יום שישי, 3 בדצמבר 2010

עוד טיול להר הגעש

עבר יותר משבוע מאז הפוסט האחרון שלי.  הייתי עסוק מאוד השבוע וצללתי כמעט כל יום. ביום ראשון עליתי שוב להר הגעש. הפעם, כשהגעתי לשפת הלוע, פניתי צפונה ולא דרומה - לכיוון של תצפית הפנורמה. יש בצד הזה כמה נקודות שאפשר לראות משהו בין העצים. לדעתי הצד הזה יפה יותר מאשר הצד הדרומי, גם אם הוא בכמה מטר נמוך יותר.
לפני שמגיעים לתצפית אפשר לראות משהו,
כמו לדוגמא, את מרכז העיר.
סבך עד למעלה. מדי פעם רואים עצים שמטפסים וחזזיות נוזלים מן הענפים,
שמסתירים עוד יותר את הנוף.
רק הבז שעומד לו על העץ היבש יכול להביט פנימה ללוע בלי שיסתירו לו.
בנקודה אחת אפשר היה לעמוד מתחת לשמיים,
ולהנות מזיוה של השמש, ביחד עם התאים הסולריים.
לא רחוק משם אפשר היה לראות את הרחוב שלי, שכבר כתבתי עליו פוסט שלם, יורד ישר למטה, עד למצוק שמעל לים.
המשכתי מתצפית הפנורמה לאורך הלוע בתוך סבך עבות.
עד שהגעתי לקטע סלעי שדרש טיפוס רציני. מה שלא הצלחתי לתפוס בתמונה, בגלל ההסתרה של העצים  שמתחת לסלע הזה יש מצוק של 300 - 400 מטר, בצד המחובר שלו - הוא כולו זקור לו באוויר ורתום רק בקצהו השמאלי.
כמובן שהסתכלתי עליו מרחוק ולא העזתי להתקרב. אם היה קורה לי משהו היה לוקח חודשים למצוא אותי.
את הסלע הזה הצלחתי לעקוף, אבל כשהגעתי לקטע שלא היה ברור אם אפשר להמשיך הלאה בקלות, החלטתי לחתוך למטה לשביל המסומן (בערך) שמקיף את כל ההר. ירדתי לאט לאט בזהירות, קטע של כמה מאות מטרים בודדים במשך יותר משעה.
יצאתי ברבע לשמונה בבוקר וחזרתי עם קרני האור האחרונות כחצי שעה לאחר השקיעה.

בשבוע הבא אהיה עוד יותר עסוק (בין היתר, בנוסף לכל מיני התפתחויות בעבודה, אני מתחיל להתכונן לבחינות של הדייב מאסטר) אבל יש לי כמה פוסטים בראש וגם תמונות יפות ככה שאני מקווה שאוכל סוף סוף (חלק מהתמונות הן עוד מהשבוע הראשון פה) לפרסם אותם.

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

סרטן נזיר


הוא לא בדיוק סרטן ובטח לא נזיר, אבל את היצור הזה פגשתי על השביל בדרך למועדון הצלילה. לצערי לא צילמתי אותו עם קנה מידה כי מסתבר שהוא אחד הענקים מסוגו. קוטר הקונכיה בה הוא גר היה בערך 18 ס"מ - בין 15 ל20. הוא לא בדיוק סרטן כי בטנו רכה וקוראים לו נזיר כי הוא גר בקונכיה כמו נזיר במערה, אבל הוא חיה מאוד חברותית. יש כאלה, גם בארץ, שקונים אותו כחיית מחמד לאקווריומים ואז מומלץ לקנות קבוצה כי הם אוהבים חברה.
הסרטנים האלו נולדים בים, בוחרים להם קונכיה ומתחילים לטפס להר הגעש. 601 מ' הפסגה, כבר אמרתי, לא? ואז הם יורדים פנימה לתוך הלוע, לגובה 250 בערך, עושים מה שיש להם לעשות שם וחוזרים לים בחזרה.
כשהם גדלים הם פשוט מחליפים בית לאחד יותר גדול. לא ראיתי, אבל אם תחפשו Hermit Crab ב Youtube תוכלו לראות את הפעולה עצמה.
סרטנים הרבה יותר קטנים פגשתי בכמויות בעליה ובירידה מה Mazinga , קוטר של 5 - 6 ס"מ.
חלקם בעליה,

וחלקם בירידה. חיה לא כל כך חכמה. אחד מהם ניסה לטפס סתם ככה על ענף יבש שהיה תקוע באמצע השביל.

הגיע לקצה, ראה שאין דרך הלאה וירד בחזרה.
ברגע שהם חשים בסכנה הם פשוט נכנסים עמוק בחזרה הביתה. זה כמובן שמשנה לגמרי את שיווי המשקל שלהם והתוצאה היא שהקונכיה מתחילה להתגלגל בירידה. זו לא הדרך הטובה ביותר להסוואה - זה מעורר את תשומת הלב של כולם. אם לא ראיתי אותם קודם אז עכשיו בטח שאראה אותו - בדרך כלל הפוך על הגב.


יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

Corallita - Antigonon Leptopus


או גם Mexican Crawler. מטפס יפה שהביאו לאי ממקסיקו. מה שלא הביאו בחשבון שלצמח הזה אין אויבים פה והוא משתלט על כל חלקה ומכסה אותה כמו שטיח, לא חשוב מה יש בה - שיחים, עצים, ... הכל. יותר גרוע מיבלית ואין מה לעשות נגד זה. להר הגעש הוא לא הגיע, אבל בכל מקום שהיו מטעי סוכר, כל גידול אחר, מגרשים פנויים בעיר - הכל מכוסה בקורליטה.


השיח שליד חלון המטבח, מכוסה גם הוא כמובן בקורליטה. כל בוקר באים לבקר אותו זוג קוליברי - Hummingbirds,  שלידם צוף וצופיתה -  הצופיות שבאות לפרח הבת שבע המטפסת בדובנוב נראים כמו צפורים ענקיות.

 לא רואים את הצפורים בתמונה? כנראה שהן כבר עפו. בין כה וכה אי אפשר לראות את הכנפיים שלהן בתעופה כי הן מתנפנפות כל כך מהר, עד 90 פעם בשניה והן גם יכולות לעוף אחורה !!!
האמת שאני לא מספיק לצלם אותן וגם הרשת שעל החלון מפריעה.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

The First Salute

זהו גם שמו של ספר שכתבה ברברה טוכמן על הארוע המכונן שמהווה את גאוותה של סתישע - ההצדעה הראשונה של מדינה כלשהי כהכרה בארה"ב כמדינה חופשית. האוניה אנדרו דוריה האמריקאית הגיעה לנמל של סתישע וכמקובל ירתה מטח ברכה וגם נענתה ב 11 יריות של מטח כבוד.
זה בעצם במקום חגיגות יום העצמאות ולכן כל השבוע שלפני היום הזה מלווה בפסטיבל מוזיקלי כל ערב שאותו כבר תיארתי בשני פוסטים.
אחד המקומיים שדיברתי איתו כאן על הנושא אומר שהוא לא מכיר עוד מקום שחוגג את תחילת התמוטטות של המדינה שלו. התוצאה של ההצדעה הראשונה וכל מה שנלווה אליה הייתה שאנגליה שלחה לכאן את גנרל רודני שלמעשה שדד והחריב את המקום עד כדי כך שהאי לא התאושש מהמכה הזו עד היום.
יש לסיפור היבט מאוד מעניין מנקודת המבט היהודית, אבל על זה בהזדמנות אחרת.

הטקס של ההצדעה הראשונה התחיל בשש בבוקר. לפחות זה היה התכנון. אני הגעתי מאוחר יותר אחרי שהתרנגול המנוול העיר אותי, אכלתי ארוחת בוקר כרגיל וירדתי למבצר, בדרך למועדון הצלילה.
בחצר המבצר התאספו כל נכבדי האי והסביבה, כמובן שנציגים מהולנד שהאי שייך רשמית אליה מה- 10.10.10 (היה קודם חלק מהאנטיליים ההולנדיים) וכמובן שמארה"ב.
מסביב לבמה המרכזית (אותה לא צילמתי כי היא הייתה תחת סככה כזו וכושים בצל לא יוצאים טוב בתמונה והאמת שגם לא היה כל כך מה להראות), היו גם תנועות נוער במדים, וכמובן שגם תזמורת מכבי אש.
אחרי חלוקת תעודות הוקרה לפעילים חברתיים, נאום הנציב העליון ועוד כל מיני ברכות, סקצ' של 3 נשים ששחזרו את מה שקרה אז, במבחינת ו"הגדת לבנך", היה שחזור של ההצדעה.

סירה של משמר החופים האמריקאי ירתה תא מטחי הכבוד, נער מקומי שיחק את מושל האי ואן דה גראף נותן את ההוראה לברך במטח בחזרה (רואים שהוא הולנדי, נכון?)

זיקוקים עשו הדמייה של ירי התותחים. בתמונה רואים זיקוק אחד בלבד. לא ספרתי אם היו באמת 11 כמו שצריך. אני מניח שכן.
בנוסף, לציון הארוע הייתה גם רגטה של כ 30 מפרשיות שעשו סיבוב מסנט מרטין, חנו באי בלילה שלפני הטקס, הקיפו את האי וחזרו לסנט מרטין למחרת.

השייטים היו עם תלבושת אחידה, תלבושת לכל צוות והיה נחמד לראות אותם חוגגים בלילה שלפני הטקס עם אוכל ושתיה, ליד הרחבה של המוזיקה שהארתי בפוסט הקודם.

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

מי לא מכיר את להקת ה- Rebels?

במסגרת שבוע החגיגות לקראת יום סתישע, היו הופעות כל ערב של להקות מכל מיני מקומות בסביבה.

כששמעתי את החבר'ה האלו הייתי בטוח שהם מקצוענים לגמרי, עד שזיהיתי ביניהם את נגן גיטרה בס שהוא מהנדס צעיר ומוכשר ממשרד התיכנון הממשלתי.

לא יודע להגדיר את המוזיקה, אם זה טרנס, האוס ועוד כל מיני שמות כאלו אבל זה היה מלהיב ומהנה והדביק גם את כל הקהל מסביב שהיה מגוון מכל המינים והצבעים.

בין הנוכחים בקהל היה ילדון בן 3 - 4 שהתלהב בצד הבמה ורקד / קפץ לפי הקצב. בשלב מסויים הסולן ראה אותו והביא אותו למרכז הבמה להנאת כולם.

לא את כל המופעים ראיתי, אבל היו כמה טובים, כמו להקת בנות מהאי השכן Saba,


ואפילו אלביס בא לתת כמה הקטעים משלו.


Jim Bishop הוא בעל בית לוויות קנדי, מכון כזה שרואים בסרטים שמשפץ נפטרים לפני הטקס בכנסיה ומארגן את הלוויה או הקרמציה ובזמנו הפנוי עושה חיקויים לא רעים בכלל של אלביס.
הוא בא לשבוע וגם צללנו ביחד כמה פעמים.

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

לילה עם ברקודה

טוב, זה לא בדיוק מה שחשבתם. הכוונה לצלילת לילה עם ברקודה. אני צולל השבוע עם קבוצה של קרדיולוגים הולנדיים. בשנה שעברה, הם ראו את ג'וני הברקודה (אולי יש לו שם אחר אבל אתם יודעים איך אני עם שמות) חוצה ברקודה אחרת בנשיכה אחת חזקה, כשהראש ממשיך לבעבע למטה כשהוא אפילו לא מודע לכך שמישהו אוכל להנאתו את שאר הגוף.
ג'וני מוכר וידוע וכל מי שעובר בסביבה אומר לו שלום.

שחיתי איתו כבר לפני שבועיים באתר המקסים הזה שמורכב מאוניה שחילקו אותה לשלוש ועוד ספינת גרר קטנה ששוכבת בשלמותה על רצפת המפרץ. את ג'וני כבר פגשתי אז באור יום אבל הוא נראה בסדר, מתחבא באחד הכוכים של האוניה, יוצא מידי פעם לסידורים, אבל בסך הכל נראה שקט למדי.

בלילה, הכל נראה אחרת - הוא הסתובב סביבנו בעיגולים לא גדולים מספיק לטעמי כשהוא בודק מה אפשר לאכול. בלילה הוא בפה פתוח ורואים את להבי השיניים שלו באופן ברור ומאיים. לדעתי הוא צריך לשלם לצוללים שמסתובבים סביבו בלילה. כל פעם שהארנו על דג הוא הופיע בטיסה ורדף אחריו.
בסך הכל בלילה יותר מעניין מאשר ביום - יש יותר פעילות.

הקרדיולוגים בעלי נסיון רב וצריכת האויר שלהם הרבה יותר נמוכה משלי, למרות שהשתפרתי בהרבה מאז הצלילה הראשונה פה.
בהתחלה הייתי די גרוע וכל האנרגיה שלי הלכה לניקוי המסכה שלי מאדים שהצטברו על השמשה הקדמית. ככה זה עם מסכות חדשות שהיצרנים מכסים אותם במשהו סיליקוני בשעת האריזה. הפתרון הוא לנקות עם משחת שיניים ועם הזמן זה עובר. בדרך כלל, לפני הצלילה יורקים מבפנים והרוק מונע את הצטברות האדים. יש גם משחה שעוזרת ושכחתי שהבאתי כזו מישראל. אחרי כמה צלילות נזכרתי שיש לי אותה והשתמשתי בה וגם צחצחתי את המסכה עם מברשת השיניים 3 פעמים ביום אחרי הארוחה, ביחד עם השיניים שלי.
לא יודע מה עזר יותר אבל הבעיה הזו נפתרה.

יש פה גם מקומי אחד שצולל עם חליפה קצרה מלייקרה, בלי מאזנת ובלי משקולות. אני מניח שאחרי כמה אלפי צלילות שיש לו, מגיעים למיומנות כזו.
לי תמיד קר ולכן אני עם חליפה עבה יחסית, חדשה ומלאה אויר, ולכן אני גם עם המון משקולות. גם עם משקל של 10 קילו, 3 המטרים הראשונים בעייתיים ואני חייב לגרור את עצמי כלפי מטה על חבל העגינה של הסירה, אחרת אני לא צולל. עם החליפה הזו ללא משקולות זה כמו לשחות בים המלח. נשארים למעלה וזהו.

יש לי המון תמונות (מעל למים), אבל הם יחכו קצת לפוסטים הבאים.

יום שני, 15 בנובמבר 2010

קצת מתחת

מהכי למעלה בפוסט הקודם להכי למטה, העיסוק העיקרי שלי בינתיים:

 
זה לא אומר שאני מסכים עם המדבקה הזו, אבל אני בהחלט נהנה מהצלילה.

אין לי מצלמה תת ימית אבל למזלי צללתי השבוע עם Stefan Riemert שצילם קצת וככה יש לי משהו להראות. אז ראשית אותי:
מלפנים

ומאחור
בעומק של 30 מטר ליד צ'רלי בראון - ספינה שהוטבעה כדי שתשמש ריף מלאכותי. אחרי הרבה עבודה כדי להוריד ממנה את כל החלקים הלא אקולוגיים, השיטו אותה לאי והיא באמת טבעה, לא במקום שתכננו לה. 
היא שוכבת לה על הצד ויש בה חלק כייפי שעוברים כמו במנהרה. האור בקצה המנהרה כחול, כמו כל דבר בעומק הזה כי המים מסננים כל צבע אחר.

אז כמה מהחברים השתקנים שלי, לדוגמה - 
צלופח:



 לובסטר:


צב (יש שני סוגים בסביבה של האי):




הכריש והברקודה לא יצאו פוטוגניים, גם אחרי עיבוד התמונה שעשיתי כמו לשאר החברים בפוסט הזה.

לסיום חידה - מי אני ומה שמי:

רמז: החור הקטן הוא העין. החור הגדול יותר הוא פתח לזימים.
כדי לראות טוב יותר מי מתחפר לו בחול, מאט דגדג אותו קצת



ואז אפשר לראות את ה Sting Ray בכל תפארתו
בעברית זה נקרא חתול ים  - תודה ל אפרת  על התרגום.
דווקא לא עושה מיאו, אבל גם וינסנט החתול של השכן נובח, אז ניחא