים טפסים ואחרי זה יש שימוע. בכלכתה, מרחק טיסה או לחליפין יום נסיעה ויותר ממג'ולי.

יהודית עובדת עם גילי על תוכנית אסטרטגית,

ואני מלמד את הצוות אקסל, מגדיר תהליכי ניהול תקציב נסיעות וניהול מאגר חומרי הגלם לאורגות. התמונה הבאה היא שוב של מיה.

יש מנהל חשבונות. הוא צריך הרבה תמיכה בהכנת גליונות האקסל. אני מלמד אותו קצת, בוחן את דרכי ניהול החשבונות ושיטות הדיווח ומציע שיפורים שנראים לי נדרשים.

אנחנו מנסים ביחד להבין איך לתמחר את המוצרים, לשיווק מקומי ולשיווק בין לאומי.

לקראת סיום התקופה, אני מעביר בוקר עם תרגיל מגדיר חזון שלמדתי מ Dave Snowden  בסינגפור ב 2008.

לאחר מכן, כחצי שעה על ניהול זמן ועוד חצי שעה על שיטת הדיווח החדשה ששכללתי.

רב הזמן עבדנו על קידום העמותה וצוותה הקבוע. עבודה די מעצבנת אבל חשובה והכרחית. 
התמונה הבאה היא של גילי.

לא רק עבודה הייתה לנו, גם ארחו אותנו לארוחת ערב 3 פעמים. פעם ראשונה אצל אחת האורגות, שם זכינו גם לטעום את מה שהם קוראים בירת אורז. לא מזכיר בירה בכלל, לא נורא אבל גם לא טעים במיוחד.

ארוחת ערב שניה אכלנו עם בכיר בקהילת המישינג (השבט שאליו שייכים רב התושבים איתם יש לנו קשר) וגם קיבלנו ממנו מין צעיף של כבוד.

את הארוחה השלישית אכלנו אצל אמא של רג'ו שחברה גם בהנהלת הקואופרטיב של האורגות. הבישול נעשה על ריבוע בטון קטן בחלק של הבית שהוא למעשה פתוח אבל מתחת לגג קש. אורז וירקות, אלא מה?

האמת שאכלו עוד פעם. הוזמנו לחגיגת קבלת מחזור של ילדה בת 15. כמו כל טקס, חתונה וכאלה, הפרוצדורה היא שכלת השמחה עובדת יום שלם, מקבלת את המתנות שנותנים האורחים. מחלקת להם זרעי שומר. מכניסים אותנו לחדר שכן ומאכילים אותנו קלות. אורז עם תוספות, אבל בקטנה. מצטלמים והולכים. רבע שעה גג. לחתונות כאלה בארץ גם אני הייתי הולך. אולי.

מ
 ביום האחרון הספקנו לטייל קצת עם אוטו שגילי שכרה לכמה שעות. נסענו לחדר התצוגה של האורגות ולסטרה משפחתית שמתמחה בעיצוב מסכות להצגות. את המסכה בונים על מסגרת רצועות דקות של במבוק. את המסגרת מעבים עם בוץ וחרה של פרות ובסוף מעצבים לפי הצורך. המסכות משוכללות ואפשר לפתוח ולסגור את הפה והעיניים ע"י לחץ של הסנטר מבפנים.

לסיכום הביקור וההסברים מיה צילמה אותי ואת יהודית בהצגה עם המסכות:

נפרדנו בצער מהצוות. באמת נהנינו להיות איתם.

מגבלות לו"ז גרמו לנו לחזור ב 14 לאפריל. חבל מאוד. זה ההתחלה של ראש השנה שלהם, חגיגה שנמשכת מספר ימים.

החג מתחיל בזה שרוחצים את כל הפרות ואחר כך נמרחים בכורכום על כל הגוף להגנה לפני עונת המונסון. לא יודע מה קורה הלאה. אולי אגיע פעם לראות.