יומן מסע: שתי מנות הונגריה, מנת רומניה, מנה אחת של בודפשט וקורט שורשים

יום הולדת ארבע ליומן המסע הזה ותמיד שואלים אותי איך אני בוחר את המקומות אליהם אני נוסע ולמה. לסתישע נסעתי בעקבות חיפוש בגוגל של ארכיאולוגיה וצלילה. אם כבר הייתי שם אז טיול בסביבה ממש התבקש. לאיסלנד ונפאל נסעתי להתנדב. אם כבר הייתי בנפאל, אז טיול בדרום הודו גם כן ממש התבקש. הפלגה ליוון, כי שרגא הציע כמו גם הסיור בחברון שפורסם בפייסבוק של תבל בצדק. גם חברון ונאות סמדר זה מעין "חוץ לארץ". בבלוג אני כותב בעיקר כותרות לתמונות. על קצה המזלג. אסוציאציות שלי. התמצית של התמצית.

הפעם זה טיול נופש. כמו פעם. רכב עם ארגזי אוכל במושב האחורי: ארוחת בוקר במלון או בבית קפה, פיקניק בצהריים, ארוחת ערב במסעדה מפנקת ולינה במלונות של "השעה חמש" – ז"א, בשעה חמש, מתחילים לחפש מלון. בדרך כלל זה היה יותר קרוב לשעה שש. במקרה היחיד שסטינו מהכלל הזה "אכלנו אותה", אבל בקטנה. כיוון הנסיעה היה ידוע באופן כללי, אבל נבנה תוך כדי תנועה.

אם לא ניקח בחשבון את ההפלגה ליוון, זה טיול ראשון שלי עם GPS. אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את המכשיר הזה באזרחות. גם ב WAZE אני לא משתמש בדרך כלל. זה היה דווקא נוח למרות שמידי פעם המכשיר סיבך אותנו כי המפה שלו הייתה ישנה ולא מעודכנת. בוויכוח בינו ובין האף שלי, האף תמיד ניצח. בחלק הראשון של הטיול עד גבול רומניה, מה-GPS יצא קול של אשה שדיברה אמריקאית מעצבנת. בגבול החלפתי לגבר שדיבר צרפתית שקראתי לו ג’ראר וכשחזרנו להונגריה, החלפתי לבריאן מאנגליה.

הנחיתה בבודפשט הייתה לקראת חצות. המשרד של "הרץ" בשדה נסגר בדרך כלל ב 10 ולכן היינו צריכים לשלם לפקיד על ההמתנה. הם גם לוקחים עמלה על כל מעבר גבול עם הרכב. לא הבנתי למה. הפקיד העייף שכח לתת לי כרטיס יציאה מהחניה ואחרי כמה דקות מורטות עצבים קיבלתי כרטיס מפקידה של חברה מתחרה. הגברת מהGPS הובילה אותנו למלון שליד שדה התעופה בלי שום בעיה.

בבוקר יצאנו לעיירה חמודה על שפת הדנובה בשם Vác. בתים יפים, כיכר יפה, טיילת לאורך הנהר, הצצות והשתקפויות מבעד לחלונות.

משם נסענו לגן בוטני יפה. הכי מצאו חן בעיני הפטוניות בכניסה לתאי השירותים.

פיקניק בגן ציבורי ב Gödöllő אבל לא נכנסנו לארמון. לא נראה לנו שכדאי.

בעליה למצודה ב Eger, גברת משועממת מנסה לשכנע אותנו לקנות עבודות יד וכשהיא מתייאשת היא חוזרת לשלוח SMSים כפי שעשתה לפני שהגענו.

העליה למצודה תלולה ומעייפת אבל שווה את המאמץ.

לילה ב פנציו ב Mátrafüred. איזור הררי, מלא מסלולי הליכה ושמורות טבע.

למחרת בבוקר, טיול בשמורת טבע יפה. עלינו עם רכבת קטנטנה וחזרנו ברגל למרות ששילמנו הלוך חזור. התמונה יותר יפה מהמציאות אבל מאוד נהננו.

היום הארוך הזה הסתיים בבעיה למצוא מקום לינה. חופשת הקיץ ורצינו מרחצאות וכמונו עוד כמה אלפי הונגרים כך שנאלצנו להמשיך לוותר על לינה קרובה למרחצאות לטובת מלון רחוק ולא אטרקטיבי.

כפיצוי, בילינו את המחרת במרחצאות אחרים וסיימנו במוטל על הדרך, לא רחוק מהגבול הרומני.

המרחצאות בטמפרטורה נמוכה ממה שאני הייתי מעדיף. המים אדומים מאצות ואמורים לתרום לבריאות. לארץ נטולת ים זה יכול תחליף לחוף. לא בעיני. תרבות המרחצאות מעניינת אבל אני לא התפעלתי.

רומניה זה כבר סיפור אחר. במידה מסוימת הייתה לי הרגשה של חזרה להודו. ההתעללות של המשטר הקומוניסטי ניכרת היטב בתשתיות ובבתים. את הבוקר הראשון בילינו על כביש ש"אוכל הכבישים המצוי" אכל את חציו. כל קילומטר נעצרנו לפני רמזור אנושי שכיוון את התנועה לכל צד לסירוגין. אתגר לא קטן לסבלנות שלי.

הבתים ב Oradea ראו ימים טובים יותר.

היעד, פארק אפוסני. איזור הררי יפהפה. אנחנו פה כדי לבקר במערה ב- Garda de Sus. במערה גושי קרח עוד מתקופת הקרחונים. בגלל עומק המערה והטמפרטורה שבה, הקרח עדיין נשמר.

אבל גם בחוץ יפה. אני נדלק על ערמות החציר בשדות שנראים לי כמו טרולים.

משם לאיזור שיושב בסקסונים, שבו לכל כפר יש גם שם גרמני ואנחנו ישנים ליד כנסיה מבוצרת עתירת מגדלי שמירה ב- Biertan, שנראה שייך לאופרה אחרת מהאגדות.

לגבי Sibiu פיתחתי ציפיות מגזמות. הגענו, עשינו סיבוב והחלטנו להמשיך הלאה. ביקור בלתי מתוכנן ב Alba Iulia הביא לתוצאות מפתיעות. חבורה סקוטית של נגני חמת חלילים, 2 כנסיות מעניינות, בעיר מבוצרת עם חפיר בצורת כוכב. הצטרפנו לטקס חתונה בכנסיה האורתודוקסית ועקבנו בהתפעלות אחרי המנגל של בצק טעים בנוסח הונגרי שמסתובב לו על האש לפני שמסתובב לנו בבטן.

בבוקר נסענו לכפר ממנו באה סבתא שלי – Brănișca (ברניצ’קה).

אבא שלה היה מנהל של חווה חקלאית גדולה עם 100 פרות. חקלאי שהיה מסתובב עם הטלית על גבי הבגדים שלו כדי לפתור בעיות של הזעה וריח. הכפר היום קטן ומאוד לא מרשים. בונדי, בן דוד של אמא שלי שהגיע פעם לכפר ודיבר הונגרית ורומנית גורש משם ולא נתנו לו להיכנס לחווה.הונגרים אנטישמיים ביסודם ואולי גם דאגו שמא יבוא בדרישות טריטוריאליות.

הגענו ביום ראשון מעונן וגשום לפרקים ולא חיפשנו עם מי לדבר. בסך הכל רציתי להגיע לראש הגבעה של הכנסייה כדי לצלם את הכפר אבל הדרך היחידה הייתה שביל שעבר דרך שדות פרטיים.