4 לילות
במרינה של פטראס. סידורים
ושיפצורים. תמיד
יש משהו.
ממפרץ
פטראס יוצאים לים האיוני. יש
המון איונים קטנים וגדולים (כנראה
שבגלל זה הים נקרא הים האיוני,
למרות שגם בים האגאי
יש המון כאלו) ומי
ששתל אותם טרח לשים אותם דווקא באמצע
הדרך שלנו.
התחלנו
בים שקט וחשבנו שזה מה שיהיה כל הדרך
בהמשך. התברר
שטעינו ובגדול.
לקראת
ערב נכנסנו בין שני איים למפרץ קטן ויפה
בשם Oxia. לא
מעט סירות דייגים עגנו לידינו,
כשקמני בבוקר,
במקום כל סירה
הייתה סירת מנוע שהביאה את הדייגים לסירות
שלהם וכנראה שהם יצאו לעבודה בלילה לקול
נחירותינו.
בבוקר
יצאנו שוב לדרכנו, בשעה
סבירה, בלי
שעון מעורר.
שוב
חשבנו שגמרנו עם הסערות. עד
מהרה הרוח התפתחה לסערה רצינית.
צמצמנו
מפרשים פעמיים ועדיין הגענו למהירות
מטורפת (יחסית)
שגורמת להטיה מכובדת
של הסירה כמובן.
שוב
מצאנו לנו מפרצון יפה לעגינה. היה
די צפוף במקלט הזה והעוגן הסכים לשתף
פעולה ולהתקע כמו שצריך רק בהטלה שלישית.
לעיר
Vathi באי
Meganisi הגענו
לפני הצהריים ונשארנו שם שני לילות.
עיירונת חמודה,
מזח עירוני
(משלמים
רק על מים וחשמל לאיש המים)
ומרינה.
מסעדות על המים,
גלידה ביתית
(בניגוד
לציפיות, לא
משהו מיוחד. איציק,
השותף לסירה
של שרגא אמר שזו הגלידה הטובה בעולם.
כנראה שהתחלף
הטבח).
ממשיכים
הלאה.
האי
"הקטן"
שבמרכז התמונה
(מאחורי
המפרשית) הוא
האי של אונסיס. לא
קיבלנו הזמנה רשמית לבקר אז דילגנו עליו.
המבצע
הבא – חציית תעלת Lefkas
פותחים את הגשר
שבסוף התעלה לתנועת מפרשיות פעם בשעה.
התעלה רדודה
מאוד כך שנוצרת שיירה של מפרשיות בין
המצופים האדומים משמאל לירוקים מימין.
המהירות
מוגבלת אבל אין שוטר שיפקח על התנועה.
הגענו
לגשר לפני הזמן. מחכים.
המכוניות עדיין
נוסעות עליו.
בשעה
העגולה הגשר מסתובב. המכוניות
עומדיות ומחכות,
ותנועת
המפרשיות מתחילה לזרום לשני הכיוונים.
עוד
סיבוב סביב לשון חול ואנחנו בים הפתוח.
אנחנו
ממשיכים לעבר עוד מפרץ Amvrakikos שהוא
בעצם כמו אגם פנימי שמקושר לים.
בכניסה רואים את
המרינה (קליאופטרה)
מול העיר Prevesia
הנראית כמו חפיסת
בייגלה מקלות שאני הולך לנשנש עוד מעט.
המבצר
שמימין, טוען
שרגא, הוא
ונציאני בהגדרה. גם
אם זה לא נכון.
עוגנים
לא רחוק מעיירה בשם Vonitsa. גם
פה די עמוס (אנחנו
סירה עשירית והגיעה עוד אחת אחרינו).
רוח משונה,
מסתובבת כל הזמן
וגם טפטף קצת עם קשת יפה. ביום
השני גם קפצנו לים. לא
חיממו לי את המים אז חזרתי מהר לסירה.
המפרץ
הוא מאחורי איון קטנטן המקושר ליבשה בגשר
צר.
עברנו
באחת מהקשתות של הגשר עם הדינגי וצעדנו
בעיר.
כמו
בכל עיירה כזו, טיילת
על החוף, מזח
ועל הגבעה – עוד מבצר.
בדרך
החוצה, שוב
רואים את הצוק היפה הזה,
ואת
חוות הדגים (יש
כאן אחת כמעט מאחורי כל פינה)
שמחליפה את השיטות
הישנות המחלידות מאחור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה