יומן מסע: כרתים

Rethymno שימשה אותנו כבסיס ליציאה לטיולים. עיירת חוף קטנה ונחמדה. טיילת כמובן, עיר עתיקה לתיירים ואיך לא - מבצר (וגם נמל) וונציאני.

שכרנו רכב ויצאנו לשוטט בכפרים. מנזר ישן וכפרי עבודות יד. בעיקר קרמיקה.

צפינו גם באגם יפהפה ממרפסת של בית קפה. בעלת קפה חייכנית, שרותים סטריליים, בהחלט חוויה מתקנת למצב במרינה. גם כוס קפה עם תחתית מעוצבת להפליא

למחרת, יורם ואני לקחנו מעבורת לסנטוריני. שרגא ואריאלה כבר היו שם. ההפלגה וחזרה בכוחות עצמנו קשה, אז החלטנו לוותר ולהיות תיירים כמו כולם.

כשעולים על המעבורת, כולם מצטלמים עם יוונים "אותנטיים".

בהפלגה חזרה, הם מנסים לשכנע את כולם לקנות את התמונות. לא הרבה קנו. לא יודע ממה הם מתפרנסים.

סנטוריני מדהימה למרות צפיפות התיירים. בבוקר – פלישה של שסו מהמעבורות והסירות, שמסתיימת בשיירה של אוטובוסים שיורדת לנמל בערב כמו תהלוכה של זחלי טוואי התהלוכה. רק מהמעבורת שלנו יצאו 23 אוטובוסים, 2 מיניבוסים ו 7 מוניות. אנחנו הלכנו ברגל מהסירה מהצד השני של המזח.

האי מדהים ואני מקווה שזה היה רק סיור מקדים.

המון חנויות לתיירים, מסעדות, קשה לזוז. לביצוע: צריך לבוא לפני העונה ולשכור טקטורון.

התנועה הייתה בלתי נסבלת. האוטובוס שלנו היה עם מדריך שדיבר אנגלית סבירה וגרמנית איומה (בערך ברמה שלי).

התחנה האחרונת הייתה שחיה בחוף מחול בזלתי שחור. המדריך אמר שנגיע בעוד 4 דקות. עברו 4, 4 וחצי, 4 ושלושת רבעי הדקה והדקה החמישית מתקרבת והגרמניה שמעבר למעבר של האוטובוס מתחילה לנוע בחוסר נוחות על הכסא. איך זה יכול להיות? הוא אמר 4 דקות והזמן כבר עבר. הדייקנות הזו מוטבעת אצלם עמוק במוח הזוחלי הרבה מתחת לרובד של המחשבה – אז מה אם יש תנועה ערה מאוד וכבישים צרים? 4 דקות הם 4 דקות.

בדרך חזרה – שקיעה.

עשרות אנשים מתקבצים בירכתי המעבורת לצלם אותה.

מי שלא מצליח להגיע לחזית המרפסת צריך להיות קצת יותר יצירתי.

עוד יום עם רכב שכור לקנוסוס ולמוזיאון האריכיאולוגי. קנוסוס לא מעניינת. מליוני תיירים, ככלות הכל זה האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר באי. ידעתי שיש ויכוח על האמינות של השחזורים של אוונס שחפר את האתר, אבל עד שלא רואים את זה לא מבינים ממש. מקצוות שיער הוא בנה בן אדם שלם. מזכיר לי את הסרט של וודי אלן שמנסה לעצור את השחזור של המנהיג מהאף שלו. לפחות שם היה באף את כל ה די.אנ.איי.

צריך לחשוב טוב שוב על כל מה שידעתי על המינואים.

המוזיאון יפה ואפשר לבחון מקרוב את כל הפרסקאות ולהתפעל שוב מהיצירתיות של אוונס.

לא צילמתי. יש בספרים ובאינטרנט מספיק.

למחרת יורם ואריאלה חזרו לארץ וחזרנו להיות הצוות המקורי של ההפלגה הזו – שרגא ואני.

יום אחרי, טיול ל Samaria Gorge. קניון יפהפה בדרום האי.

יוצאים "קוקה קולה בחמש וחצי" (למי שלא מכיר – זו סיסמת היציאה לטיולים מידי שישי ראשון של כל חודש בארץ, מתחנת הדלק שליד קוקה קולה).

האוטובוס מאחר ב 20 דקות ויש לנו מדריך רוסי. מנסים לישון שעתיים בדרך. לא הולך למרות השעה.

בפתח השמורה, מקבלים מפה, וקמע כדי שהמדריך יוכל לזהות שאנחנו שייכים לקבוצה שלו.

יורדים בשביל, איש איש בקצב שלו, בתנאי שיגיע בזמן לנקודת הסיום אחרת הוא יצטרך לחכות לferry שלמחרת ולחזור בכוחות עצמו לעיר.

השם של השמורה הוא שיבוש של השם המקורי, אולי כדי שיהיה יותר קל לתיירים. איך ולמה השם התגלגל ככה המדריך לא יודע.

גם להסביר לי למה הורידו את הנון מהסיומת של שמות הערים הוא לא ידע. לפני 35 שנה כשהיינו ביוון כל השמות הסתיימו בנון – הרקליון, מצובון וכו'. היום הנון נעלמה.

“לא יודע, אני בסך הכל רוסי".

השמורה מאוד מסודרת, אי אפשר ללכת לאיבוד ואפילו רכב חילוץ יש פה – חמורים.